דילוג לתוכן העיקרי

ויגש | שתי דרכים להתמודדות עם המציאות

קובץ טקסט

השיחה נאמרה בשבת ויגש תשס"ה. סיכומה לא עבר את ביקורת הרב

בפרשת השבוע מסתיים הסיפור הארוך של יוסף ואחיו: כל משפחת יעקב חוברת ליוסף במצרים, שם ידאג להם יוסף בשנות הרעב ויתחיל המהלך שבסופו של דבר יוביל לגלות מצרים.

כאשר האחים עולים ליוסף, אומר להם יוסף: "אעלה ואגידה לפרעה אחי ובית אבי אשר בארץ כנען באו אלי". אילו אנו היינו כותבים את פרשיות יוסף ואחיו, מן הסתם היינו רוצים לסיים את הסיפור ב happy end - האחים עולים למצרים אל יוסף, המשנה למלך, שם הם הופכים לחלק ממשפחת המלוכה של מצרים. מסיבה זו, מפתיעים ההנחיות שנותן יוסף למשפחתו:

"והיה כי יקרא אליכם פרעה ואמר מה מעשיכם ואמרתם אנשי מקנה היו עבדיך מנעורינו ועד עתה גם אנחנו גם אבותינו בעבור תשבו בארץ גושן כי תועבת מצרים כל רועה צאן"

כשאני קורא פסוקים אלו אני מקבל תחושה מאד לא נעימה. האחים מוצגים כאן כלא יוצלחים - בסך הכל רועי צאן; מדובר באנשים מסכנים ופשוטים שאין בהם שום צורך. התורה מדגישה תחושה זו ע"י ציון העובדה ש'תועבת מצרים כל רועה צאן'. בנוסף לכך, יוסף בוחר לקחת לפרעה "מקצה אחיו", ורש"י על אתר מפרש שמדובר בפחותים שבאחים - במסכנים ובלא יוצלחים שבהם. מדוע יוסף בוחר לעשות זאת, ולא מציג את אחיו בתור מי שהם באמת - משפחה ענפה בעלת יכולות גבוהות? מדוע מנסה יוסף למנוע את התברגות המשפחה בחברה המצרית, ונמנע מלצרף אותם אליו בניהול הממלכה? מדוע הוא מציג אותם בצורה כ"כ מכוערת בפני העם המצרי?

נדמה, שיוסף מציג את משפחתו בצורה כזו בדיוק בגלל שהוא לא מעוניין שהם יתברגו בחברה המצרית. יוסף, שעבר כ"כ הרבה מבחנים במצרים, מכיר טוב מאד מה משמעות ה'התברגות' בתרבות המצרית. יוסף יודע, שאם בני ישראל יתברגו בתוך חברה כזו - לא יעבור דור עד שיהפכו לחלק מהתרבות ודבר זה הוא רוצה למנוע. הוא מוכן לשלם את המחיר של הצגת יעקב ובניו כלא יוצלחים, אנשים שא"א לעשות איתם דבר, כדי להציל אותם מהתערבות בתוך החברה, כניסה לתוכה בתור ראשי קהל, שבסופו של דבר תפגע בעם ישראל ותגרום להם להטמע בין הגויים.

ואמנם, ניתן לראות שהצורה שבה רואה יוסף את הדברים אכן נכונה מאד. בתחילת ספר שמות, כשנפגוש את עם ישראל משוקע לגמרי במ"ט שערי הטומאה של התרבות המצרית, סביר להניח שהגורם לכך הוא פתיחת הפרשה: "ובני ישראל פרו וישרצו וירבו ויעצמו במאד מאד". כאשר עם ישראל גודל, פרה ורבה בכל ארץ מצרים, לא עובר זמן עד שהוא מתערה בתרבות המצרית. לעומת זאת, לאורך כל שנותיו של יוסף, כאשר עם ישראל התבדל והסתגר בארץ גושן וכולם הסתכלו עליהם כחבורה של לא יוצלחים - מצבם הרוחני היה טוב. יוסף מוכן לעשות ויתור ביחס למצבם הגשמי של משפחתו, בשביל לשמור על המצב הרוחני שלהם!

דברים אלו מזכירים לנו מאד את המציאות בגלות. כל עוד היהודים חיו בכפרים משלהם ולא ידעו את השפה המדוברת - מצבם הרוחני היה טוב. ברגע שהתעוררה המהפכה הצרפתית והכריחה את כולם ללמוד לקרוא - רק אז התחילה התבוללות. הכוח שיש בהתבדלות בשביל לשמור על החברה הוא גדול מאד, וברגע שאתה מתחבר לחברה שמסביבך אתה הרבה פעמים נכנס לבעיות, ולאחר שנות דור מאבד את הסממנים העצמיים שלך.

למרות זאת, דרך ההתבדלות איננה הדרך היחידה להתמודד עם בעיית ההיטמעות השלילית בחברה. אין ספק שישנה גם דרך אחרת.

צבחינות רבות, הסיפור המקביל לסיפור יוסף הוא סיפורו של דניאל. שניהם חולמים חלומות, שניהם מתברגים בתור 'משנה למלך', ועוד ועוד. פעם ספרתי 42 הקבלות בין שני הסיפורים, ואין ספק שאם הייתי מתאמץ הייתי יכול למצוא עוד כמה.

בכל אופן, גם בסיפור דניאל אנו קוראים על מבחן בו עומד דניאל: נבוכדנאצר לוקח ילדים בשביל ללמד אותם להיות סריסי המלך, והפסוקים בתחילת הספר מתארים שלפני שבאו לפני המלך היו מאכילים את הילדים מפת-בג המלך. הפסוקים מתארים שדניאל, חנניה, מישאל ועזריה, לא הסכימו לאכול מהלחם. הגמרא מספרת שלמרות שאין איסור דאורייתא לאכול מלחם של גויים - דניאל גזר על "לחמם משום יינם, ועל יינם משום בנותיהם ועל בנותיהם משום דבר אחר". מספיק שנסתכל בסיפור המקביל, מגילת אסתר, בשביל להבין שאכן יש צדק רב בגזירה של דניאל, שהרי כל הבעיות של המגילה מתחילות מהסעודה שעושה אחשוורוש, ו"לפי שנהנו מסעודתו של אותו רשע" הגיעה עליהם כל הרעה המסופרת בהמשך.

אולם, למרות הבעיה הקיימת בהתערבות בתוך החברה הבבלית, דניאל אינו מתבדל ממנה. להפך, הוא נהפך להיות מעורב בתוך החברה הגויית ומשפיע מבפנים! אין ספק שגם זו דרך בה אפשר לנהוג: לשמור על עצמך מלחטוא אבל עדיין להשאר בתור החברה.

נדמה לי, שגם היום ניתן לראות את שני דרכי התמודדות שתיארנו. ישנה קבוצה של אנשים שבוחרת במודע שבציבור הם יראו כלא יוצלחים, פרזיטים החיים על חשבון הציבור, העושים מלאכות בזויות וגרים בשכונות נפרדות משלהם, רק בשביל שלא יתערבו בחברה מסביבם וע"י כך יתקלקלו. זו הייתה דרכו של יוסף עם משפחתו. לעומת זאת, ישנה קבוצה הבוחרת לנסות ולעמוד במבחנים שמזמנת לה החברה ולהתערב בתוכה, ואנו יודעים את היתרונות והחסרונות הקיימים בדרך זו. מדובר בשני דרכים אפשריות להתמודד עם החברה שמסביבנו, אולם יש לראות בפסוקים את הדרך שבה בחר יוסף, ולהבין שגם זו דרך שאכן כוחה רב מאד בשמירה על הציבור מליפול בבעיות הנמצאות בחברה שמסביבם...

 

תא שמע – נודה לכם אם תשלחו משוב על שיעור זה (המלצות, הערות ושאלות)