שבת | דף ט | 'סמוך למנחה'
למדנו במשנה שבסוגייתנו כי אסור להתחיל בעיסוקים מסויימים בזמן שהוא סמוך לתפילת המנחה. מלבד הדברים שמנויים אצלנו בסוגיה, רבי יוסף קארו (שולחן ערוך אורח חיים הלכות תפלה סימן פט סעיף ו) מוסיף כי אין להתחיל ללמוד מזמן מנחה קטנה ואפילו לא לימוד קבוע שיש לו זמן קצוב, בעקבות החשש שיהיה טרוד בלימודו ויעבור זמן קריאת שמע ותפילה – זאת רק כאשר אותו אדם רגיל להתפלל ביחידות אבל אם הוא רגיל להתפלל בבית הכנסת מותר. עוד כתב, שאם אותו אדם מלמד לאחרים ולא לומד רק לעצמו, מותר לו להתחיל בלימוד מכיון ש'זכות הרבים היא דבר גדול' ואם לא ילמדו עכשיו יתבטלו ולא יוכלו ללמוד.
האחרונים נחלקו האם מי שהתחיל ללמוד לאחר המנחה צריך להפסיק בלימודו או לא; מכל מקום, רבי ישראל מראדין (משנה ברורה שם ד"ה משיגיע) כותב שאם אדם התחיל ללמוד קודם שהגיע זמן קריאת שמע, כלומר, בהיתר יש לסמוך על דברי הרמ"א שלא להפסיק כל עוד יש לו שהות לקרוא קריאת שמע בזמנה. באופן זה כתב גם הר"ן, שאם יש שהות להתפלל אחר כך אין הוא צריך להפסיק מלימודו.
ברם, מדברי הרמב"ם (הלכות תפילה ונשיאת כפים פרק ו הלכה ח) משמע כי אף אם התחיל ללמוד בהיתר עליו להפסיק מלימודו כשהגיע זמן התפילה, וזאת אף אם יש לו שהות להתפלל לאחר מכן. נראה להסביר כי הרמב"ם חשש שאותו אדם יטרד בלימודו ויפספס זמן תפילה. דברי הרמב"ם קשים קצת משום שבגמרא (להלן דף י עמוד א) מסופר שרבי זירא הקפיד על רבי ירמיה שהפסיק את לימודו על מנת להתפלל. יתכן להסביר שרבי זירא הקפיד משום שהתורה הייתה אומנותו של רבי ירמיה – כמו שפסק הרמב"ם (שם) שמי שתורתו אומנתו אינו פסוק על מנת להתפלל; הסבר נוסף שניתן להציע הוא שעדיין הייתה שהות להתפלל לאחר מכן.
תא שמע – נודה לכם אם תשלחו משוב על שיעור זה (המלצות, הערות ושאלות)