נדרים | דף סג | "כאילו התקבלתי": עולם ה'פיקציה' ההלכתית

המשנה בדף סג ע"ב עוסקת בהלכה שכבר נידונה לעיל בפרק השני (דף כד ע"א) בעניין "נדרי זירוזין", ומביאה שתי דוגמות לאדם המפציר בחברו ומעגן את הפצרתו בקונם ובאיסור הנאה: בדוגמה הראשונה אדם מפציר בחברו לקבל מתנה, ובדוגמה השנייה הוא מפציר בו שייתן לו מתנה. החידוש שבמשנה הוא שבשני המצבים ניתן 'לעקוף' את התנאי להחלת הנדר בכך שאחד הצדדים, זה שאמור לקבל מתנה, יאמר "הריני כאילו התקבלתי".

האם שני המקרים שבמשנה מקבילים, או שמא ניתן לחלק ביניהם? לכאורה חילוק כזה רמוז במשנה עצמה, שכן על הדין השני חולק רבי מאיר, ואילו עם הרישא נראה שהוא מסכים. עם זאת, בתלמוד הירושלמי נאמר בפירוש שחלוק היה רבי מאיר אף בראשונה, דהיינו שהוא שולל את עצם היסוד של קבלה פיקטיבית ו"הריני כאילו התקבלתי".

אומנם, לדעת ראשונים רבים דברי הירושלמי אינם מוסכמים, שכן הם סוטים מפשט המשנה. הרשב"א (לעיל כד ע"א, ובאופן דומה ובקצרה בתוספות בסוגייתנו) הגדיר את ההבדל בין המקרים:

"כלומר עיקר הנדר לא היה אלא שאתכבד עם הבריות על ידיך, שיראו שאני אדם חשוב שאתה נותן לי מתנה מרובה, זהו כבודי גדול יותר שאתה רוצה לתת לי...      
ואין זה כאומר הריני כאלו התקבלתי כההיא דסיפא, אלא טפי עדיף, דהתם אינו מתקיים לגמרי הנדר על אותו דעת שנדר, שהוא נדר על דעת שיתן לו ממש מפני שהיה צריך להרווחה, והא לא אצטריך והוא מוחל... ומשום הכי פליג בה ר"מ, אבל בהא מודה ר' מאיר, לפי שעיקר הנדר לא היה מעיקרו אלא על דעת כן שיתכבד".

הבחנתו של הרשב"א חשובה ומשמעותית: בדין שברישא התנאי התקיים במלואו, ולא באופן פיקטיבי, משום שמטרתו של הנודר היתה לכבד את זולתו, וכיוון שכבוד הוא עניין סובייקטיבי, רשאי אותו אדם לומר שכבודו הוא באופן זה או באופן אחר, ונמצא שהתנאי התקיים במלואו. ובכן, אף אם לדעת ר' מאיר הסכמה פיקטיבית איננה הסכמה, עליו להודות לדין שברישא, שבו התמלא הכבוד באופן מושלם, ולא באופן פיקטיבי.

בסיפא, לעומת זאת, מבקש הנודר לקבל דבר מה מוחשי וממשי – יין וחיטים. במצב כזה, אם בפועל לא יקבל, הרי שאמירת "כאילו התקבלתי" היא אכן אמירה פיקטיבית. אומנם, בהמשך דבריו מסביר הרשב"א שיש יסוד לאותה אמירה פיקטיבית, שכן המקבל יכול היה לקבל בפועל, ולהחזיר את אשר קיבל. ובכן, כדרך שיכול הוא לקבל ולהחזיר, כך רשאי הוא לומר "כאילו התקבלתי" אף אם לא קיבל כלל. אך אף על פי כן, כאמור, הנקודה ה'פיקטיבית' במקרה זה משמעותית יותר מאשר במקרה הקודם, ועל כן דווקא כאן נחלקו התנאים.

על דרך הדרש ניתן להוסיף כי ה"כבוד", שלצערנו כה רבים רודפים אחריו, הוא עניין פיקטיבי במהותו. כאשר אדם זקוק לתרומה ממונית מחברו יש לכך הצדקה, שכן היין הוא יין, והחיטים – חיטים. אך כאשר אדם מבקש כבוד – הרי זה כאין וכאפס! לפיכך, בעולם המדומה של הכבוד ניתן לומר "כאילו התכבדתי כך" או "כאילו התכבדתי אחרת", שכן מעיקרא הכבוד אינו אלא דמיון.

נזכיר בקצרה יסוד נוסף מדברי הרשב"א. בהמשך דבריו כתב הרשב"א: "אי אפשר שלא יהא מה שכבר היה". כלומר, מי שאמר לחברו "קונם שאהנה לך אם תיתן לי כך וכך", והלז נתן לו – לא יוכל לומר "כאילו לא התקבלתי". הפיקציה מחיה את מה שלא קרה, אך אין בכוחה לבטל ולמחוק את אשר אירע. הר"ן בדף כ"ד מביא דברי הרשב"א, אך כותב שיש שחלקו עליו. נראה שמדובר במחלוקת מהותית בעולם הפיקציה – האם יכולה היא להתעלם לחלוטין מן המציאות ולומר שגם מה שאירע כאילו לא אירע, או שמא גם בעולם הפיקציה עדיין יש אחיזה מציאותית, ואי אפשר להעלים לחלוטין מאורעות שקמו והתרחשו.