הנס החבוי בשגרת הטבע
בשבוע שעבר, הצגנו בקצרה את שתי ההבנות המקובלות לאפיונם של פסוד"ז - כהלל שבכל יום וכהכנה לתפלה. בשני השעורים שלפנינו נבקש להרחיב מעט את יריעתנו הקצרה בכל אחת מההבנות השונות.
תמידים כסדרם
בשורשה של הגישה הטוענת להגדרת פסוד"ז כהלל שבכל יום-ויום, עומדת הנחה חשובה המחנכת את האדם שחובת ההודאה למלכו של עולם איננה מתעוררת דווקא באירועים גדולים ומרשימים, אלא גם באירועים אפורים ושגרתיים, כמו מערכת העיכול שפועלת, השמש שזורחת, וכל כיו"ב.
בהקשר זה העיר הרב מרדכי ברויאר ז"ל, שאותה הברכה בדיוק, ברכת נשמת וישתבח ("ברכת השיר") משמשת הן בליל הסדר (שנחשב כליל-הלילות ושיא-השיאים) לציון מאורע היסטורי חריג ונסי, והן בתפלה בימות החול ובשבת (השגרתית והרגילה) - להלל ולהודות על הנס החבוי בשגרת הטבע.
כמו כן, הברכה על ירידת גשמים לאחר בצורת היא ברכת נשמת - שמשתמשת גם-היא באותה הלשון להודות על הנס הייחודי מחד, ועל תופעות הטבע השגרתיות מאידך.
דומה אם-כן, שידיעת הנס והכרת הטוב להן נדרש האדם שזכה למזונות, בריאות, ושאר תחומים כה מובנים-מאליהם, אינם פחותים בערכם מיסודות היהדות המפורסמים ביותר - הגאולה, קריעת ים-סוף, וכד':
א''ר יוחנן קשין מזונותיו של אדם כפליים כיולדה דאילו ביולדה כתי' בעצב ובמזונות כתי' בעצבון (א''ר) יוחנן קשין מזונותיו של אדם יותר מן הגאולה דאילו בגאולה כתיב המלאך הגואל אותי מכל רע מלאך בעלמא ואילו במזונות כתיב האלהים הרועה אותי א''ר יהושע בן לוי בשעה שאמר הקב''ה לאדם וקוץ ודרדר תצמיח לך זלגו עיניו דמעות אמר לפניו רבש''ע אני וחמורי נאכל באבוס אחד כיון שאמר לו בזעת אפך תאכל לחם נתקררה דעתו אמר ר''ש בן לקיש אשרינו אם עמדנו בראשונה ועדיין לא פלטינן מינה דקא אכלינן עיסבי דדברא אמר רב שיזבי משמיה דרבי אלעזר בן עזריה קשין מזונותיו של אדם כקריעת ים סוף דכתיב נותן לחם לכל בשר וסמיך ליה לגוזר ים סוף לגזרים (פסחים קיח.).
תא שמע – נודה לכם אם תשלחו משוב על שיעור זה (המלצות, הערות ושאלות)