יהושע | סיפורי שבח והצלחה | ההשוואה בין יהושע למשה | 2

 א. מבוא

 בשיעור הקודם התחלנו לבחון את המאפיינים המשותפים לסדרה של שלושה מסיפורי הכיבוש (סיפור חציית הירדן [ג' - ד'], סיפור המלחמה ביריחו [ו'], וסיפור המלחמה השנייה בעי [ח']), ועסקנו בשני ההיבטים הראשונים של מאפיינים אלה (עצמאות היחידות ורציפות עלילתית). בשיעור זה תבחן ההשוואה של הסדרה לסיפורי משה. השוואה זו הינה חלק ממערך השוואה רחב ביותר בין יהושע למשה, השוזר את הספר כולו.

יש מטרות רבות להקבלה המכוונת בין מעשי יהושע לבין מעשי משה, והיא מן המאפיינים הבולטים של כל ספר יהושע. מסתבר שמטרתה העיקרית של ההשוואה היא להציג את יהושע כממשיכו הטבעי של משה[1]. היא מדגישה את המשכיות ההנהגה בין משה ליהושע, ואת רציפות הפעילות של הכיבוש והנחלה בין משה לבין יהושע.

 

ב. מערך השוואה לשלושה מסיפורי משה

סדרת הסיפורים הנידונה מקיימת מערכת אנלוגיות לסדרת סיפורים על הנהגת משה בתורה, באופן הבא:

 

 האנלוגיה מתבטאת הן במישור העלילתי והן בסגנון, והיא נתמכת בדבריהן של כמה מן הדמויות בסיפורים בספר הכיבוש.

שלושת המעשים שנעשו תחת הנהגת משה מצטרפים לקטגוריה אחת בעדותה של רחב:

כִּי שָׁמַעְנוּ אֵת אֲשֶׁר הוֹבִישׁ ה' אֶת מֵי יַם סוּף מִפְּנֵיכֶם בְּצֵאתְכֶם מִמִּצְרָיִם וַאֲשֶׁר עֲשִׂיתֶם לִשְׁנֵי מַלְכֵי הָאֱמֹרִי אֲשֶׁר בְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן לְסִיחֹן וּלְעוֹג אֲשֶׁר הֶחֱרַמְתֶּם אוֹתָם. 

וַנִּשְׁמַע וַיִּמַּס לְבָבֵנוּ וְלֹא קָמָה עוֹד רוּחַ בְּאִישׁ מִפְּנֵיכֶם...

(יהושע, ב' י - יא).

רחב מזכירה את שלושת הסיפורים יחד, למרות המרחק והבדלי הזמן שבין האירוע הראשון (קריעת ים סוף - מייד לאחר יציאת מצרים ובסמוך למצרים) לבין שני האירועים האחרונים (מלחמות סיחון ועוג, בשנה הארבעים ליציאת מצרים, בסמוך לארץ ישראל). רחב מצביעה על האירועים מן העבר כגורם לפחדם של עמי כנען מפני ה' ומפני ישראל.[2] בהמשך סיפורי הכיבוש מתגלה שעמי כנען אכן חוששים מישראל, אולם שלושה אירועים אחרים גרמו להם לפחד זה - חציית הירדן, מלחמת יריחו, ומלחמת העי:

וַיְהִי כִשְׁמֹעַ כָּל מַלְכֵי הָאֱמֹרִי אֲשֶׁר בְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן יָמָּה וְכָל מַלְכֵי הַכְּנַעֲנִי אֲשֶׁר עַל הַיָּם

אֵת אֲשֶׁר הוֹבִישׁ ה' אֶת מֵי הַיַּרְדֵּן מִפְּנֵי בְנֵי יִשְׂרָאֵל עַד עָבְרָם וַיִּמַּס לְבָבָם וְלֹא הָיָה בָם עוֹד רוּחַ מִפְּנֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל.

(ה', א).

וְיֹשְׁבֵי גִבְעוֹן שָׁמְעוּ אֵת אֲשֶׁר עָשָׂה יְהוֹשֻׁעַ לִירִיחוֹ וְלָעָי.

וַיַּעֲשׂוּ גַם הֵמָּה בְּעָרְמָה.

(ט', ג - ד).

וַיְהִי כִשְׁמֹעַ אֲדֹנִי צֶדֶק מֶלֶךְ יְרוּשָׁלִַם כִּי לָכַד יְהוֹשֻׁעַ אֶת הָעַי וַיַּחֲרִימָהּ כַּאֲשֶׁר עָשָׂה לִירִיחוֹ וּלְמַלְכָּהּ כֵּן עָשָׂה לָעַי וּלְמַלְכָּהּ וְכִי הִשְׁלִימוּ יֹשְׁבֵי גִבְעוֹן אֶת יִשְׂרָאֵל וַיִּהְיוּ בְּקִרְבָּם.

(י', א).

השמועה שהשפיעה על התנהלות רחב מקבילה לשמועות שעתידות להשפיע על עמי כנען, שכניה של רחב, אך שמועות אלו יתייחסו למעשי יהושע, ולא למעשי משה. מלבד ההשוואה העלילתית, ההשוואה מתחזקת מדברי התרמית של הגבעונים ליהושע:

וַיֹּאמְרוּ אֵלָיו מֵאֶרֶץ רְחוֹקָה מְאֹד בָּאוּ עֲבָדֶיךָ לְשֵׁם ה' אֱלֹקֶיךָ כִּי שָׁמַעְנוּ שָׁמְעוֹ וְאֵת כָּל אֲשֶׁר עָשָׂה בְּמִצְרָיִם.

וְאֵת כָּל אֲשֶׁר עָשָׂה לִשְׁנֵי מַלְכֵי הָאֱמֹרִי אֲשֶׁר בְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן לְסִיחוֹן מֶלֶךְ חֶשְׁבּוֹן וּלְעוֹג מֶלֶךְ הַבָּשָׁן אֲשֶׁר בְּעַשְׁתָּרוֹת.

(ט', ט  - י).

עדות הגבעונים על השמועה של מעשי משה בעבר הירדן המזרחי, שכביכול השפיעה על רצונם לכרות ברית עם ישראל, היא שקרית, שהרי בראש הסיפור מדווח על מעשי יהושע בעבר הירדן המערבי כגורם המשפיע על הגבעונים (ט' ג). נראה שהתרמית בפיהם היא חלק מן התרמית הכללית: לצד בגדיהם נעליהם וכליהם הישנים, שבאמצעותם ביקשו להציג עצמם כאנשים רחוקים, הם דברו גם על שמועות ישנות.[3]

שיחת הגבעונים תורמת לאנלוגיה לשיחת רחב, וגם ללכידות שבין שלושת הסיפורים הנזכרים כסיפורים בעלי משמעות פלאית המעידים על כוחו הרב של ה'. בנוסף לכך, היא מצטרפת לביטויים החוזרים המעידים על מעשה העריכה הנבואית הכולל של הספר. בהמשך לאמור בשיעור הקודם אודות ההשוואה בין השמועה לאחר חציית הירדן (ה', א) ובין השמועה לאחר סיפורי מלחמת יריחו והעי (ט', א - ג), במכלול הסיפורים קיימת גם השוואה בין השמועה עליה מדווחת רחב (ב,' י), לבין זו שמדווחים עליה הגבעונים (ט', ט - י). גלגולי הנוסחה פעם בפיהם של דוברים גויים (רחב והגבעונים) ופעם בפי הכתוב (ה', א; ט', א) הם כחוט השני העובר בין ארבעת התיאורים, ויוצר מבנה כיאסטי:

האיברים המקבילים א/א1, הכוללים את דברי רחב והגבעונים, מתייחסים למעשי ה' שנעשו בזמן הנהגת משה, כשהציון הגיאוגרפי הוא עבר הירדן המזרחי. האיברים המקבילים ב/ב1, הכוללים את דברי הכתוב בשלבים השונים של סיפורי הכיבוש, מתייחסים למעשי ה' אשר עשה בזמן הנהגת יהושע. השמועה אודות המעשים המופלאים המתוארת באיברים אלו של המבנה הגיעה למלכי האמורי, שמכונים באופן יוצא דופן על ידי הכתוב "אשר בעבר הירדן", כאשר הכוונה היא אל עבר הירדן המערבי. זאת, בעוד שבשני האיברים הקיצוניים (א/א1) המונח "עבר הירדן" מתייחס לעבר הירדן המזרחי, שם ה' סייע למשה במלחמותיו עם סיחון ועוג.[4] בנוסף לכך, התרשים מבליט את הזיקה הלשונית והתמטית (נושאית) גם בין האיברים הקרובים: א/ב וְ- ב1/א1. בהמשך יובאו הוכחות נוספות לאנלוגיה בין סיפור רחב ובין סיפור הגבעונים, שתומכות במבנה המוצע בתרשים. סיפור הגבעונים בעצמו מחזק את הזיקה בין מעשי ה' בזמן משה לבין מעשיו בזמן יהושע, שכן המניע האמיתי שלהם הוא השמועה הקרובה על הניצחון ביריחו ובעי, והמניע השקרי הוא השמועה הרחוקה על הניצחון מול סיחון ועוג.

יש לציין שלמרות המרחק הטקסטואלי בין האיברים שבמבנה (אוְ-ב בפרק ב', ואילו ב1 וְ-א1 בפרק ט'), נדמה שהאנלוגיה ההדוקה בין ארבעת האיברים מגשרת עליו.

 

ג. אנלוגיה בין חציית הירדן לבין קריעת ים סוף

ההשוואות בין חציית הירדן לבין קריעת ים סוף

מלבד האנלוגיה הכללית בין שתי סדרות האירועים (קריעת ים סוף, מלחמת סיחון ומלחמת עוג אצל משה; וחציית הירדן, מלחמת יריחו ומלחמת העי אצל יהושע), האנלוגיה קיימת גם באופן קונקרטי קריעת ים סוף לבין חציית הירדן, ובין מלחמות סיחון ועוג לבין מלחמות יריחו והעי. ההקבלה בין שני הסיפורים הפותחים את הסדרות - סיפור חציית הירדן וסיפור קריעת ים סוף - מובהקת.[5]ההשוואה המפורשת ביותר מצויה בדברי יהושע, המצווה להודיע לבנים את המשמעות של נס חציית הירדן:

וְהוֹדַעְתֶּם אֶת בְּנֵיכֶם לֵאמֹר בַּיַּבָּשָׁה עָבַר יִשְׂרָאֵל אֶת הַיַּרְדֵּן הַזֶּה.

אֲשֶׁר הוֹבִישׁ ה' אֱלֹקֵיכֶם אֶת מֵי הַיַּרְדֵּן מִפְּנֵיכֶם עַד עָבְרְכֶם

כַּאֲשֶׁר עָשָׂה ה' אֱלֹקֵיכֶם לְיַם סוּף אֲשֶׁר הוֹבִישׁ מִפָּנֵינוּ עַד עָבְרֵנוּ.

(ד', כב - כג).

הדמיון המילולי בין שני התיאורים מחזק את תחושת הזהות בין הסיפורים. ההשוואה ניכרת במיוחד בזיקה הנוצרת בין הדורות שחוו את הניסים השונים ובין הדורות שישמעו על כך: בניכם/ מפניכם/עברכם, לעומת מפנינו/עברנו. הדור הראשון חווה את נס קריעת ים סוף, הדור השני חווה את נס חציית הירדן, והדור הבא ידע על שני המעשים הזהים. ההשוואה קיימת גם בציווי להודיע לבנים על הנפלאות שה' עשה לישראל, המופיע בצורה דומה לגבי קריעת ים סוף (שמות י"ב, כו - כז; דברים ו', כ - כג), והיא יוצרת תחושה של המשכיות ביניהם: מעשי הנפלאות שנעשו במצרים ממשיכים גם במעבר הירדן. נוסחת ההשוואה בין שני האירועים חוזרת גם בדברי הכתוב המתאר את תגובות העמים לאחר מעשה הנס. דברי הכתוב, מלבד היותם חזרה על דברי יהושע שהוזכרו לעיל, מקבילים כמעט מילה במילה לדברי רחב בהתייחסותה לנס קריעת ים סוף, כעולה מן התרשים הבא:

 

בין דברי הכתוב לאחר סיפור חציית הירדן ובין דברי רחב בהתייחסות לקריעת ים סוף, מעידה על מלאכת העריכה הנבואית של הסיפור, שמעצבת אותו תוך שימוש במטבעות לשון המעניקים לו את משמעותו העודפת. כלומר: בדבריו של הכתוב ניתן אישור וחיזוק להמשכיות התופעה שהוזכרה כבר קודם לכן על ידי רחב.[6]

התייחסות פנים מקראית לשני האירועים כאירועים רציפים ומתמשכים משתקפת במזמור הבא:

בְּצֵאת יִשְׂרָאֵל מִמִּצְרָיִם בֵּית יַעֲקֹב מֵעַם לֹעֵז. הָיְתָה יְהוּדָה לְקָדְשׁוֹ יִשְׂרָאֵל מַמְשְׁלוֹתָיו. הַיָּם רָאָה וַיָּנֹס הַיַּרְדֵּן יִסֹּב לְאָחוֹר

(תהלים, קי"ד, א - ג).

 עבר הירדן המזרחי ועבר הירדן המערבי

כוחה של ההשוואה רב דווקא בגלל השימוש באותו מונח במשמעות שונה בשני האיברים: רחב דברה על מלכי האמורי "אשר בעבר הירדן", והתכוונה לסיחון ולעוג בעבר הירדן המזרחי, כפי שעולה מהמשך דבריה; ואילו הכתוב דיווח על השמועה של מלכי האמרי "אשר בעבר הירדן" והתכוון למלכי כנען השוכנים בעבר הירדן המערבי. המונח "עבר הירדן" בהתייחסות לעבר הירדן המערבי הוא חריג למדי, ובדרך כלל הוא נאמר על ידי מספר או דובר שנקודת התצפית שלו ממזרח לירדן, כגון בדברים ג' כה:

 אֶעְבְּרָה נָּא וְאֶרְאֶה אֶת הָאָרֶץ הַטּוֹבָה אֲשֶׁר בְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן הָהָר הַטּוֹב הַזֶּה וְהַלְּבָנֹן.[7]

התופעה שלפנינו דומה לזו הנזכרת בדבריו של פרי: "ראיית הטקסט ככפוף לאיזשהו סדר המוכר לקורא, סדר הנתפס כקיים מחוץ לטקסט ושרצף הטקסט 'מציית' לו או 'מחקה' אותו".[8] לדעתי, הכתוב השתמש במכוון במונח 'עבר הירדן' המוכר לקורא כמונח המתייחס לעבר הירדן המזרחי, על מנת לעודד את ההשוואה בין המאורעות שעשה יהושע ובין המאורעות שעשה משה בעבר הירדן המזרחי.[9] תוקפה של הטענה מתחזק בזכות חזרת התופעה פעם נוספת בסיפור הגבעונים:

 גם כאן, דברי הכתוב מקבילים לדברי התרמית של הגבעונים, אלא שהם נבדלים בהתייחסות לשני צדדים שונים של עבר הירדן. הגבעונים מעידים על מעשים שנעשו בעבר הירדן המזרחי, בעוד שהכתוב מדווח על שאירע בעבר הירדן המערבי. לדעתי, השימוש בכינוי "עבר הירדן" ביחס לחלקו המערבי בשני המקרים שהוזכרו נועד על מנת להשוות את דברי הכתוב לדברי הגבעונים מחד, ולדיווחו לאחר חציית הירדן מאידך, כעולה מן התרשים הכיאסטי שהוצג לעיל.

הובשת מי הירדן ומי ים סוף

ההשוואה מושגת גם באמצעות השימוש החוזר בשורש יב"ש, ההולם את סיפור קריעת ים סוף ("ויבואו בני ישראל בתוך הים ביבשה" [שמות, י"ד טז, כב; עיינו גם שם, כט; ט"ו יט]). בעוד שהמינוח הקולע ביחס למעשה קריעת הירדן הוא כריתת המים (יהושע, ג', טז). גם כאן הכתוב השתמש בלשון המרמזת לסיפור קריעת הים.

'ימה' ו'הים'

יש לשים לב לשימוש הכפול במונח "ים" במהלך דברי הכתוב (ב', י וְ-ה', א). המשמעות הרגילה של המונח היא כיוון מערב, בהבחנה מכיוון מזרח ("ימה וקדמה צפונה ונגבה" [בראשית, כ"ח, יד]). אולם, במקרה שלפנינו נוח היה לחזור ולהשתמש במונח "ים" בגלל האנלוגיה לסיפור קריעת ים סוף. ניתן להביא ראייה לכך מן האזכור המקביל בט' א, בו ההשוואה למעשי משה איננה ממוקדת בקריעת ים סוף אלא למלחמות בעבר הירדן, שם הושמט המונח "ימה" כמונח המציין את צידו של הירדן. להקבלה בין האירועים ניתן להוסיף את דברי הכתוב המשווים את תגובת העם לנס חציית הירדן בדומה לתגובה לאחר קריעת ים סוף:

ד. אנלוגיה בין מלחמות יריחו והעי לבין מלחמות סיחון ועוג

שלא כהקבלה הקודמת, ההקבלה בין מלחמות יריחו והעי לבין מלחמות סיחון ועוג אינה מצויה ברובד הגלוי של הסיפור, אלא במספר יסודות עלילתיים ולשוניים. נעמוד על ההקבלה בשני שלבים: ראשית, נראה שכל אחד מהזוגות אכן מתואר במקומו ובמקומות אחרים כזוג תיאורים, עם זיקה ביניהם; לאחר מכן נבקש להוכיח שבין שני הזוגות קיימת אנלוגיה במספר היבטים.

הזיקה בין תיאור מלחמת סיחון לבין מלחמת עוג מובהקת הן בגלל סמיכותן ושיבוצן ביחידה ספרותית אחת (במדבר, כ"א כא - לה; דברים, ב', כד - ג', יא), והן בשל היותם תיאורים מפורטים ועצמאיים מתוך סיפורי הכיבוש של משה בעבר הירדן המזרחי. לפיכך, נראה שהצירוף 'סיחון ועוג' הוא כמעט מובן מאליו.[10] לעומת זאת, סיפורי הכיבוש של יריחו והעי הינם שני סיפורים עצמאיים, עם מסגרת וגבולות יחידה מוגדרות.[11] אף על פי כן, אבקש להוכיח שבמעשה העריכה הנבואית ישנה התייחסות לשניהם כאל זוג סיפורים צמודים עם זיקה הדוקה ביניהם, שנועדה גם לתמוך בהקבלה הקיימת בין סדרות הסיפורים הנידונה בסעיף זה.

על מלחמות סיחון ועוג כדוגמה וכמופת לקראת המלחמות על כיבוש הארץ, עמד משה בפתיחה לספר דברים ובדברי הפרידה שלו מישראל סמוך למותו:

וְאֶת יְהוֹשׁוּעַ צִוֵּיתִי בָּעֵת הַהִוא לֵאמֹר עֵינֶיךָ הָרֹאֹת אֵת כָּל אֲשֶׁר עָשָׂה ה' אֱלֹקֵיכֶם לִשְׁנֵי הַמְּלָכִים הָאֵלֶּה

כֵּן יַעֲשֶׂה ה' לְכָל הַמַּמְלָכוֹת אֲשֶׁר אַתָּה עֹבֵר שָׁמָּה.

לֹא תִּירָאוּם כִּי ה' אֱלֹקֵיכֶם הוּא הַנִּלְחָם לָכֶם.

(דברים, ג', כא - כב).

ה' אֱלֹקֶיךָ הוּא עֹבֵר לְפָנֶיךָ הוּא יַשְׁמִיד אֶת הַגּוֹיִם הָאֵלֶּה מִלְּפָנֶיךָ וִירִשְׁתָּם יְהוֹשֻׁעַ הוּא עֹבֵר לְפָנֶיךָ כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר ה'.

וְעָשָׂה ה' לָהֶם כַּאֲשֶׁר עָשָׂה לְסִיחוֹן וּלְעוֹג מַלְכֵי הָאֱמֹרִי וּלְאַרְצָם אֲשֶׁר הִשְׁמִיד אֹתָם.

וּנְתָנָם ה' לִפְנֵיכֶם וַעֲשִׂיתֶם לָהֶם כְּכָל הַמִּצְוָה אֲשֶׁר צִוִּיתִי אֶתְכֶם.

(דברים, ל"א, ג - ה).

דברי משה יוצרים ציפייה להתגשמותם לאחר תיאור הכניסה לארץ. ואכן, הם מתגשמים בשני סיפורי המלחמה הראשונים שבספר יהושע, מלחמת יריחו ומלחמת העי, כפי שניכר גם באמצעות ההקבלה הלשונית בין שני זוגות הסיפורים. בשני זוגות הסיפורים קיימת התייחסות מקדימה של דבר ה' לקראת המלחמות, בלשונות דומים ובאופן שאין כדוגמתו במקומות אחרים

לפני שתי המלחמות נאמרים דברי עידוד מפי ה' בלשון ובדפוסים דומים: באיבר הראשון - "ראה..."; באיבר השני - "אל תירא... כי בידך נתתי... את עמו ואת ארצו... כאשר עשית ל... ולמלכה". הרכיב הבולט באנלוגיה הוא השרשור הקיים בין שתי המלחמות בשני התיאורים. בשניהם מצוי השרשור בדברי העידוד של ה' לפני היציאה למלחמה השנייה: "ועשית ל... כאשר עשית ל...", כך שדברי העידוד והמצווה יוצרים לכידות בין שני התיאורים. לנוכח העובדה שבסיפור המלחמה ביריחו עצמו אין כל התייחסות לפגיעה במלך יריחו, נראה שההערה בנוגע למה שקרה למלך יריחו בפתיחת פרק ח' משרתת את העריכה הנבואית. הכתוב יוצר לכידות בין המלחמות גם בתחילת סיפור מלכי הדרום:

וַיְהִי כִשְׁמֹעַ אֲדֹנִי צֶדֶק מֶלֶךְ יְרוּשָׁלִַם כִּי לָכַד יְהוֹשֻׁעַ אֶת הָעַי וַיַּחֲרִימָהּ

כַּאֲשֶׁר עָשָׂה לִירִיחוֹ וּלְמַלְכָּהּ כֵּן עָשָׂה לָעַי וּלְמַלְכָּהּ.

(י', א).

גם כאן ניכרת ההקבלה הלשונית ובקיום השרשור בין הסיפורים בדומה לזוג הסיפורים של משה.