נבואות קדומות (4)

 

הושע פרק ב' – נבואה קדומה[1]

בפרק ב' בהושע מתואר, לראשונה בנבואה,[2] הקשר בין ה' ובין ישראל כקשר אהבה בין איש לאשה – קשר אשר נטמא לחלוטין בגלל הזנות של האשה שהלכה אחרי פולחן הבעל, במקום עבודת ה'. עבודת הבעל מתוארת כאן בצבעיה המלאים, בתיאור חי של פולחן כנעני, שאין כמותו בכל המקרא – בדרך כלל המקרא נשמר מלתאר זנות פולחנית, ופולחן אלילי בכלל,[3] משום שחלק מביעור האלילות הוא הרחקה גם מתיאורים. יוצא מכלל זה התיאור החי והמפורט של מצרים הפרעונית במפגשי משה מול פרעה, ובמכות מצרים, וגם שם התיאור המקראי מסתיר יותר ממה שהוא מגלה.[4]

התיאור המפורט בהושע פרק ב' מזכיר בסגנונו את האפוס הפניקי שנמצא באוּגָרית,[5] אלא שהנביא ניצב כמובן בצד ההפוך, ותוקף בחריפות את תועבות הזנות והמיניות שבפולחן הבעל.

והנה בספר מלכים[6] מסופר בפירוט רב איך מרד יהוא בן נמשי, בשליחות הנבואה של אלישע ותלמידו ובשלטונו של בית עמרי/אחאב, הרג אישית את יהורם בן אחאב, והורה להשליך את איזבל מן החלון; בהמשך חיסל את כל בית המלוכה, ואפילו את בני הברית מיהודה; לאחר מכן מסופר איך השמיד את פולחן הבעל מישראל בהטעיה של טקס עבודת בעל פומבית והמונית, כשיהוא עצמו ויהונדב בן רכב שימשו כעדים; שמונים איש היכו והרגו את כל עובדי הבעל, הרסו ושרפו את מצבות הבעל, והפכו את המקום "למחראות" (קרי: 'למוֹצָאוֹת', מלשון צוֹאה) – והסיכום:

"וַיַּשְׁמֵד יֵהוּא אֶת הַבַּעַל מִיִּשְׂרָאֵל:"

(מלכים-ב י' יח-כח).

בית יֵהוא, שמלך בשומרון כמאה שנה, אמנם לא סר מחטאי ירבעם בן נבט,[7] "וְגַם הָאֲשֵׁרָה עָמְדָה בְּשֹׁמְרוֹן",[8] אבל פולחן הבעל שהביאה איזבל מצידון לבית אחאב ולשומרון, לא שוקם עוד.

לא רק שאין במקרא שום עדות על הקמה מחודשת של בית הבעל בשומרון, אלא שההדגשה החוזרת על עגלי הזהב ועל חטאי ירבעם מוכיחה, שהם אמנם לא עבדו את הבעל, אלא עבדו את ה' א-לוהי ישראל,[9] אף כי באותה דרך רעה, שהחלה בחטא העגל במדבר, ונמשכה ביתר שאת בממלכת ישראל, מאז ימי ירבעם בן נבט.

בימי הנביא הושע – סוף ימי ירבעם בן יואש בשומרון – כבר עברו קרוב למאה שנה מאז השמדת בית הבעל וחיסול בית אחאב, ומה טעם יש לנביא לעמוד ולתאר את זנוני איזבל, ואת פולחן הבעל שהיא הנהיגה בשומרון, אחרי שעברו כמאה שנה??

כל מי שהיה קשור לבית יֵהוּא ידע כי יֵהוא ובניו הם אשר השמידו את הבעל מישראל, על פי שליחות הנבואה, ובזה זכו למלוך בשומרון ארבעה דורות –

"וַיֹּאמֶר ה' אֶל יֵהוּא יַעַן אֲשֶׁר הֱטִיבֹתָ לַעֲשׂוֹת הַיָּשָׁר בְּעֵינַי, כְּכֹל אֲשֶׁר בִּלְבָבִי עָשִׂיתָ לְבֵית אַחְאָב – בְּנֵי רְבִעִים יֵשְׁבוּ לְךָ עַל כִּסֵּא יִשְׂרָאֵל"

(מלכים-ב י', ל)

מכאן המסקנה – הנבואה הזאת באמת נאמרה כמאה שנה לפני הושע, נגד ממלכת ישראל אשר זנתה אחרי הבעל בימי אחאב ואיזבל, המלכה שבאה מצידון; הושע השתמש בנבואה הקדומה (=פרק ב'), שככל הנראה, הייתה ידועה ומוכרת.

אך איזו סיבה יכולה לגרום לכך, שנביא יעלה מחדש כעבור כמאה שנה, את זנות הבעל הממלכתית אשר "זָנְתָה אִמָּם הֹבִישָׁה הוֹרָתָם כִּי אָמְרָה אֵלְכָה אַחֲרֵי מְאַהֲבַי נֹתְנֵי לַחְמִי וּמֵימַי צַמְרִי וּפִשְׁתִּי שַׁמְנִי וְשִׁקּוּיָי",[10] עד כדי " רִיבוּ בְאִמְּכֶם רִיבוּ כִּי הִיא לֹא אִשְׁתִּי וְאָנֹכִי לֹא אִישָׁהּ וְתָסֵר זְנוּנֶיהָ מִפָּנֶיה וְנַאֲפוּפֶיהָ מִבֵּין שָׁדֶיהָ:"?[11]

 

מתי נאמר פרק א' בהושע?

פרופ' יחזקאל קויפמן,[12] הגיע למסקנה מרחיקת לכת – כל שלושת הפרקים הראשונים בהושע, על סגנונם החריג והייחודי, שייכים לנביא קדום, שהתנבא על ממלכת ישראל בימי בית אחאב, כמאה שנה לפני הושע בן בארי.[13]

מסקנה זו באה לפתור את השאלה שהצגנו, אבל אותה השאלה חוזרת בצורה הפוכה – מדוע צירפו את פרקי הנביא הקדום לנבואות הושע, למרות הסגנון השונה כל כך, והפער הגדול של כמאה שנה?

הקושי הגדול ביותר בשיטת קויפמן הוא באותו פסוק מרכזי בפרק א', שעליו הוא הסתמך –

"כִּי עוֹד מְעַט וּפָקַדְתִּי אֶת דְּמֵי יִזְרְעֶאל עַל בֵּית יֵהוּא וְהִשְׁבַּתִּי מַמְלְכוּת בֵּית יִשְׂרָאֵל:"

 (הושע א', ד)

קויפמן הציע 'גרסה' אחרת מדעתו,[14] וקרא כאן 'בית יהורם'; בכך הוא העביר את הפסוק ואת הפרק כמאה שנה לאחור.

אולם בחיסול בית אחאב לא הושבתה ממלכת ישראל, אלא קם בית יֵהוא, ששלט בשומרון כמאה שנה, כפליים מבית אחאב. לעומת זה, בנפילת בית יֵהוא, אכן קרסה ממלכת ישראל בתוך דור אחד.

חשוב לציין כי לא היה מעולם 'בית יהורם'. יהורם לא ייסד שושלת, ולא היה מלך חשוב שה'בית' יקרא על שמו, בשונה מאבותיו החשובים עמרי[15] ואחאב; "בית אחאב" נזכר במקרא כמה פעמים, אבל בשום מקום אין 'בית יהורם'.

גם תרגום השבעים הקדום שינה כאן את גרסת המסורה,[16] ותרגם 'בית יהודה', אך בצדק טען קויפמן עצמו נגד 'גרסה' זו, שאין כל סיבה לפקוד את דמי יזרעאל על בית יהודה, ודווקא כדי להשבית את ממלכת ישראל.

 

הנבואה הקדומה – רק פרק ב'

יחזקאל קויפמן הבין היטב את הקשיים הטמונים בהצעתו להקדים את שלושת הפרקים הראשונים בהושע, ולכן הוא חזר אל הנקודה העיקרית שהובילה אותו לרעיון של נבואה קדומה, ואלו דבריו[17] –

'והנה, אפשר כמובן לטעון ... שבכל אחד משני חלקי הספר (הושע פרקים א'- ג' / ד' – י"ד), משתקף הלך רוחו של הנביא בתקופת חיים אחרת. וכן אפשר לומר ... שפרקים א'- ג' הם מן הספרות הנבואית הסיפורית,[18] ופרקים ד' – י"ד הם דברי חזון בלבד. אולם יש דבר אחד, שאינו יכול להתבאר בדרך זו, והוא, הזכרת עבודת הבעל. בפרקים א' – ג' חטא הבעל הוא, כאמור, חטא ההווה, ואילו מספר מלכים ידוע לנו שיֵהוּא השמיד את הבעל מישראל, ושעבודת הבעל לא נתחדשה עוד בימי שום מלך. עמוס, ישעיהו, מיכה, אינם מזכירים את עבודת הבעל כלל; בהושע ד' – י"ג היא נזכרה כחטא של העבר בלבד. מעובדה זו נובעת בהכרח המסקנה, ששני חלקי ספר הושע נוצרו בתקופות שונות ... כי איך אפשר שנביא שניבָּא בימי ירבעם בן יואש יוכיח את ישראל על עבודת בעל פומבית, על חגי בעל הנחגגים בקהל חוגגים בעדי נזמים וחֶליָה (=תכשיט בטן, הושע ב', טו)?'

בקריאה מדויקת נבחין כי התיאור של עבודת הבעל וחגי הבעל נמצא רק בפרק ב' –  אילו היה מצמצם קויפמן את הרעיון המבריק שלו על נבואה קדומה, לפרק ב', לא היה 'נאלץ' ל'תקן' את הנוסח, ולהמציא פסוק חסר שחר על 'בית יהורם', שגם סותר את ההמשך הנכון על שבירת הממלכה אחרי "בית יֵהוּא". יתר על כן, קויפמן החזיק בידו את מפתח הזהב לפתרון חידות הושע, אבל לא הצליח לפתוח בעזרתו מפני שראה את שלושת הפרקים הראשונים כיחידה אחת, ולא ראה את המורכבות בתוכה. כאן מתחיל החידוש הפרשני שלנו, משולב ברקע ההיסטורי.

 

מדוע השתמש הושע בנבואה הקדומה?

הנביא הושע בן בארי, מימי ירבעם בן יואש, הכיר נבואה קדומה מימי בית אחאב, נגד הזנות הפולחנית של עבודת הבעל ותוצאותיה החמורות, והוא הביא אותה בתוך נבואתו לדורו. קרוב לוודאי, שגם רבים בשומרון הכירו את הנבואה הקדומה הזאת, והזדהו עם מגמתה, מפני שהם ראו את עצמם ב'צד הנכון', היינו, בצד של יֵהוּא משמיד הבעל מישראל, המהפכן שהסיר את התועבה וטיהר את הממלכה; יקירי שומרון מזמן הושע, האליטות של בית יֵהוּא, ראו את עצמם כ'פירות המהפכה', ולא החמיצו הזדמנות להתענג על נבואות האמת הקשות מן הדור הקודם.[19]

כאן בדיוק נעוצה התשובה לשאלה ששאלנו – מה לנביא הושע מימי ירבעם בן יואש, ולנבואה קדומה לו בכמאה שנה – הנביא מזכיר את הנבואה ההיא, דווקא כדי לתקוף את שומעיו המדושנים ולצעוק באוזניהם, שהם לא יותר טובים משנואי נפשם – הם היו כה מאוהבים בנבואות ובסיפורים נגד תועבות בית אחאב, עד שלא היו מסוגלים לבקר את עצמם ולראות, שהם מסואבים ומושחתים לא פחות מבית אחאב הזכור לשמצה.

 

עורך: אלישע אורון, תשע"ז, עורך משנה: שחר דאר, תשפ"ב