עבודת ה' שלנו ועבודת האבות
ר' חיים מרבה להדגיש שהאדם הישר, העובד האמיתי איננו חושב בלימוד תורתו ובמעשי המצוות שלו אפילו לא על כך שבלימוד הוא למעשה מטהר גופו ונפשו. כל כוונתו בעת לימוד התורה הוא שיעלה טוהר מחשבתו וכוונתו לתיקון וטהרת העולמות הקדושים.
כדוגמא לכך, ר' חיים מביא עבודתם של האבות. חז"ל דורשים במספר מקומות כי האבות קיימו את כל התורה כולה. כך נאמר ביחס לאברהם (יומא כח ע"ב, בר"ר ז, ח), ביחס לנוח (שם בפרשה צב), ביחס ליוסף ועוד.
ר' חיים מבאר שהאבות קיימו את מצוות התורה אך לא מתוך ציווי, אלא שהם ידעו את ההשפעות הרוחניות של המעשים הללו על המציאות, ולחילופין היו מודעים לגודל ההרס הפגם והקלקול בעבירה או בחסרון מעשי המצוות הללו.
מהסבר זה ניתן לומר שהם קיימו גם מצוות דרבנן כמו עירוב תבשילין וכד' כיון שהשיגו את גודל השפע הרוחני שיורד לעולם על ידי מעשה זה. כך ניתן להבין גם כיצד יעקב אבינו נשא שתי אחיות ועמרם נשא את דודתו - אע"פ שמעשים אלו הן עבירה על פי התורה, מכל מקום, מגודל קדושתם יכלו לחזות את התיקון שיקרה בעקבות מעשה זה. לכן יכלו לבחור לעשות זאת אע"פ שזה נגד הכללים שקבע ה' בתורה שכן הם שצריכים לנהוג לאחר מתן תורה לעם ישראל ולא קודם לכן.
יש להדגיש שאת האפשרות לפרוץ את מגבלות ההלכה והמצווה שניתנה בסיני מותיר ר' חיים רק לאבות שקיימו את התורה קודם שניתנה אך מיום שניתנה אין לשנות כלל ממה שנצטוינו.
נראה שכאן מתעמת ר' חיים עם התפיסה החסידית בשיא קיצוניותה כפי שהיא מנוסחת במשנתו של האדמו"ר מאיז'ביצא שחוזר ואומר פעמים רבות כי התורה ניתנה ככללים לאותה תקופה היסטורית שאין לקדש אותם.
יש להיזהר שלא להפוך את התורה לפסל מאובן ולקיים אותם מתוקף הציווי ההיסטורי. אדם צריך לחוש כאילו הקב"ה מצווה אותו באותה עת ודורש את אותה דרישה ממנו בלבד. כך יש לקיים את כל המצוות מתוך חוויה קיומית של קשר וזיקה נוכחת ומתמדת עם הקב"ה. תפיסה זו גם פותחת פתח לכך שהקב"ה יוכל לשנות את הדרישה הכללית ההיסטורית ולפנות אליו בדרישה ספציפית לאותה העת שיש בה אלמנט של יציאה מן הכללים.
אפשרות כזאת מבקש ר' חיים לשלול לחלוטין כיון שתוצאותיה עלולות להיות הרות אסון. אולם, אין הוא רוצה להפסיד את היתרון החוויתי בקיום המצוות העומד ביסוד תפיסה זאת ולכן הוא מותיר אותו למישור התודעה בקיום מצוות התורה וכוונותיה ואף מותיר את הפתח לחריגה מן הכללים שניתנו בהר סיני רק לתקופת האבות שקדמה לכך. אך וזר ומדגיש כי העיקר הוא הקיום המעשי של המצוות וכל השאר הינו תוספת מעלה שאינו מתיר לוותר על הבסיס בעבורו.
תא שמע – נודה לכם אם תשלחו משוב על שיעור זה (המלצות, הערות ושאלות)