עלון שבות גליון 10

  • רבני ותלמידי הישיבה

כ"ז טבת התשל"א

על הפרק

פרשיות השבוע - בא, בשלח - בהן יוצא עם ישראל מתחת עול השעבוד של בית-עבדים, וצועד בדרכו לקראת המעמד עבורו יצא - לקראת מתן תורה.

בדרכו זו מסב "אלוקים את העם דרך המדבר ים סוף", ודברים בגו. וכך מבארם ר' אליעזר במכילתא: "דרך - כדי ליגעם..., המדבר - כדי לצרפן..., ים סוף - כדי לנסותם..." ומטרתם של אלו -

רצה הקב"ה, אומר המהר"ל (גבורות ה", פרק מ'), למרק את בני ישראל מכל זוהמת הגלות שדבקה בהם בהיותם שקועיס במ"ט שערי טומאה, במצרים. רצה לכפר על מעשיהם הרעים, לזכך את תכונות נפשם, ולטהר את מחשבותיהם ודעותיהם. על כן הוליכם הקב"ה בדרך - כדי ליגעם ולהחליש את כוחם הגופני. העבירם "במדבר הגדול והנורא" (דברים ח", ט"ו) המפיל אימה, יראה ופחד על העוברים בו - במטרה להכניע את כוחם הנפשי. הוסיף והעמידם על ים סוף לנסות כוחם השכלי - אם יאמינו בו, אם לאו. וע"י כל אלו - "היו טהורים, זכים, ראויים לקבל מעלה עליונה" (ל' המהר"ל, שם) - הכנה למתן תורה.

יראת שמים שנקנתה בדרך זו, היא שהביאה לאמונה שלימה. ואם היו מסופקים ביד ה' אחר כל המופתים במצרים, הרי שלאחר "דרך המדבר ים סוף" - "וייראו העם את ה', ויאמינו בה' ובמשה עבדו" (שמות י"ד, ל"א).

מכאן, היה אומר הרבי מקוצק, שניצוץ אחד של יראת שמים שקול כנגד כל המופתים.

הכנתם זו למתן תורה לא נסתיימה מעברו השני של ים סוף.

נתנסו בני ישראל במן שירד להם יום יום ולא אחת בשנה, וכפי שמבאר ר' שמעון בן יוחאי לתמידיו - היה זה על מנת להגדיל בטחונן בהש"י, "נמצאו כולם מכוונים את לבם לאביהן שבשמים" (יומא ע"ו.).

ובמלחמת עמלק נצחו "כאשר ירים משה את ידו". ובארו רבותינו במשנה (ראש השנה כ"ט.) - "כל זמן שהיו ישראל מסתכלין כלפי מעלה ומשעבדין את לבם לאביהם שבשמים - היו מתגברים".

שרשרת נסיונות אלו נטעה בבני ישראל יראת שמים שעליה יכולה האמונה לעמוד איתן, שעליה יכולה תורה להנתן.

ר' ישראל מסלנט מדגיש את הצורך בעמידתם של החוקים, ולו משפטי אנוש בלבד, על בסיס של יראת שמים. לולי בסיס זה - מתנפצים כל העקרונות מול סלעי המציאות, בעמות עם יצרים ותאוות. היראה - בכחה לרסן את האדם לשמור על הדברים שבינו לבין חבירו גם בשעת נסיונות קשים.

על ההולכים בדרך לשאוב כח דווקא בדרכם. שם מתערמים הקשיים והנסיונות, שם מתגברים היצרים והתאוות, ושם גם המקור לתבלין המכניעם.

"בכל דרכיך דעהו" (משלי ג', ו') – שם נדרש ממך, ושם ביכולתך – לדעתו.

וההליכה בדרך התורה – כהליכה בדרך. וכך מבאר המהר"ל (שם) את דברי ר' יהושע במכילתא (שם): "דרך – כדי ליתן להם את התורה, שנאמר: 'בכל הדרך אשר צווה ה' אלקיכם אתכם תלכו' (דברים ה', ל')" – וזו לשונו: "שנקראת התורה דרך שהרי ההולך בדרך אינו פונה ימין ושמאל, כך התורה מכוון דרך האדם מבלי נטות ימין ושמאל".

"רק חזק ואמץ מאד לשמור לעשות ככל התורה...

אל תסור ממנו ימין ושמאל, למען תשכיל בכל אשר תלך". (יהושע א', ז')

אליהו בלומנצווייג

 

עוד בעלון:

 

"החדש הזה לכם..." / הרב אפרים שחור

"ראש חדשים" / הרב יהודה שביב

ציפיה לישועה וכסופים לישיבה / יוסף אונגרלידר

עירוב בגדר תיל / הרב יהודה עמיטל