חולין | דף צא | עד כסא הכבוד

מקורו של איסור גיד הנשה בסיפור המאבק שבין יעקב והמלאך בפרשת "וישלח". סוגיות שונות בפרק עוסקות בספקות שונים בפרטי איסור גיד הנשה, הנובעים, בחלקם, מן העובדה שמקור הדברים בתורה איננו בפרשיה הלכתית, אלא בסיפור דברים (כך, למשל, נחלקו תנאים האם בני נוח נאסרו בגיד הנשה; נחלקו תנאים בשאלה בסיסית ביותר האם גיד הנשה נוהג דווקא ברגל ימין או בשתי הרגליים, וכן הלאה).

הגמרא בדף צ"א דורשת דרשות שונות בעניינו של אותו מאבק בין יעקב והמלאך. בין היתר נאמר בגמרא:

"בהאבקו עמו - מלמד שהעלו אבק מרגלותם עד כסא הכבוד".

פרשנים ודרשנים לדורותיהם הציעו ביאורים לדרשה ציורית זו בדבר האבק העולה עד לכסא הכבוד. הצד השווה לביאורים השונים הוא, שתיאור זה מבטא מאבק עמוק ועקרוני ביותר. כך, למשל, כתב המלבי"ם בפירושו לבראשית:

"וחז"ל אמרו מלמד שהעלו אבק מרגלותם עד כסא הכבוד, היינו שהיה מלחמה הפנימיית הזאת עד שרשי אמונתו, שרצה להעבירו משרשי האמונה".

המלבי"ם מסביר, שיעקב ביקש להתפשט מן הגשמיות והחומריות שבעולם. המלאך, המבטא את תכונתויו של עשו השקוע בעומק תאוות העולם הזה, נלחם עם המגמה הרוחנית שמייצג יעקב אבינו. הרוחניות של יעקב גוברת, בסופו של דבר, ואולם המלאך מצליח לגעת בכף הירך. הירך, המגוננת על איברי ההולדה (הן אצל הגבר והן אצל האישה), מבטאת את נקודת החיבור לענייני עולם הזה (ראה גם בפירוש "תורה תמימה" לבראשית שם, הערה י"א). לאמור - זכה יעקב אבינו להתעלות למעלה מחיי עולם הזה, ואולם בפרט אחד הוא נותר משועבד לחיי העולם: מצות פרו ורבו, שכל עניינה בביסוס ובהרחבה של עם ישראל לדורי דורות.

כאמור לעיל, פירושו של המלבי"ם, כמו פירושים אחרים שהוצעו לדברי חז"ל שבסוגיתנו, מדגיש את העובדה כי המלחמה הינה שורשית ביותר, ונוגעת ליסודות האמונה הישראלית.

כסא הכבוד שב ונזכר בהמשך הסוגיה (דף צ"א עמוד ב'):

"והנה מלאכי א-להים עולים ויורדים בו ... תנא: עולין ומסתכלין בדיוקנו של מעלה, ויורדין ומסתכלין בדיוקנו של מטה".

ומעיר המהרש"א:

"וצורת יעקב חקוקה תחת כסא הכבוד".

המלאכים העולים והיורדים השתוממו על המראה: כיצד ייתכן שדמות עילאית החקוקה תחת כסא הכבוד היא היא הדמות השוכבת על הארץ וראשה על אבנים. האם ייתכן אדם המסוגל לבנות סולם המוצב ארצה וראשו מגיע השמימה, כך שדמותו חקוקה הן בכסא הכבוד והן על הארץ מתחת?

דומני, שהדברים מתקשרים גם לפירושו של המלבי"ם. מלחמתו של יעקב בחומריות לא באה לשלול אותה, אלא לרומם אותה עד לכסא הכבוד. כוחו הגדול של יעקב אבינו בכך שאפילו אבק הרגליים, המבטא את הנקודה התחתונה ביותר והחומרנית ביותר, עשוי אף הוא לעלות עד לכסא הכבוד.

ובכן, לפנינו שני איזכורים של כסא הכבוד: האבק העולה עד לכסא הכבוד, ודמותו של יעקב החקוקה בכסא הכבוד. בעל "שפת אמת" (וישלח, שנת תרס"ג) משלב בדיון גם איזכור שלישי, שהוא מענייני דיומא:

"בפסוק ויאבק איש עמו עד עלות השחר דרשו חז"ל שהעלו אבק ברגליהם עד כסא הכבוד. הרמז כי המלחמה עם הסטרא-אחרא והיצר הרע הוא לעולם ... ולכן אמרו חז"ל גדולה תשובה שמגעת עד כסא הכבוד כיון שהפגם הולך עד שם ... יעקב שצורתו חקוקה תחת כסא הכבוד - שם אין פגם ומשם שורש התשובה".

חז"ל דרשו כי התשובה מגעת עד כסא הכבוד. יעקב אבינו, המקשר בין אבק הרגליים ובין כסא הכבוד, הוא גם מורה הדרך לתשובה. אחת התחושות המרכזיות של החוטא היא השקיעה; שקיעה בתאוות, שקיעה בחומרנות, שקיעה עד שאול תחתית. כוחה הגדול של התשובה הוא ביצירת אותו סולם המרומם את האדם מן התהום שאליה נפל, עד לכסא הכבוד. אפילו מי ששקע באבק הרגליים, רחמנא לצלן, יוכל להעלותו עד לכסא הכבוד, מכוחה של התשובה.

יהי רצון שנזכה לשוב בתשובה שלימה, ולהיכתב ולהחתם בספרם של צדיקים לחיים טובים ולשלום.