דילוג לתוכן העיקרי
דף יומי תשפ"א -
שיעור 156

סוכה | דף כב | סוכה המעובה כמין בית

במשנה הפותחת את סוגייתנו נאמר:

"המעובה כמין בית, אף על פי שאין הכוכבים נראין מתוכה – כשרה".

בגמרא הובאה מחלוקת תנאים בעניין:

"תנו רבנן: המעובה כמין בית, אף על פי שאין הכוכבים נראין מתוכה – כשרה. אין כוכבי חמה נראין מתוכה – בית שמאי פוסלין, ובית הלל מכשירין".

מלשון הברייתא משמע שהיא מפרשת את דברי המשנה, ומסבירה שדווקא כאשר כוכבי הלילה אינם נראים הסוכה כשרה לכולי עלמא, אך לגבי סוכה שגם "כוכבי חמה" אינם נראים מתוכה נחלקו בית שמאי ובית הלל. בהסבר המושג "כוכבי חמה" נחלקו הראשונים. הרמב"ם (סוכה ה, כא) כתב:

"דרך הסכוך להיות קל כדי שיראו ממנו הכוכבים הגדולים, היתה מעובה כמין בית אף על פי שאין הכוכבים נראין מתוכה כשרה".

הבית יוסף (או"ח תרלא, ג) ביאר שלדעתו כוכבי חמה הם "הכוכבים הגדולים הנראים ביום, שהוא זמן החמה". אך רש"י (כב ע"ב ד"ה כוכבי) כתב:

"כוכבי חמה – כשהחמה זורחת עליה ואין זהרורי חמה נראין מתוכה".

מהו שורש המחלוקת בין רש"י לרמב"ם? ייתכן ששאלה זו נעוצה בהבנת יסוד דין "סוכה מעובה". לדעת הרמב"ם יש דין המחייב שתהיה אפשרות לראות כוכבים דרך הסכך, ועצם קיומה של אפשרות זו מגדיר את הסכך כסכך קל וארעי, בלי קשר להשפעותיה על אופן הישיבה בסוכה.

אמנם, לדעת רש"י אפשר להבין שדין זה קשור להשפעתו של הסכך על היושב בסוכה. לשיטתו אין צורך בכך שהסכך עצמו ייראה דליל, וממילא הוא כשר גם כאשר לעיני המתבונן בו הוא נראה אטום לגמרי, אך יש צורך בכך שהשמש תחדור לתוך הסוכה, ובכך תראה שמדובר בסוכה ולא בבית קבע. כאשר הסכך מונע לחלוטין חדירה של קרני שמש אין הוא "מסכך" אלא אוטם את הסוכה לחלוטין, בדומה לגג רגיל.

מדברינו אלה עולה שדברי הרמב"ם הם לחומרא ודברי רש"י הם לקולא, שהרי הרמב"ם דורש סכך דליל ממש, שאפשר לראות דרכו, ואילו רש"י דורש רק חדירה של זהרורי חמה לתוך הסוכה.

אמנם, מבחינה מהותית יכולה להיות לדברים גם תוצאה הפוכה. כך, למשל, דעת השפת אמת (כב ע"א) היא שלכתחילה צריך לראות גם את כוכבי הלילה דרך הסכך, ועל פי דעה זו הוא כותב:

"נראה לפי עניות דעתי דהפירוש נראין מתוכה הוא שיוכל אדם לראותן כשישים עין על מקומות הנקובים, ולא להיות נראין מעצמן תוך הסוכה שהיא שיעור גדול, וכן דייקא לישנא דמתני' דתנן נראין מתוכה ולא בתוכה".

כלומר, הדרישה לראות כוכבים איננה מגדירה את הישיבה בסוכה ככזו שרואים בה כוכבים, אלא רק דורשת שהסכך יהיה כזה שבמאמץ מסוים אפשר לראות דרכו.

דברים ברוח זו הביא המשנה ברורה (תרלא, ה) בשם הפרי מגדים:

"ועיין בפרי מגדים שכתב דאפשר לענין ראיית הכוכבים די בכל הסוכה אם הוא רואה רק במקום אחד, מה שאין כן באם היה מעובה הרבה מאוד עד שאין הגשם יכול לירד בתוכו למאן דאמר דפסולה, כל שיש ד' טפחים ביחד סכך פסול מקרי".

הפרי מגדים מבחין בין דין ראיית הכוכבים, שעניינו שתהיה אפשרות לראות כוכבים דרך הסכך, לדין "אין הגשם יכול לירד" המגדיר את הסכך כגג גמור. לדבריו, יש דין המחייב שתתאפשר ראייה של כוכבים, אך אין זה אומר שקטע סכך שאין רואים בו כוכבים נחשב כגג. זאת בניגוד לסכך המונע גשמים, המוגדר כגג ולא כסכך.

תא שמע – נודה לכם אם תשלחו משוב על שיעור זה (המלצות, הערות ושאלות)