פקודי | פרוכת הקודש ופרוכת המסך

 

ספר שמות מסתיים בתיאור הקמת המשכן, ושוב חוזרת התורה על פרטי המשכן וכליו. כדרכן של חזרות בתורה, גם כאן אנו מוצאים כמה הבדלים משמעותיים בין המסופר בפרשתנו לבין הנאמר בפרשות הקודמות. עיוננו יעסוק בפרוכת, המבדילה בין הקודש ובין קודש הקודשים, ובהבדלים שבין שתי הפרשות בעניינה.
 

נפתח בסתירה הנוגעת לסדר הפעולות בהקמת המשכן: האם מכניסים תחילה את הארון לקודש הקודשים ואחר כך פורסים את הפרוכת, או שמא פורסים תחילה את הפרוכת ורק אחר כך מכניסים את הארון?

בפרשת תרומה נאמר:

 

וְעָשִׂיתָ פָרֹכֶת תְּכֵלֶת וְאַרְגָּמָן וְתוֹלַעַת שָׁנִי וְשֵׁשׁ מָשְׁזָר... וְנָתַתָּה אֶת הַפָּרֹכֶת תַּחַת הַקְּרָסִים וְהֵבֵאתָ שָׁמָּה מִבֵּית לַפָּרֹכֶת אֵת אֲרוֹן הָעֵדוּת וְהִבְדִּילָה הַפָּרֹכֶת לָכֶם בֵּין הַקֹּדֶשׁ וּבֵין קֹדֶשׁ הַקֳּדָשִׁים. וְנָתַתָּ אֶת הַכַּפֹּרֶת עַל אֲרוֹן הָעֵדֻת בְּקֹדֶשׁ הַקֳּדָשִׁים. וְשַׂמְתָּ אֶת הַשֻּׁלְחָן מִחוּץ לַפָּרֹכֶת וְאֶת הַמְּנֹרָה נֹכַח הַשֻּׁלְחָן עַל צֶלַע הַמִּשְׁכָּן תֵּימָנָה וְהַשֻּׁלְחָן תִּתֵּן עַל צֶלַע צָפוֹן    (כ"ו, לא–לה).      
 

משמע שבתחילה שמים את הפרוכת, אחר כך מביאים לקודש הקודשים ("מִבֵּית לַפָּרֹכֶת") את ארון העדות, ולבסוף נותנים את הכפורת על הארון.
 

ואולם, בביצוע בפועל בפרשתנו נאמר בדיוק להפך, והשינוי ניכר פעמיים. הראשונה – בציווי על הקמת המשכן:
 

בְּיוֹם הַחֹדֶשׁ הָרִאשׁוֹן בְּאֶחָד לַחֹדֶשׁ תָּקִים אֶת מִשְׁכַּן אֹהֶל מוֹעֵד. וְשַׂמְתָּ שָׁם אֵת אֲרוֹן הָעֵדוּת וְסַכֹּתָ עַל הָאָרֹן אֶת הַפָּרֹכֶת   (מ', ב–ג).
 

נראה מכאן שמשה צריך לשים תחילה את הארון, ורק לאחר מכן לסוכך עליו בפרוכת. וכן נאמר בביצוע:
 

וַיִּקַּח וַיִּתֵּן אֶת הָעֵדֻת אֶל הָאָרֹן וַיָּשֶׂם אֶת הַבַּדִּים עַל הָאָרֹן וַיִּתֵּן אֶת הַכַּפֹּרֶת עַל הָאָרֹן מִלְמָעְלָה. וַיָּבֵא אֶת הָאָרֹן אֶל הַמִּשְׁכָּן וַיָּשֶׂם אֵת פָּרֹכֶת הַמָּסָךְ וַיָּסֶךְ עַל אֲרוֹן הָעֵדוּת כַּאֲשֶׁר צִוָּה ה' אֶת מֹשֶׁה   (שם, כ–כא).
 

משמע שבתחילה הניח משה את הכפורת על הארון והביא את הארון למקומו, ורק אחר כך שם את הפרוכת.
 

כיצד ניתן ליישב סתירה זו? הרמב"ן (בפירושו על כ"ו, לג–לד) סבור שהפסוקים בפרשת תרומה ("וְנָתַתָּה אֶת הַפָּרֹכֶת תַּחַת הַקְּרָסִים וְהֵבֵאתָ שָׁמָּה מִבֵּית לַפָּרֹכֶת אֵת אֲרוֹן הָעֵדוּת") לא באו לקבוע את סדר הפעולות, אלא רק לבאר את תפקידה של הפרוכת: "לא יצונו עתה שיעשה כסדר הזה... אבל הענין שיצוה אותו הכתוב שישים הפרכת תחת הקרסים כדי שיהא הארון שמה מבית לפרכת, ותבדיל הפרכת בין הקדש ובין קדש הקדשים". אך עדיין קשה: מדוע בכל זאת נראה מפשט הכתוב שהכוונה גם לסדר הפעולות?

 

ייתכן שההבדל בין הפרשות מבטא הבדל בין שני תפקידים שונים של הפרוכת. בפרשת תרומה ייעודה של הפרוכת הוא "וְהִבְדִּילָה הַפָּרֹכֶת לָכֶם בֵּין הַקֹּדֶשׁ וּבֵין קֹדֶשׁ הַקֳּדָשִׁים", וכדברי רשב"ם: "לשון מחיצה והבדלה בין בית לבית". הפרוכת מסמנת את קו הגבול שבין שני חלקי הבית – כמו הקרסים, שתחתם היא מונחת, המסמנים את הגבול הזה בגג המשכן. לפי זה, מובן שפריסת הפרוכת קודמת להכנסת הארון: כל עוד לא הוגדר קודש הקודשים על ידי הפרוכת, אי אפשר להכניס את הארון, שהרי המקום המיועד לו טרם הוגדר.[1]
 

בפרשת פקודי, לעומת זאת, תפקיד הפרוכת הוא "וַיָּסֶךְ עַל אֲרוֹן הָעֵדוּת", דהיינו שמירה מיוחדת על הארון, וכדברי רש"י בפירושו לפרשתנו: "וְסַכֹּתָ עַל הָאָרֹן – לשון הגנה, שהרי מחיצה היתה" (מ', ג). לפי זה, אין שום משמעות לפריסת הפרוכת בטרם הובא הארון, שעליו היא סוככת!
 

שני תפקידיה של הפרוכת מתבטאים בשני שמותיה. בפרשתנו היא קרויה "פָּרֹכֶת הַמָּסָךְ", והדבר מתאים לתפקידה בפרשה: "וַיָּסֶךְ עַל אֲרוֹן הָעֵדוּת". אבל הפרוכת נקראת גם "פָּרֹכֶת הַקֹּדֶשׁ" (ויקרא ד', ו), ושם זה הולם את תפקידה בפרשת תרומה: "וְהִבְדִּילָה הַפָּרֹכֶת לָכֶם בֵּין הַקֹּדֶשׁ וּבֵין קֹדֶשׁ הַקֳּדָשִׁים". לתפקידה של הפרוכת בהגנת הארון יש ביטוי מיוחד בבמדבר ד', ה: "וּבָא אַהֲרֹן וּבָנָיו בִּנְסֹעַ הַמַּחֲנֶה וְהוֹרִדוּ אֵת פָּרֹכֶת הַמָּסָךְ וְכִסּוּ בָהּ אֵת אֲרֹן הָעֵדֻת"; ולא ייפלא שהיא מכונה שם "פרֹכת המסך".

נמצאנו למדים ששתי הפרשות מבטאות שתי בחינות בפרוכת. על פי הבחינה של פרשת תרומה, היה ראוי לשים תחילה את הפרוכת, ורק אחר כך להביא את הארון אל מקומו. אבל בפועל נעשו הדברים על פי הבחינה של פרשת פקודי, וכדי שהפרוכת תשמש כ"פרֹכת המסך", הובא הארון תחילה. מה טעמו של דבר זה? מדוע הכריעה בחינת "פרֹכת המסך" את בחינת "פרֹכת הקדש"?
 

נראה שהסיבה לכך פשוטה. כאמור, "פרכת הקדש" מבדילה בין הקודש ובין קודש הקודשים. אלא שאת התפקיד הזה כבר ממלא רכיב אחר במשכן: "וְנָתַתָּה אֶת הַפָּרֹכֶת תַּחַת הַקְּרָסִים". הקרסים המחברים בין שתי מחברות היריעות התחתונות מסמנים בעצם מיקומם את ההבדלה הזאת.[2] ניתן אפוא לומר שמקום קודש הקודשים כבר תוחם והוגדר על ידי הקרסים, והפרוכת רק מחזקת ומדגישה את התיחום הזה. אשר על כן, כשנוצרה סתירה בין שני תפקידי הפרוכת, הייתה ידה של "פרכת המסך" על העליונה: כעין בדיעבד 'וִיתרה' התורה על המשמעות הסמלית של "פרכת הקדש", המצוינת בלאו הכי על ידי הקרסים, והעדיפה על פניה את בחינת "פרכת המסך", שיכולה להתבטא רק כשהארון כבר במקומו.[3]
 

אפשרות מעניינת בדבר ביטוי לתפקידה הכפול של הפרוכת הלכה למעשה עולה מדברי המשנה במסכת יומא (פ"ה מ"א) על דרך כניסתו של הכוהן הגדול לקודש הקודשים ביום הכיפורים:
 

היה מהלך בהיכל עד שמגיע לבין שתי הפרוכת המבדילות בין הקדש ובין קדש הקדשים, וביניהן אמה. ר' יוסי אומר: לא היתה שם אלא פרוכת אחת בלבד, שנאמר 'והבדילה הפרוכת לכם בין הקדש ובין קדש הקדשים'.
 

המשנה מביאה מחלוקת תנאים אם הייתה במקדש פרוכת אחת, כפי שלמד רבי יוסי מן האמור במשכן, או שמא היו שתי פרוכות. הגמרא שם (נא ע"ב) שואלת על שיטת חכמים: "שפיר קאמר להו רבי יוסי לרבנן!". ותשובתה: "ורבנן אמרי לך: הני מילי במשכן, אבל במקדש שני, כיון דלא הואי אמה טרקסין, ובמקדש ראשון הוא דהואי, ואיסתפקא להו לרבנן בקדושתיה אי כלפנים אי כלחוץ, ועבוד שתי פרוכות".[4] לפי דברי הגמרא, בבית המקדש אכן היו שתי פרוכות! אמנם הגמרא נותנת לכך נימוק טכני: הספק בדבר זהותה של אותה אמה שהפרידה בין הקודש ובין קודש הקודשים. אך ייתכן מאוד שבפועל ייצגו שתי הפרוכות את שני הפנים של הפרוכת: אחת שימשה כ"פרכת המסך", וחברתה כ"פרֹכת הקדש".[5]

 

לתפקידה של הפרוכת על פי פרשת תרומה יש ביטוי נוסף. פרשת תרומה מתארת את תבנית המשכן בשלושה חלקים עיקריים: תחילה בא הציווי על עשיית כלי המשכן – הארון, השולחן והמנורה (כ"ה, י–מ); לאחר מכן בא הציווי על המבנה – היריעות והקרשים (כ"ו, א–ל); ולבסוף – הציווי על המזבח החיצון (כ"ז, א–ח). בסיום הפרשה מתואר מבנה החצר (שם, ט–יט). בין הציווי על שלושת חלקי המשכן לבין הציווי על החצר יש הבדל חשוב. בתחילת הפרשה הקב"ה אומר למשה לעשות את המשכן וכליו "כְּכֹל אֲשֶׁר אֲנִי מַרְאֶה אוֹתְךָ אֵת תַּבְנִית הַמִּשְׁכָּן וְאֵת תַּבְנִית כָּל כֵּלָיו וְכֵן תַּעֲשׂוּ" (כ"ה, ט), וכדברי רשב"ם: "ככל הדמויות של כלים ושל בניינים הראה לו ממש הקב"ה למשה". ואכן, שלושת החלקים הראשונים חותמים בחזרה על עיקרון זה: בסוף החלק הראשון, בסיום הציווי על כלי המשכן, נאמר "וּרְאֵה וַעֲשֵׂה בְּתַבְנִיתָם אֲשֶׁר אַתָּה מָרְאֶה בָּהָר" (שם, מ); בסוף החלק השני, לאחר תיאור היריעות והקרשים, נאמר "וַהֲקֵמֹתָ אֶת הַמִּשְׁכָּן כְּמִשְׁפָּטוֹ אֲשֶׁר הָרְאֵיתָ בָּהָר" (כ"ו, ל); ובסוף החלק השלישי, לאחר הציווי על עשיית המזבח החיצון, נאמר שוב "כַּאֲשֶׁר הֶרְאָה אֹתְךָ בָּהָר כֵּן יַעֲשׂוּ" (כ"ז, ח). בחצר, לעומת זאת, לא נזכר ציווי זה, שהרי ההדגשה שיש לעשות את הדברים בדיוק כפי שראה משה בסיני נאמרה רק על המשכן וכליו, ולא על החצר.
 

ואולם, בסקירה שהבאנו דילגנו על פרשייה אחת: פרשת הפרוכת (כ"ו, לא–לז), המובאת בין הציווי על מבנה המשכן (היריעות והקרשים) ובין הציווי על המזבח החיצון. לכאורה הפרוכת היא חלק ממבנה המשכן. אלא שכאמור, הפסוק המסכם את תיאור מבנה המשכן – "וַהֲקֵמֹתָ אֶת הַמִּשְׁכָּן כְּמִשְׁפָּטוֹ אֲשֶׁר הָרְאֵיתָ בָּהָר" (כ"ו, ל) – מופיע בסיום הציווי על היריעות והקרשים, ופרשיית הפרוכת אינה בכללו; משמע שדין הפרוכת כדין החצר, ועשייתה אינה מוגבלת לתבנית מדויקת שהראה ה' למשה בסיני. מה טעמו של הבדל זה בין הפרוכת ובין שאר חלקי המשכן?
 

נראה שהבחנה זו נובעת מהבדל בולט אחר בין הפרוכת לבין יתר חלקי המשכן. בפתיחת פרשת תרומה אומר ה' למשה: "דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְיִקְחוּ לִי תְּרוּמָה" (כ"ה, ב), ומטרת התרומה: "וְעָשׂוּ לִי מִקְדָּשׁ וְשָׁכַנְתִּי בְּתוֹכָם" (שם, ח). המשכן נועד להיות מקום השראת השכינה, ולכן יש להדגיש שכל מה שקשור לכך ייעשה בתבנית המדויקת שציווה ה', ללא כל מעורבות אנושית בתכנון. רק חלק אחד במשכן אינו מיועד לקב"ה: הפרוכת, שלפי הבחינה של פרשת תרומה מטרתה "וְהִבְדִּילָה הַפָּרֹכֶת לָכֶם בֵּין הַקֹּדֶשׁ וּבֵין קֹדֶשׁ הַקֳּדָשִׁים" (כ"ו, לג). הפרוכת מיועדת לבני ישראל, שיבדילו בין התחומים השונים. אשר על כן, יש מקום ליצירתיות אנושית בעשייתה, ורק תבניתה הכללית נמסרת.
 

ואולם, בסיכום כל מלאכת המשכן בפרשתנו נאמר: "כְּכֹל אֲשֶׁר צִוָּה ה' אֶת מֹשֶׁה כֵּן עָשׂוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אֵת כָּל הָעֲבֹדָה. וַיַּרְא מֹשֶׁה אֶת כָּל הַמְּלָאכָה וְהִנֵּה עָשׂוּ אֹתָהּ כַּאֲשֶׁר צִוָּה ה' כֵּן עָשׂוּ וַיְבָרֶךְ אֹתָם מֹשֶׁה" (ל"ט, מב–מג).[6] מכאן ניתן להסיק שהפרוכת – שתפקידה בפרשות אלו להיות "פרֹכת המסך", ולא רק אמצעי הבדלה עבור בני ישראל – נעשתה כשאר כל הכלים (ואכן, "פרכת המסך" נזכרת ברשימת כל רכיבי המשכן שלפני פסוקי סיכום אלו). נמצאת אומר: בעשיית "פרכת הקדש" הונח מקום ליצירתיות אנושית, אבל "פרכת המסך" נעשתה בדיוק כאשר ציווה ה' את משה.