עלון שבות גליון 13

  • רבני ותלמידי הישיבה

י' אדר התשל"א

על הפרק

עומדים אנו בעצומו של החודש אשר נהפך "מיגון לשמחה ומאבל ליום טוב", ערב ימי הפורים ה"נזכרים ונעשים בכל דור ודור, משפחה ומשפחה, מדינה ומדינה ועיר ועיר".

"נזכרים" – לא זכירת הסטוריה גרידא, אלא "נזכרים ונעשים" – זכירה הגוררת מעשה; זכירה שיש עמה למוד המביא לידי מעשה. זכרון אשר לא יסוף מזרענו, והוא יוסיף וילמדנו לדורי דורות על אפן השגחת הקב"ה על עמו, ודרכי גאולת-ישראל מכל העומדים עליו לכלותו. זכרון שלמודו ראוי לעיון מיוחד באלון הימים בעמדנו מהורהרים לעתים על מצבנו הבטחוני, ובצפותנו לישועת ה' שתושיענו כהרף-עין.

*

כל ענינו של נס פורים הוא ה"הסתר".

"אסתר מן התורה מנין – 'ואנכי הסתר אסתיר'" (חולין קלט:). ובמגילה – מוסתר שמו של הקב"ה, ואינו נראה.

ומבעד לערפל זה מתגלה השגחת ה'. השגחה התמידית הבלתי פוסקת, שכל חוקי שמים וארץ עומדים ותלויים בה. "לעולם ה' דבר נצב בשמים" (תהילים קי"ט, פ"ט).

כיצד מתגלה ומשתקפת השגחתו ית' מבעד להסתר של חוקי הטבע? –

הרב דסלר זצ"ל מסב את תשומת הלב לשתי נקודות בדרך נפילתו של המן האגגי הפותחות פתח לגלוי שמעבר להסתר.

ראשית – "ונהפוך הוא."

כל מחשבת זדון ורשע – חלה על ראש הוגיה. "כי בדבר אשר זדו – עליהם" (שמות י"ח, י"א). המן בקש "להשמיד, להרוג ולאבד את כל היהודים", "ונהפוך הוא – אשר ישלטו היהודים המה בשונאיהם." המן בא "לאמור למלך לתלות את מרדכי על העץ אשר הכין לו", וסופו – רמוז כבר בפסוק זה "כהין לו" – "תנא: לו הכין" (מגילה לז.), "ויקח המן את הלבוש... וילבש את מרדכי, וירכיבהו... ויקרא לפניו...", "ואותו תלו על העץ".

המהר"ל ב"אור חדש" אומר על סופו זה של המן – "כי כך ענין המן. כי כל מה שחשב לעשות למרדכי נהפך על עצמו... מתחילה היה מוכן להיות נהפך עליו, ודבר זה מגלה על ענין הנס שנעשה, כי הכל היה נהפך עליו."

הוא אשר דרכו רבותינו בגמרא: "ממוכן – זה המן. ולמה נקרא שמו ממוכן? – שמוכן לפורענות" (שם יב.).

מוכנותו של המן לפורענות העתידה לבא עליו מתגלה בנקודה השניה- היאך בונה לו המן שלב אחר שלב את כל הסולם הגבוה ממנו עתיד הוא להדרדר, ובמעשי-ידיו מכין הוא את דרכי מפלתו.

ממוכן – הוא המן – מפנה את מקום ושתי המלכה לרעותה הטובה ממנה, וסולל את הדרך לאסתר. הוא הורס אכסדרא שלו כדי להכין למרדכי עץ גבוה חמשים אמה, ובדמיונו רואה הוא את מרדכי תלוי עליו. אולם כבר באותה שעה, כשהמן מודד עצמו על העץ, משיבו גבריאל ואומר: "נאה העץ לעצמך. מתוקן לך מששת ימי בראשית" (ילקוט, אסתר, תתרז"ז).

המן שהתגדל והתנשא על ידי המלך אחשוורוש מעל כל השרים אשר אתו – יוצר בהתגדלותו את הנפילה הרבתי. וככל שהוא מתקדם ועולה – כן מתרחבת התהום הנפערת תחתיו.

וכך אומרים רבותינו ז"ל בילקוט:

"לכך נאמר בתחילה 'גדל' ולבסוף 'ויתלו את המן' ...שנאמר: 'ואוייבי ה' כיקר כרים' – בתחילה, ואחר כך 'כלו כעשן כולו'" (אסתר, תתרנ"ג). "בפרוח רשעים כמו עשב ויציצו כל פועלי און – להשמדם עדי עד" (תהילים צ"ב, ח').

כן נפל בן-המדתא, ו"כן יאבדו כל אוייביך ה'".

*

זכירת נסי פורים היא בבחינת למוד על דרכי הנהגתו של הקב"ה. למוד הראוי לתשומת לב מיוחדת באלו הימים, ובאופן מיוחד לאלו העומדים עתה לצאת לשרות מבצעי, להיות שלוחי שומר ישראל.

"שלוחי מצווה אינן נזוקין" (פסחים ח.) – ומה נוסיף על כך?! תפילתנו ששליחותם של היוצאים ערב ניסן – שבו עתידים ישראל להגאל – תביא עמה את שלביה האחרונים של הגאולה – "כך היא גאולתן של ישראל... בתחילה היא באה קמעה קמעה, ואחר כך היא מנפצת ובאה, ואחר כך היא פרה ורבה, ואחר כך היא משבחת והולכת" (שוחר טוב, תהלים כ"ב).

אליהו בלומנצוייג

עוד בעלון:

משכן ושכינה ושמחת פורים / יואל בן-נון

"וימי הפורים האלה לא יעברו" / הרב אפרים שחור

קריאת הלל בפורים – שיטת המאירי / בני ברמה

הקדמת קריאת מגילה לקודם הלילה / הרב יהודה עמיטל

גמרא לפורים - מאי פורים? / הרב גדעון פרל