דילוג לתוכן העיקרי

שקלים | דף יד | מת בנו

בסוגייתנו מסופר על אירוע טרגי - בנו של נחוניא מת בצמא:

אמר ר' אליעזר (אחא) ומת בנו בצמא; אמר רבי חנינא מאן דאמר רחמנא וותרן יתוותרון בני מעויי אלא מאריך רוחיה וגבי דידיה.

על אף שנחוניא היה אדם שעסק בצרכי ציבור,בנו מת. מכך מוכח שאפילו אדם צדיק נענש על העוונות שלו.

את דבריו של רבי חנינא, שהקב"ה מוחל וסולח אף על עברות שהאדם לא התחרט עליהן ושב בו מדרכו הרעה, נראה להסביר בכך שההמתנה של הקב"ה לאדם שיחזור בתשובה הינה משום שאם לא היה נעשה כך, לא היה יכול העולם להתקיים; כלומר, ההמתנה עד העונש אינה התעלמות אלא מדובר במידת הרחמים, בהזדמנות שניתנת לאדם לתקן את דרכיו ומעשיו.

הסיבה שלא ניתן לוותר על עונש היא משום שלמעשה מדובר במשפט, אי מתן עונש לאדם שלא חזר בתשובה מעבירה שביצע לא שונה מאי מתן שכר על מצווה שעשה אדם.

הקושי במסופר בגמרא הוא שנאמר בתורה (דברים כד, טז) כי איש בחטאו ימות:

לֹא יוּמְתוּ אָבוֹת עַל בָּנִים וּבָנִים לֹא יוּמְתוּ עַל אָבוֹת אִישׁ בְּחֶטְאוֹ יוּמָתוּ

אם כן, מדוע מת בנו של נחוניא על חטאיו של אביו?

יתכן להסביר זאת על פי פירושו של רש"י על הפסוק הנזכר, לדבריו הכתוב בתורה מדבר על גדול שאינו מת בחטאי אביו, אולם קטן שנחשב ברשות אביו, נענש ומת על חטאי אביו. דהיינו, בו מת כשהיה קטן וממילא אין קושי מהאמור בפסוק הנזכר. למעשה, יש לומר שאם נחוניא לא היה חוטא אז הוא לא היה נענש בצער זה של מות בנו.

תא שמע – נודה לכם אם תשלחו משוב על שיעור זה (המלצות, הערות ושאלות)