סנהדרין | דף סה | בעל אוב ויִדעוני

במשנה ובגמרא בדף סה בא דיון נרחב בענייני בעל אוב ויִדעוני, דהיינו מי שמדברים עם המתים. הגמרא לעיל יז ע"א קובעת שאין מושיבים בסנהדרין חכם שאיננו בקיא בכשפים. ואכן, מסוגייתנו עולה שחכמינו ידעו היטב את דרכי האוב והידעוני, ועל פי ידיעותיהם הגדירו את האיסורים.

עיקר תפקידם של אוב וידעוני הוא לנסות להשיג את מה שאיננו בתחום השגתו של בן אנוש רגיל: קשר עם עולם המתים, חיזוי עתידות וכיוצא באלו. מאז ומקדם ביקשו בני אדם – בני ברית ושאינם בני ברית – לנסות לדעת את מה שאין הם יכולים לדעתו. והנה, נחלקו גדולי הראשונים, הרמב"ם והרמב"ן, אם אוב וידעוני אכן מסוגלים לחזות את העתיד. זה לשון הרמב"ם הלכות עבודת כוכבים פי"א הלכות יד, טז:

"אסור לשאול בעל אוב או בעל ידעוני...

ודברים האלו כולן דברי שקר וכזב הן, והם שהטעו בהן עובדי כוכבים הקדמונים לגויי הארצות כדי שינהגו אחריהן. ואין ראוי לישראל שהם חכמים מחוכמים להמשך בהבלים אלו ולא להעלות על לב שיש תועלת בהן, שנאמר: 'כי לא נחש ביעקב ולא קסם בישראל' (במדבר כ"ג, כג), ונאמר: 'כי הגוים האלה אשר אתה יורש אותם אל מעוננים ואל קוסמים ישמעו ואתה לא כן' וגו' (דברים י"ח, יד). כל המאמין בדברים האלו וכיוצא בהן ומחשב בלבו שהן אמת ודבר חכמה אבל התורה אסרתן, אינן אלא מן הסכלים ומחסרי הדעת ובכלל הנשים והקטנים שאין דעתן שלימה. אבל בעלי החכמה ותמימי הדעת ידעו בראיות ברורות שכל אלו הדברים שאסרה תורה אינם דברי חכמה אלא תהו והבל שנמשכו בהן חסרי הדעת ונטשו כל דרכי האמת בגללן, ומפני זה אמרה תורה כשהזהירה על כל אלו ההבלים: 'תמים תהיה עם ה' א-להיך' (שם, יג).

דעה שונה בתכלית הביע הרמב"ן בפירושו לתורה (דברים י"ח, ט–יב):

"ורבים יתחסדו בנחשים לומר שאין בהם אמת כלל, כי מי יגיד לעורב ולעגור מה יהיה. ואנחנו לא נוכל להכחיש דברים יתפרסמו לעיני רואים. ורבותינו גם כן יודו בהם... אבל יש לענין הזה סוד..."

אין אנו יכולים לרדת לעמקי סודותיו של הרמב"ן, אך אין ספק שבאמרו "ורבים יתחסדו..." כוונתו לדברי הרמב"ם בעניין. לדעת הרמב"ן יש אמת במעשי הכשפים, אלא שהתורה מצווה להתרחק מהם.

עמדת הרמב"ם, שמעשי האוב והידעוני אינם אלא מנהגי עבודה זרה, ועל כן הזהירה עליהם התורה – מובנת. אבל לדעת הרמב"ן, שיש בדברים אלו אמת – מדוע אסרה התורה לדרוש באמצעותם את העתיד? לשאלה זו ניתנו תשובות רבות, ונביא כאן שתיים מהן.

רבי יוסף אלבו כותב בספר העיקרים (מאמר ג פרק ח):

"ושב לבאר כי סיבת עשיית האומות כל אלו הדברים היא כדי לידע על ידם העתידות... 'ואתה לא כן נתן לך ה' א-להיך'... ולא תדאג לומר שלא יהיה לך דרך לדעת העתידות כמו שיש לשאר האומות ושתהיה חסר זה השלמות, שאינו כן, כי תם ושלם תהיה עם ה' א-להיך".

והוא ממשיך ומסביר, שהתורה אינה רואה חשיבות בידיעת העתיד: אם ידיעה כלשהי תורמת לעבודת ה' ולקיום המצוות, ימסור אותה הקב"ה לעם בפי נביא; ואילו בשאר עניינים עלינו להיות תמימים עם ה', ואין לנו לנסות לחזות את העתיד.

הרמב"ן עצמו (שם, יג) מציע הסבר אחר:

"וטעם 'תמים תהיה עם ה' א-להיך' – שנייחד לבבנו אליו לבדו, ונאמין שהוא לבדו עושה כל, והוא היודע אמתת כל עתיד, וממנו לבדו נדרוש העתידות, מנביאיו או מאנשי חסידיו – רצוני לומר: אורים ותומים. ולא נדרוש מהוברי שמים ולא מזולתם, ולא נבטח שיבואו דבריהם על כל פנים, אבל אם נשמע דבר מהם נאמר: 'הכל בידי שמים', כי הוא א-להי האלהים, עליון על הכל, היכול בכל, משנה מערכות הכוכבים והמזלות כרצונו, 'מפר אותות בדים וקוסמים יהולל' (ישעיהו מ"ד, כה). ונאמין שכל הבאות תהיינה כפי התקרב האדם לעבודתו".

הרמב"ן מסביר שחיזוי עתידות מביא למבוי סתום: אם ידוע שכך יהיה – מה יועילו מעשיי? לפיכך אסרה התורה את הדבר, כדי שיֵדע האדם כי לאמתו של דבר, הכול ניתן לשינוי והכול בידי שמים. אל לאדם מישראל להשתעבד לידיעה כלשהי על העתיד. עליו לדעת תמיד שהקב"ה כל יכול, ומעשיו של האדם הם הם שקובעים את אשר יהיה!

עוד על מחלוקת הראשונים אם יש ממש בכישוף בדף היומיומי לדף סז.