דילוג לתוכן העיקרי

ביצה | דף יז | עירוב בפת ובתבשיל

במשנה שבתחילת הפרק (טו ע"ב) הובאה מחלוקת תנאים בדין עירוב תבשילים:

"בית שמאי אומרים: שני תבשילין, ובית הלל אומרים: תבשיל אחד".

בגמרא בסוגייתנו (יז ע"ב) פסק רבא כדעת בית הלל, וקבע שדי בתבשיל אחד לשם עירוב תבשילין:

"אמר רבא: הלכתא כתנא דידן, ואליבא דבית הלל".

מפשט דברי רבא ובית הלל עולה שדי בתבשיל אחד כדי שאדם יוכל לבשל ולאפות כרצונו ביום טוב, אך התוספות (ד"ה אמר) הביאו מחלוקת בדבר:

"אמר ר"ת דלאפיה צריך לערב גם בפת, ואינו יכול לאפות על ערוב תבשיל אחד, דהא קיימא לן כרבי אליעזר דאמר אין אופין אלא על האפוי ואין מבשלין אלא על המבושל".

רבנו תם מזכיר את דברי רבי אליעזר (טו ע"ב), שלמד מן הפסוק "את אשר תאפו אפו ואת אשר תבשלו בשלו" שמותר לאפות רק כשיש לחם אפוי מבעוד יום, ולבשל רק כשיש תבשיל אחד המבושל מבעוד יום. מדבריו עולה שכדי לאפות יש צורך בפת שכבר נאפתה, ולא די בתבשיל. אמנם, הר"י חלק על דברי רבנו תם, כמובא בהמשך דברי התוספות:

"ולא נהירא להרב ר' יצחק. חדא, דמכל הני משמע דלא צריך אלא תבשיל אחד לכל דבר, בין לאפות בין לבשל. ומה שמביא הש"ס לעיל דר' אליעזר לאו משום דהלכתא כותיה, אלא אסמכתא בעלמא מייתי על עירובי תבשילין, אלא אדרבה קיימא לן כרבי יהושע לגבי דרבי אליעזר משום דרבי אליעזר שמותי הוא, ורבי יהושע פליג עליה בירושלמי ואמר אופין ומבשלין על המבושל. ומכל מקום אומר ר"י לא מלאני לבי לעבור על דברי דודי, וצריך שני תבשילין, פת ותבשיל, וכן עמא דבר".

למעשה נהג גם הר"י כדעת רבנו תם, שיש צורך גם בתבשיל וגם בפת כדי לאפות ביום טוב עבור שבת. כדי להבין טוב יותר את שורש המחלוקת בין רבי יהושע לרבי אליעזר ובין ר"י לר"ת יש לדון בשאלה פשוטה: מה דינו של אדם שרוצה רק לאפות ולא לבשל? האם די לו בפת, או שמא הוא צריך גם תבשיל וגם פת?

לפי שיטת ר"י ברור שאדם כזה צריך תבשיל, שהרי למדנו לעיל (טז ע"א) ש"לא שנו אלא תבשיל, אבל פת – לא". אך מהו הדין לשיטת רבנו תם?

במאירי (טז ע"א) מבואר שכדי לאפות ביום טוב די בכך שתהיה פת מוכנה מערב יום טוב. דבריו מסתברים לאור דברי רבי אליעזר, "אין אופין אלא על האפוי", אך האבני נזר (אורח חיים סימן ת') דייק בדברי הר"ן שפת אינה מועילה אפילו להתיר אפייה, ויש צורך גם בפת וגם בתבשיל. לכאורה דבריו קשים: אם יש צורך דווקא בדבר אפוי כדי להתיר אפייה, מדוע יש צורך גם בתבשיל?

האבני נזר מסביר שהתבשיל מבליט את קיומה של הפת, אך נראה שאפשר לבאר את הדברים בדרך אחרת. מסתבר שמחלוקתם של רבי אליעזר ורבי יהושע היא מחלוקת מהותית בהבנת דין עירוב תבשילין: לדעת רבי אליעזר יש איסור על מעשה אפייה ובישול חדשים ביום טוב, ומעשה זה מותר רק אם הוא מהווה המשך של אפיה ובישול מערב יום טוב. משום כך יש צורך דווקא באפייה כדי להתיר אפייה, ודווקא בבישול כדי להתיר בישול. לעומת זאת, רבי יהושע חושב שדין עירוב תבשילין עניינו רק חובה ליצור תזכורת בולטת בערב יום טוב, כדברי הברייתא (טו ע"ב) "זכרהו מאחר שבא להשכיחו", וממילא די בתזכורת אחת כדי להתיר הכל.

נראה שהר"ן פסק שיש צורך בשני הגורמים: גם תזכורת, וגם התחלת המעשה מבעוד יום. אמנם, את התזכורת אפשר לעשות דווקא בתבשיל, שהוא דבר ניכר שאינו שכיח, כמבואר בגמרא (טז ע"א, עיין שם), ואילו את תחילת המעשה יש לעשות עבור כל מין במינו. משום כך, כדי שאפשר יהיה לאפות ביום טוב יש צורך גם באפייה, שתתחיל את המעשה מבעוד יום, וגם בבישול, שייצור תזכורת בולטת לקדושת השבת.

 

תא שמע – נודה לכם אם תשלחו משוב על שיעור זה (המלצות, הערות ושאלות)