דילוג לתוכן העיקרי

נזיר | דף יג | ולד

הגמרא בסוגייתנו עוסקת בתנאים שהתנה אדם בעת שקיבל על עצמו נזירות, ומבחינה בין לשונות שונות, מתוך הנחה שאפשר להסיק מן המשמעות המקובלת בקרב בני אדם על כוונתו של הנודר. הגמרא קובעת שאדם המקבל על עצמו נזירות 'לכשאבנה' מתכוון להיות נזיר דווקא כשיוולד לו בן, ולא בת, ואילו מי שנקט לשון כללית ואמר שיהיה נזיר כשיהיה לו 'ולד' מקבל על עצמו נזירות גם עם הולדת בת, טומטום או אנדרוגינוס.

השאלה אם הנודר התכוון ל'וולד חשוב', כלומר בן, או גם גם לבת, תלויה באופן החשיבה של החברה. מעיון במקורותינו הקדושים אנו למדים שהעדפת הבן נובעת משתי סיבות עיקריות: תועלתם של ההורים בכך שיש מי שיטפל בהם בזקנותם וידאג להם לקבורה נאותה, 'חוטרא לידה ומרה לקבורה', ותחושת ההמשכיות שיש בלידת הבן.

אולם עם השנים השתנה היחס למקומה של האישה בחברה, וייתכן שהדבר בא לידי ביטוי גם בשאלת הברכה על הולדת בת, ומי שחפץ בלידת בת יכול לברך על לידתה 'הטוב והמטיב'. אפשר שהדבר משפיע גם על הנידון בסוגייתנו, ומי שמקבל על עצמו נזירות 'לכשאבנה' יהיה נזיר אף אם תיוולד לו בת.

תא שמע – נודה לכם אם תשלחו משוב על שיעור זה (המלצות, הערות ושאלות)