נידה | דף ג | ספק טומאה

אשת איש אשר נבעלה לאדם שאינו בעלה נאסרת הן על הבעל והן על הבועל. אשה שבעלה התרה בה שלא תתייחד עם אדם פלוני ובכל זאת התייחדה עם אותו אדם, על אף שיש ספק אם היא נבעלה לאותו אדם או לא, מכל מקום גזרת הכתוב היא שכל זמן שלא הוברר שהאשה לא נטמאה (על ידי המים המאררים) היא אסורה על בעלה בתורת ודאי. כלומר, גם אם למעשה האשה לא נבעלה לאיש אחר, אם בא עליה בעלה לפני שתית המים הוא יענש על כך.

בלשון התורה האיסור מכונה טומאה, אין הכוונה לטומאה וטהרה ממש אלא רק באיסור האשה לבעלה – מכך שהתורה החמירה בספק זה של סוטה ואסרה האשה לבעלה עד שיבורר הנושא, למדים שבכל ספק טומאה ברשות היחיד יש להחמיר.

הגמרא בסוגייתנו עוסקת בבירור הסברות של רבי שמעון וחכמים בנוגע ללימוד מסוטה:

"ושניהם לא למדוה אלא מסוטה".

רבנו תם (תוספות ד"ה ושניהם וכן דעת הרמב"ן, הרשב"א ועוד) פירש שכוונת הגמרא היא שנחלקו רבי שמעון וחכמים על עצם הלימוד מסוטה – לדעת רבי שמעון אין ללמוד ספק טומאה, שאין בו רגלים לדבר, לטמאו ברשות היחידי; לדעת חכמים אין ללמוד תרתי לריעותא לטהר ברשות הרבים.

הר"ן פירש באופן שונה, לדעתו רבי שמעון וחכמים נחלקו באופי הלימוד מסוטה לשאר הספקות. חכמים למדו מסוטה שכיון שהדבר קרוב לודאי משום 'תרתי לריעותא', נדון אותו כוודאי ונשרוף עליו תרומה; דהיינו, על אף שספק טומאה ברשות הרבים היא טהורה, ומצד הסברה לא היינו מחמירים בה כוודאי, מכך שמצאנו בסוטה שהתורה החמירה איתה כל כך אנו למדים שכאשר יש לנו 'תרתי לריעותא' עלינו לחשוש לספק זה – וכשאנו חוששים לספק, דינו כוודאי כמו בסוטה. לעומתם, רבי שמעון למד מסוטה שכל ספק טומאה שאינו וודאי, ברשות הרבים הוא טהור. כמו שבסוטה אף על פי שיש רגלים לדבר בכל זאת טהורה ברשות הרבים, כך הדין גם בתרתי לריעותא - אין מטמאים ברשות היחיד ומטהרים ברשות הרבים.

דעת רבי שמעון דרושה ביאור, שכן, כיצד ניתן ללמוד מסוטה שיש לטהר רק ברשות הרבים ואילו ברשות היחיד ובשאר הספיקות של איסור והיתר הוא אוסר ומטמא כשהורעה החזקה. כלומר, בפרשת סוטה נאמר שכאשר אשה שבעלה קינא לה נסתרת היא טמאה וודאי. כל מקרה שלא עומד בהגדרה זו הוא טהור או טמא מספר! על כן, לא ברור מהיכן החילוק בין רשות הרבים לשאר דיני ספקות.

יתכן לומר שלדעת רבי שמעון, גם ברשות הרבים יש אפשרות של מקום סתר או של הליכה למקום של סתר. היינו, מצד הדין היה לטמא מספק משום שאין רגליים לדבר כמו ברשות היחיד. מכך שלא מטמאים במקרה זה מספק למדנו חידוש שכל ספק טומאה ברשות הרבים יש לטהר על אף שמצד הדין יש לטמא אותו (מה ששונה ברשות היחיד או בספק איסור שאז מעמידים על עיקר הדין שיש לטמא כאשר החזקה הורעה).