סוטה | דף יב | וקולו כנער

הברייתא המובאת בסוגייתנו עוסקת בשאלה מדוע בפסוק "וַתִּפְתַּח וַתִּרְאֵהוּ אֶת הַיֶּלֶד וְהִנֵּה נַעַר בֹּכֶה" משה מכונה בתחילה 'ילד' ולבסוף 'נער': לדעת רבי יהודה משה אכן היה 'ילד', אלא שקולו היה כשל נער, אולם רבי נחמיה מקשה על כך: "אם כן, עשיתו למשה רבנו בעל מום" – שהרי הוא לוי ומוטל עליו לשיר במקדש, ואם קולו אינו כראוי הוא נחשב בעל מום.

מדברי רבי נחמיה נראה שלוי שקולו פגום פסול לעבודה, משום שהוא נחשב בעל מום, אך במסכת חולין (כד ע"א) אנו למדים שכוהנים נפסלים לעבודה במום, ואילו לויים נפסלים בשנים בלבד, כלומר עליהם להיות בני שלושים עד חמישים. ייתכן שהתשובה לכך היא שגם לוי שתפקידו לשיר ייפסל לעבודה אם המום הוא בקולו, שהרי זה עיקר תפקידו.