נשים במצוות הציבור - בניית המשכן כמשל

*נשים בבניית המקדש

"מצות עשה לעשות בית לה', מוכן להיות מקריבים בו הקרבנות וחוגגין אליו שלש פעמים בשנה, שנאמר 'ועשו לי מקדש' ".

כך פותח הרמב"ם את הלכות בית הבחירה.

האם גם נשים מצוּוֹת במצות עשה זאת? תשובתו של הרמב"ם היא חד משמעית - כן:

"והכל חייבין לבנות ולסעד בעצמן ובממונם, אנשים ונשים, כמקדש המדבר".   (שם פ"א הי"ב)

לכאורה זו הלכה פשוטה. וכי מדוע לא יתחייבו גם הנשים במצווה זו?

בניית המקדש – מצווה שהזמן גרמה?

סיבה אפשרית לפטור נשים עולה מתחילת ההלכה שם ברמב"ם, שכך הוא פותח את הלכה י"ב:

"אין בונין את המקדש בלילה, שנאמר: 'וביום הקים את המשכן' (במדבר ט, טו) - ביום מקימין ולא בלילה".

אם בניית המקדש אפשרית רק ביום, נמצאת מצווה זו מצווה שהזמן גרמה, וכבר מפורש במשנה בקידושין (פ"א מ"ז) כי נשים פטורות ממצוות עשה שהזמן גרמן. נמצאו שתי ההלכות שהסמיך הרמב"ם בסעיף אחד כמו סותרות זו לזו, וכבר הביא ר"ח פאלאג'י בספרו "חיים ומלך" על הרמב"ם את שאלת רחי"א בכור:

"איך כתב הרמב"ם תוך כדי דיבור שני דינים דקשה לזווגם, דמאחר דהלכה רווחת דכל מצוות עשה שהזמן גרמא נשים פטורות, ומצות עשה זו ד'ועשו לי מקדש' היא רק ביום ולא בלילה, למה כתב אחריו דנשים חייבות"?

לשאלה זו נזקקו אחרונים רבים. אולם עוד קודם שנידרש להצעותיהם ראוי לומר כי במכוון הסמיך הרמב"ם שתי הלכות אלו, כדי להדגיש שנשים חייבות בזה חרף היות המצווה נוהגת רק ביום. אולם הרמב"ם הוסיף לכך מעין מקור וראיה - "כמקדש המדבר", כלומר, כדרך שמצינו את הנשים משתתפות בבניין המשכן במדבר, כן הן מצוות לנהוג כל אימת שמזדמנת מצווה זו.

מהיכן לרמב"ם שנשים השתתפו בבניית המקדש במדבר? מסתבר שמן האמור בפירוש בכתוב "ויבואו האנשים על הנשים" (שמות לה, כב); "וכל אשה חכמת לב בידיה טוו" (שם, כה). אולם לכאורה זה עדיין לא מוכיח שחייבות היו, שהרי אפשר שלא היו חייבות ועשו זאת בהתנדבות. ואמנם, כך אכן מיישב הריטב"א בקידושין (לו ע"א ד"ה ואיכא דקשיה ליה) תמיהה, בעקבות הנאמר שם שכל שכתוב "בני ישראל" מתמעטות ממנו בנות ישראל:

"והא דכתיב 'דבר אל בני ישראל ויקחו לי תרומה', ואפילו הכי כתיב 'ויבואו האנשים על הנשים'"?

והתשובה:

"לא קשיא, דהתם נשים מעצמן הביאו ולא נצטוו בכך".

והנה לרמב"ם כתובים אלו הם מקור לחיוב נשים במצווה[1]!

בנייה לחוד, הכנות לחוד

אחרונים רבים[2] מציעים אבחנה בין בנייה בפועל, שהיא אכן אפשרית רק ביום ("אין בונין את המקדש בלילה"), לבין ההכנות לבנייה, שאפשר לעשותן גם בלילות. מה שנשים חייבות זה לסייע בהכנה, שזו מצווה שאינה תלוית זמן.

לפי זה יש להבין כנראה את דברי הרמב"ם:

"והכל חייבים לבנות ולסעד בעצמם ובממונם אנשים ונשים...".

דברים אלו אמורים לצדדין: "חייבים לבנות" - האנשים; "לסעד" - הנשים. ואכן במקדש המדבר מצינו את הנשים מסעדות: מביאות חומרים וטוות את העיזים, אבל לא מצינו שהשתתפו בבנייה בפועל.

ברם, האמת חייבת להאמר, שניסוחו של הרמב"ם מתאים יותר לכיוון הבנה כזה: חייבים לבנות - בעצמם; לסעד - בממונם. אבל החיוב - בין לבנות ובין לסעד - אמור בין באנשים ובין בנשים.

הבחנה בין מצווה שלילה מבטלהּ, למצווה שלילה מפסיקהּ

פתרון אחד עולה מדברי ה"טורי אבן" (חגיגה טז ע"ב; מגילה כ ע"א). הוא נדרש לשאלת התוספות במגילה (כ ע"א ד"ה דכתיב), מדוע צריכה הגמרא בקידושין (כט ע"א) ללמוד מן הכתוב שאשה פטורה מלמול את בנה, "תיפוק ליה דמצות עשה שהזמן גרמא היא", שהרי מילה אפשרית רק ביום ולא בלילה.

עונה הטורי אבן: אימתי מוגדרת מצווה כזו שהזמן גרמה? כשיש זמן שבו המצווה מתבטלת. דוגמא לדבר: תפילין שמצוותן כל יום כל היום, ולעת לילה בטלה המצווה, ולמחרת שוב מתחדש החיוב. לא כן מצות מילה. כיוון שמצווה חד-פעמית היא באדם, הרי אותה מצווה עצמה שצריכה להעשות היום, אם לא נעשתה חייבים בה למחרת. נמצא שהלילה אינו מבטל את המצווה, אלא רק מפסיק את אפשרות קיומה עתה. מעתה, אומר הר"י שמעלקיש (שו"ת בית יצחק, אורח חיים ה ציצית ג, אות ז): אף לגבי מצות בניית המקדש כן הדבר. שהרי מרגע שמתחילים בבניית המקדש כבר אין מצווה לבנותו שוב ומה שלא נבנה היום ייבנה למחרת. נמצא שהלילה אינו מבטל את המצווה אלא רק מפסיקה, ולכן אין הבנייה מצווה שהזמן גרמה.

 בניית המקדש - מצווה ציבורית

אולי ניתן לתרץ בכיוון אחר שיהיה בעל משמעות עקרונית לגבי חיוב מצוות בנשים. מצות בניית המקדש אינה מצווה המוטלת על כל יחיד כיחיד, אלא מוטלת עליו בשל היותו חלק מכלל ישראל, שכן בניית המקדש היא מטלה המוטלת על כל ישראל כציבור, כדברי הרמב"ם בספר המצוות:

"וכשתסתכל על אלו המצוות שקדם זכרן, הנה תמצא מהן מצוות שהן חובה על הציבור לא לכל איש ואיש, כגון בנין בית הבחירה". (מצווה רמח)

ובעקבותיו, כנראה, דברי ה'חינוך':

"ונוהגת מצווה זו בזמן שרוב ישראל על אדמתן, וזו מן המצוות שאינן מוטלות על היחיד כי אם על הציבור כולם". (סוף דבריו למצוות עשה צה)

נשים חייבות במצוות ציבוריות

מעתה ניתן אולי לומר, כי כל פטורן של נשים במצוות עשה שהזמן גרמה אינו אלא במצוות אישיות המוטלות על כל יחיד כיחיד, אך לא כן במצוות ציבוריות שהן מוטלות על היחיד מכח היותו חלק מהציבור, שבאלו אף נשים חייבות.

לכן קבע הרמב"ם שאף נשים חייבות בבניית המקדש, שכן זו מצווה המוטלת על הציבור, ואף הנשים בכלל הציבור, "דנשים בכלל עם הקהל הם כאנשים מישראל" ("מקור ברוך" לרב נחום ברוך גינצבורג, ח"ב סי' ל"ט).

בטעם הדבר ניתן לומר כך: פטורן של נשים ממצוות עשה שהזמן גרמה הוסבר על ידי האבודרהם (סדר תפילות של חול, שער ג' ברכת המצוות), ברצון האלוקי למנוע מתיחות בין אשה לבעלה -

"לפיכך פטרה הבורא ממצוותיו כדי להיות לה שלום עם בעלה".

כלומר, המחויבות המשפחתית גוברת על המחויבות האישית שיש לאשה כלפי הקב"ה.

מעתה ניתן לומר שבמצוות המוטלות על הציבור, יש מחויבות לא רק כלפי הבורא נותן המצוות, אלא גם כלפי הציבור, שכן אם יחידים ימשכו את ידם מהשתתפות במצווה, תהיה המטלה על האחרים כבדה יותר, ואם הקב"ה כביכול מוותר, הרי הציבור לא מוותר.

יתירה מכך: סברתו של האבודרהם שייכת במצוות תדירות שהזמן גרמן, שהתעסקותה התכופה של האשה בהן, עשויה להביא להזנחת הבית והמשפחה. אולם מצוות של ציבור על פי אופיין הן חד פעמיות: פעם אחת בונים את המקדש, ושוב אין צורך לעשות בבנייתו; פעם אחת מעמידים מלך ושוב אין צריך לעסוק בכך תקופה ארוכה. כיוון שכך, אין צורך ואין מקום לפטור נשים מאותן מצוות.

זאת ועוד, כבר כתב הרי"ש נתנזון בשו"ת שואל ומשיב (תניינא ח"ג סימן פט) ביישוב השאלה מדוע נשים חייבות בבניית המקדש, חרף היותה מצוות עשה שהזמן גרמה:

"…דלכך במילה לא שייך מצוות עשה שהזמן גרמה, דהא לא שייך דמשועבדות לבעליהן, דבעלים חייבים במילה, ואם כן היא עשתה מה שבעלה מצוּוֶה... ואם כן גם כאן כיוון דהכל חייבים, אם כן אם לא תעשה היא הבעל חייב ולכן לא שייך מצוות עשה שהצמן גרמה".

ואם אמנם אין מצות מקדש דומה לגמרי למצות מילה בנקודה זאת, שבמילה היא ממש עושה את שהבעל מצוּוֶה לעשות, שלא כבניית המקדש - בה כל אחד מצוּוֶה לעשות את שבידו לעשות ואין עבודת האנשים בבנייה כעבודת הנשים, ולא שייך לומר שהוא משועבד למה שהיא אמורה לעשות, בכל זאת, בעיקרון הוא משועבד לבנות המקדש, ולכן אי אפשר ששיעבודה לו יבטל ממנה את חובתה לבניית המקדש.

נשים בהַקְהֵל

לדרך זו נבין מדוע נשים חייבות במצות הקהל, כמפורש בתורה:

"הקהל את העם האנשים והנשים והטף".  (דברים לא, יב)

לכאורה, אין מצווה שהזמן גרמה יותר מזאת, שזמנה קבוע בחג הסוכות במועד שנת השמיטה, ומדוע אם כן, מצוּוֹת גם נשים במצווה זו? תשובה לכך: זו אינה מצות יחידים אלא מצווה ציבורית, המוטלת על העם כולו על כל יחידיו, כאמור:

"בבוא כל ישראל... נגד כל ישראל".  (שם, יא)

אפשר שמזה הטעם היה מקום לחייב נשים במצות ראייה ברגלים, על אף שזו מצווה מובהקת שהזמן גרמה, שכן זו מצווה שיש לה אופי ציבורי שכל ישראל עולים לרגל. לפיכך הייתה התורה צריכה לומר במפורש: "שלש פעמים בשנה יראה כל זכורך" (שמות כג, יז) - "להוציא את הנשים" (חגיגה ד ע"א), ואולי זהו בכלל מה שאמרה הגמרא שם:

"סלקא דעתך אמינא נילף ראייה ראייה מהקהל, מה להלן נשים חייבות אף כאן נשים חייבות - קא משמע לן".

פירוש: היה מקום לטעות ולומר, שכמו שהקהל היא מצווה ציבורית, כך גם ראייה ברגל. לכך משמיעה התורה "כל זכורך", לומר שרק הזכרים חייבים בה, ואין היא לכלל הציבור כמצות הקהל.

נשים בקרבן פסח

בחיוב נשים בקרבן פסח נחלקו תנאים:

"אשה - בראשון שוחטין עליה בפני עצמה, ובשני עושין אותה טפילה לאחרים, דברי רבי יהודה. רבי יוסי אומר: אשה - בשני שוחטין עליה בפני עצמה ואין צריך לומר בראשון. רבי שמעון אומר: אשה - בראשון עושין אותה טפילה לאחרים, בשני אין שוחטין עליה כל עיקר".  (פסחים צא ע"ב)

מהגמרא בהמשך עולה, כי המחלוקת היא האם אשה חייבת בפסח אם לאו: לדעת רבי שמעון "פסח באנשים חובה, בנשים רשות", ואילו דעת רבי יהודה היא ש"אשה בראשון חובה ובשני רשות" (והיא גם דעת רבי אלעזר ששיטתו הובאה בגמרא שם).

הרמב"ם פסק:

"ואחד האיש ואחד האשה חייבין במצווה זו". (הלכות קרבן פסח פ"א ה"א)

לעומת זאת, פסק הרמב"ם שאין אשה חייבת בפסח שני ואין זה לגביה אלא רשות (שם פ"ה ה"ח). ולכאורה, מה מקום לחייב נשים בהקרבת פסח, הלא זו מצווה מובהקת שהזמן גרמה? אפשר שחיובן נובע מכך שפסח נתפס גם כקרבן ציבור. ראה ב"זרע אברהם" (בילגורייא תר"פ) סימן ד במכתבו של הר"מ זמבה, שהבין מתוך פירוש "בירורי המידות" על המכילתא:

"דכמו שיש חובת ציבור בתמידין ומוספין, והיינו שכל הציבור ביחד מביאין קרבן אחד, כן יש חובת ציבור בפסח, שכל הציבור יביאו פסח…".

מעתה אפשר לנו לומר על פי דרכנו: כיוון שפסח יש בו גם יסוד של קרבן ציבור, אף נשים חייבות בו כחלק מן הציבור. אולם כל זה אמור רק בפסח ראשון; פסח שני ודאי פסח של יחידים הוא - של אותם שהיו טמאים לנפש אדם או בדרך רחוקה - וכיוון שזו מצווה שהזמן גרמה, נשים פטורות ממנה, ואין היא לגביהן אלא רשות.

הגדרת ציבור

אולם שם ב"זרע אברהם" סימן ו כותב ר"א לופטביר:

"ועפי זה יתבאר נמי לנכון דברי רבי שמעון דסבירה ליה דאשה בראשון אין שוחטין עליה בפני עצמה… והיינו משום דעיקר פסח הוא פסח ציבור… ומבואר בזבחים (דף עה ע"א) דציבור היינו גברי… [וכיוון דפסח ציבור ליתא לנשים הכא נמי יחיד] והיינו משום דנשים אין שוקלות (מחצית השקל) ואין קרבנות ציבור קרבים משלהם… ".

לפי דבריו נופל כל היסוד שניסינו להציב, משום שנשים אינן כלולות בהגדרת 'ציבור', אולם הלימוד שלמד מהגמרא בזבחים כאילו ציבור הוא דווקא גברי, אינו הכרחי, כפי שכבר הראה לנכון בעל "שלום רב" למסכת זבחים בשם "חיבת הקודש", שכוונת הגמרא בזבחים היא שציבור כולל גם גברים, ובאמרנו קרבן ציבור גם גברים כלולים בזה, ואם כן הוא הדין כשהמשנה אומרת 'קרבן יחיד' כוונתה גם לקרבן גברים. וכבר הזכרנו לעיל דברי "המקור ברוך" דנשים הם בכלל הקהל.

עבדים בבניין הבית

מהיכן למד הרמב"ם שגם נשים חייבות בבניית המקדש? הר"י שמעלקיש ב"בית יצחק" (או"ח, ציצית סימן ג אות ח) מציע כמקור את האמור במסכת בבא בתרא ד ע"א שם נאמר שבבא בן בוטא השיא עצה להורדוס לבנות את בית המקדש ולכפר בכך במשהו על עוולותיו, ותמהה הגמרא על עצם העצה: הלא דניאל נענש על שיעץ לנבוכדנצר לעסוק בצדקה ולכפר בכך על חטאיו? ותירצה הגמרא:

"שאני עבדא דאיחייב במצוות".

על כך - אומר "הבית יצחק" - היה מקום לתמוה: והלא בניין הבית זו מצוות עשה שהזמן גרמה ועבדים פטורים הימנה, אלא מכאן שמצווה זו חייבים בה גם אותם הפטורים ממצוות עשה שהזמן גרמה. וזהו המקור לפסיקת הרמב"ם.

דבר זה, שגם עבדים חייבים בבניית בית המקדש, אפשר שיעלה יפה עם ההצעות השונות שהוצעו על ידי האחרונים להבנת דברי הרמב"ם, אך קשה להבין כי עבדים כנענים הם חלק מן הציבור, כפי שניסינו להסביר לגבי נשים[3].

ובאמת, לא ברור מהיכן ל"בית יצחק" שאף עבדים חייבים בבניין הבית, שהרי הרמב"ם לא הזכיר אלא נשים בלבד. בדיקה ברמב"ם מלמדת, שכל אימת שגם עבדים חייבים, הוא מזכיר אותם במפורש בצד נשים. כך בהלכות תפילה א, ב; ו, י ("נשים ועבדים חייבים בתפילה"); ציצית ג, ט ("נשים ועבדים שרצו להתעטף בציצית – מתעטפים בלא ברכה"); ברכות ה, א ("נשים ועבדים חייבין בברכת המזון"); חמץ ומצה ו, י ("הכל חייבין באכילת מצה, אפילו נשים ועבדים"); שחיטה ד, ד ("ואפילו נשים ועבדים אם היו מומחין - הרי אלו שוחטין לכתחילה"); נזירות ב, יז ("נשים ועבדים יש להן נזירות").

העובדה שכאן הזכיר הרמב"ם רק נשים והשמיט עבדים, מלמדת על השמטה מכוונת, המורה על כך שאכן עבדים אינם שייכים בבניין הבית[4].

כיוצא בדבר מצינו לגבי חיוב הַקְהֵל. הרמב"ם פסק בהלכות חגיגה פ"ג ה"א:

"מצות עשה להקהיל כל ישראל אנשים ונשים…".

שם הרמב"ם לא הוסיף את העבדים, ומסתבר שעבדים אינם חייבים כיוון שהם אינם בכלל כל ישראל. דבר זה בולט על רקע מה שכתב הרמב"ם (שם פ"ב ה"א):

"נשים ועבדים פטורין מן הראייה".

בראיית שלוש הרגלים פטורות הנשים, ואילו בהַקְהֵל הן חייבות, אבל העבדים נשארו בפטורם[5].

ואמנם, ה"אור שמח" אומר שעבדים נתמעטו מהקהל מכיוון שנאמר בכתוב "כל ישראל" ו"הקהל את העם", ועבדים אינם בכלל עם. ראייתו היא מהאמור בגמרא בחולין (קלא ע"ב):

"עם הקהל - אלו ישראל... יכפר - אלו העבדים".

משמע שעבדים אינם בכלל עם הקהל.

נשים בחובות 'מדיניות'

כל שאמרנו אינו מתאים לכאורה לאשר כתב ה'מרחשת' בספרו:

"ובאמת נראה דשלש מצוות שנצטוו בני ישראל בכניסתם לארץ כדאיתא בסנהדרין י"ט - הקמת מלך, מלחמת עמלק ובנין בית הבחירה - כולן אינן נוהגות בנשים משום שכל אלו הן מצוות וחובות מדיניות שאינן מוטלות על הנשים, וכן נראה לי ראיה - שהקמת מלך אינה מוטלת על הנשים ואינן מחויבות להשתדל בהקמתו...".  (סימן כב אות ה)

למה שכתב מדעתו מצא הוא מקור לכך בדברי ה'חינוך' למצות מינוי מלך:

"וזאת מן המצוות המוטלות על הציבור כולם על הזכרים, כי להם יאות לעשות ענינים אלו". (מצווה תצז)

אולם, אין הוא יכול להתעלם מדבריו המפורשים של הרמב"ם בהלכות בית הבחירה שאף נשים חייבות, ואם כן נפל כל היסוד שביקש לבנות כאילו נשים פטורות ממצוות 'מדיניות', היינו כלל ציבוריות.

בין מצוות ציבור דתיות למצוות אזרחיות

ועדיין לפנינו שני מקורות סותרים: מחד גיסא, נשים מצוּוֹת בבניין בית המקדש, בקרבן פסח ובמצות הקהל, ומאידך גיסא, פוטר אותן ספר החינוך מחובת הציבור של מינוי מלך.

יתכן וזה פשר ההבדל: מצוות שעניינן עבודת הציבור כולו את ה' - והרי זה המאפיין את שלוש המצוות  בניין בית המקדש, קרבן פסח והַקְהֵל - נשים חייבות כחלק מהציבור. אולם מצוות ציבור שעניינן ההבט החברתי-אזרחי, הפונה דרך כלל כלפי חוץ (ביחס לחברות אחרות ומדינות אחרות) - נשים אינן חייבות.

מקור החיוב של נשים בבניית בית המקדש

מה המקור לפסקו של הרמב"ם שגם נשים חייבות בבניית המקדש? הרמב"ם עצמו אומר: "כמקדש המדבר", כלומר: כמשכן. אולם כל שמצינו במדבר הוא שנשים התנדבו לעשות (כדברי הריטב"א הנ"ל), אבל חיוב מנלן? באמת כל עניין המשכן במדבר יש לעיין בו. מדברי ה' אל משה בתחילת פרשת תרומה עולה במפורש כי הכל צריך שייתרם וייעשה כנדבה -

"מאת כל איש אשר ידבנו לבו תקחו את תרומתי"[6].

מתוך פשוטי הדברים נראה שאם חלילה לא היו בני ישראל מתנדבים - לא היה נבנה המשכן[7], שכן זו מצווה ציבורית לכלל הציבור ועל מצווה ציבורית אי אפשר לכפות[8]. אולם משהתנדבו כבר נתמסד העניין והפך להיות לחובה עליהם לדורות, לדאוג לכך שיהיה מקדש בנוי. מעתה, כל מי שהיה אז במדבר בכלל ההתנדבות, נכנס לדורות לכלל הציבור. נשים שהתנדבו לתת ולעשות הפכו להיות לדורות למצוּוֹת ועושות כחלק מכלל ישראל.