שבת | דף ח | עירובו עירוב
בסוגייתנו מובאת ברייתא העוסקת באדם שמעוניין לעשות 'עירוב תחומין' בכדי להאריך את התחום, היינו להרחיב את מקום שביתתו, שבו הוא יוכל ללכת בשבת:[1]
"נתכוון לשבות ברשות הרבים והניח עירובו בבור, למעלה מעשרה טפחים - עירובו עירוב, למטה מעשרה טפחים - אין עירובו עירוב".
בגמרא מוסבר שכוונת הברייתא היא שאם אדם הניח עירובו בבור שאינו עמוק עשרה טפחים אז עירובו עירוב, היות ובמקרה זה אין הבור נחשב כרשות היחיד ולכן יהיה מותר להוציא את העירוב בשבת מתוך הבור ולאכלו. לו הבור היה נידון ככרמלית אזי היה אסור מדרבנן להעלות את העירוב לרשות הרבים ולא היה העירוב עירוב. לא מסתבר לומר שהברייתא התייחסה למקום פטור משום שנאמר בברייתא שאם הבור עמוק עשרה טפחים אסור להעלות את העירוב ממקום זה לרשות הרבים. מאידך אם הבור נידון כרשות הרבים אזי העירוב נגיש, היות ומותר להוציאו מהבור בשבת, וממילא מובן מדוע 'עירובו עירוב'.
על פי דברים אלו, פסק רבי שלמה בן אדרת (חידושי הרשב"א) בשם רבו שמותר לטלטל פחות מארבע אמות ברשות הרבים, אחרת לא היה ניתן להוציא את העירוב מהבור דלעיל והעירוב לא היה תופס. באופן זה פסק הרמב"ם (הלכות שבת פרק יט הלכה כד) וכן פסק רבי יוסף קארו (שולחן ערוך אורח חיים הלכות שבת סימן שמט סעיף א).
בניגוד לדעת הרמב"ם, הרשב"א והשו"ע, הראב"ד בהשגותיו על הרמב"ם כתב שרק אם מדובר במצב קבוע או בצורך מצווה מותר לערב באופן זה, אך אין היתר לעשות זאת בכל מצב.
ניתן להציע שגם לדברי הראב"ד אין להקשות על ההיתר לערב בעזרת חפץ הנמצא בבור כדלעיל. היתר זה נאמר רק משום שבזמן בין השמשות יכול האדם המערב להגיע לעירוב שלו מבלי לעבור על איסור שבת ולכן עירובו עירוב.
[1] תחום שבת הבסיסי הוא אלפיים אמה. רבי עקיבא וחכמים (להלן דף סט עמוד א) נחלקו האם איסור יציאה מן התחום הוא מדאורייתא או מדרבנן, ונפסקה הלכה כחכמים שהאיסור הוא מדרבנן. הראשונים נחלקו האם האיסור מהתורה הוא לצאת מטווח של שנים עשר מיל וחכמים הגבילו את הדין לאלפיים אמה או שמא כל איסור תחומין הוא מדרבנן. יש לציין שבתלמוד הירושלמי (ג, ד) חכמים מודים לדברי רבי עקיבא כי מן התורה התחום הוא שנים עשר מיל; אולם יתכן לומר שבתלמוד הבבלי חולקים על דברי התלמוד הירושלמי ומהתורה אין איסור תחומין כלל.
תא שמע – נודה לכם אם תשלחו משוב על שיעור זה (המלצות, הערות ושאלות)