תורת הקרבנות
מרצה כותרת תקציר סידרה
פרופ' יונתן גרוסמן 1 פתיחה לשיעורים דרך עולם הקרבנות מוזמן האדם הפרטי לעמוד מול קונו, אך גם עם ישראל כולו. שיעורינו יישענו על ניתוח הפסוקים עצמם ועל פרטי הדינים שמעצבים את הקרבנות השונים, אך עינינו נשואות לרובד התיאולוגי שחבוי מבעד למימוש הקונקרטי של תהליך ההקרבה. דבר זה נובע גם מהתפיסה הייחודית של המקרא את הקרבן ותכליתו, כפי שנראה בשיעור זה. תורת הקרבנות
פרופ' יונתן גרוסמן 2 חומש ויקרא כהמשך חומש שמות אמנם ישנה רציפות כללית בין החומשים כולם אך לצד זאת עולה השאלה האם ניצב חומש ויקרא כספר סגור, בעל התחלה וחתימה, העומד גם בפני עצמו. שאלה זו מורכבת למדי, וננסה לענות עליה בשיעור זה. תורת הקרבנות
פרופ' יונתן גרוסמן 14 אופי קורבן המנחה ראינו בשיעור הקודם שיש קשר מהותי בין המנחה לבין העולה, ושבשל כך, ככל הנראה, היא גם מובאת בכתוב בסמוך לעולה. ראינו, שגם המנחה מוגשת כולה למזבח – בדומה לעולה – גם אם בסופו של דבר הכוהנים אוכלים חלק ממנה. מה פשר הזיקה שבין העולה לבין המנחה? הכיוון הראשון הרווח הוא שמדובר על מנחת עני, אך ננסה לבחון גם כיוון נוסף, שנראה מתיישב היטב בפשטי המקראות. תורת הקרבנות
פרופ' יונתן גרוסמן 20 מנחת ביכורים לאחר איסור חמץ וחובת הוספת המלח – משולבת אופציית מנחה נוספת ("ואם") - מנחת ביכורים, הבאה מן השעורים ("אביב"). מה היחס בין מנחה זו להנפת עומר ראשית הקציר והבאת שתי הלחם (ויקרא כ"ג)? תורת הקרבנות
פרופ' יונתן גרוסמן 3 שתי רשימות הקורבנות (פרשת ויקרא ופרשת צו) דיני הקורבנות הפותחים את ספר ויקרא מובאים בשתי רשימות עוקבות: בפרשת ויקרא ובפרשת צו. בשיעור זה ובבא אחריו נבחן מדוע לא בוארו כל דיני הקורבן יחדו ופוצלו לשתי רשימות שונות? תורת הקרבנות
פרופ' יונתן גרוסמן 4 זמנן ומקומן של שתי רשימות הקורבנות ביארנו את היחס בין שתי רשימות הקורבנות לאור שיטת רמב"ן המחלק את הרשימות לפי הנמענים שלהן, וכך הסברנו גם את הסדר השונה של הקורבנות בשתי הרשימות. כעת ברצוני לעשות צעד נוסף, בעקבות תובנה של רד"צ הופמן. תורת הקרבנות
פרופ' יונתן גרוסמן 5 "אָדָם כִּי יַקְרִיב מִכֶּם" – פתיחה התורה פותחת את החומש בהיעתרות לרצון האדם, ובהנחה שהאדם מבקש להביא קורבן לא-לוהיו, ויש רק להגדיר את האופן שבו הוא יוכל לעשות זאת. בשיעור נתייחס להבאת הקורבנות בעולם העתיק ולמידת הוולנטריות של המעשה, ונבחן את הקורבנות שלפני מתן תורה. תורת הקרבנות
פרופ' יונתן גרוסמן 6 "עולת הבקר" – סמנטיקה קורבנית (א) מאחר שקורבן העולה הוא המוזכר ראשון ברשימת הקורבנות, נדון תחילה בעקרונות רחבים שעולים בפסוקי קורבן העולה ואשר נוגעים בכל הקורבנות - זכר, חי תמים, לרצונו, וסמיכה. תורת הקרבנות
פרופ' יונתן גרוסמן 7 "עולת הבקר" – סמנטיקה קורבנית (ב) בשיעורנו הקודם התחלנו לברר כמה מהמושגים שעולים בקורבן עולה. עמדנו על הגדרות הקורבן וסמיכת הידיים. נמשיך בדבר בשיעור זה, ונעבור – עם הפסוקים עצמם – לתהליך ההקרבה עצמו. תורת הקרבנות
פרופ' יונתן גרוסמן 9 עולת בקר אופציית קורבן העולה הראשונה שהתורה מעלה היא בקר – ליתר דיוק 'בן בקר', פר צעיר. די בנתון שמדובר בבהמה הגדולה ביותר המוקרבת על המזבח בכדי להצדיק את פתיחת הדיון דווקא בה. בשיעור זה נתחיל לעסוק באופי הקורבן, תוך התייחסות לתפקיד בעל הקורבן והכוהן המקריב. תורת הקרבנות
פרופ' יונתן גרוסמן 8 קורבן עולה – מהותו ומגמתו המבע הדתי שמלווה את קורבן העולה ושאותו מבקש מביא הקורבן לומר? המאפיין הבולט ביותר של קורבן העולה הוא שכולו מוקטר כליל על גבי המזבח והכוהנים אינם מקבלים מאומה מבשר הקורבן (למעט עור העולה). בשיעור זה נתחיל לאפיין את קורבן העולה. תורת הקרבנות
פרופ' יונתן גרוסמן 10 עולת צאן דרך המלך בקרב הפרשנים היא לראות באפשרויות העולה השונות מדרג כלכלי ותו לא. ברם ישנם הבדלים (גם אם קלים) בין עולת הבקר ועולת הצאן, ובשיעור זה ננסה לפתוח דרכם צוהר להבחנה משמעותית יותר בין סוגי הקורבן. תורת הקרבנות
פרופ' יונתן גרוסמן 11 עולת עוף (א) את הדיון בעולת העוף נחלק לשני שיעורים: בשיעור זה נצביע על המאפיינים הייחודיים של עולת העוף וננסה לעמוד על השורש היסודי שהופך את עולת העוף לכה ייחודית. בשיעור הבא ננסה לעמוד על משמעות הייחודיות הזו במבע הדתי שקורבן זה מביא בכנפיו. תורת הקרבנות
פרופ' יונתן גרוסמן 12 עולת עוף (ב) בשיעור הקודם ראינו שהמאפיין המרכזי שמייחד את עולת העוף הוא ההתמקדמות בהקטרת הבשר. כדי לעמוד על מהותו של קורבן עולת העוף נבחן את פרשת בריאת העופות בחומש בראשית ומתוך כך נשאל האם העוף הוא בעל חי. תורת הקרבנות
פרופ' יונתן גרוסמן 13 קורבן מנחה (ויקרא ב') השער המתבקש להיכנס דרכו לעולם קורבן המנחה הוא מיקומו הטקסטואלי. קורבן המנחה תחוב בין שני קורבנות הבהמה אף שהוא מציע אופציית הקרבה שונה לחלוטין: קורבן ללא דם, ללא חיים. נעיין בדבריו של הרד"צ הופמן לגבי קורבן המנחה במדבר, ולאורה נפתח תפיסה ביחס למנחות ולאכילתן. תורת הקרבנות
פרופ' יונתן גרוסמן 15 מנחת הסולת והמנחות המעובדות – מה בין שני המודלים של המנחה? עד כאן הנחנו שיש לדבר על 'קורבן מנחה' ולעמוד על משמעותו, אולם מסתבר שבתוך פרק ב' טמונים למעשה שני מודלים של קורבן מנחה. יש ביניהם זיקה עמוקה – הם זהו אותו קורבן – אך יש גם מן המפריד ביניהם, וכפי שניווכח להלן, בהקשר הרחב של עולם הקורבנות מדובר בשני מבעים דתיים שונים. כרגיל, מתוך ההבדלים ההלכתיים והספרותיים שבין שני המודלים נבקש לעמוד ההבדל המהותי שמפריד ביניהם – מהו המבע הדתי שכל קורבן משקף. תורת הקרבנות
פרופ' יונתן גרוסמן 16 מנחת הסולת והמנחות המעובדות – המשך בשיעורנו הקודם ראינו שיש הבדלים הלכתיים והבדלים סמנטיים בין מנחת הסולת ובין המנחות המעובדות. האם ניתן להצביע על השורש המהותי שניצב בבסיס ההבדלים האלו ומגדיר באופן אחר את האופי שני המודלים של המנחה האלו? תורת הקרבנות
פרופ' יונתן גרוסמן 17 תוספת לבונה למנחות הסולת אחד ההבדלים בין מנחת הסולת למנחות המעובדות הוא חובת תוספת הלבונה, הנזכרת בפירוש רק במנחת הסולת. אם הלבונה בעלת הריח הטוב מייצגת "נחת רוח", מתאים היה להוסיף אותה במיוחד למנחות המעובדות, לצד השמן הרב שיש במנחות אלו, והדבר היה מסמל את השותפות שיש למכין המנחה המוכנה במאכל. תורת הקרבנות
פרופ' יונתן גרוסמן 18 'נספח' ראשון: איסור חמץ (ודבש) בסיום תיאור הקרבת המנחות המעובדות בויקרא ב' משולבים שני 'נספחים': איסור חמץ במזבח וחובת מליחה, ואחריהן בא ציווי על מנחת ביכורים. את שיעורנו הנוכחי נקדיש לחובה הראשונה: איסור להביא מנחת חמץ (על האיסור להקטיר דבש שאולי כלול בו – ראו להלן). תורת הקרבנות
פרופ' יונתן גרוסמן 19 חובת מליחה במנחה ובשאר קורבנות בשיעור שעבר התחלנו לעסוק בנספחים המופיעים בשלהי פרק ב', והזכרנו שאלו קשורים לקורבן המנחה, גם אם יש להם רלוונטיות לקורבנות אחרים. בשיעור זה נבחן אם דין המליחה נוגע רק לקורבן מנחה או שמא לכל הקורבנות כולם. תורת הקרבנות