דילוג לתוכן העיקרי

מתנות לאביונים

קובץ טקסט

אחת מן המצוות המייחדות את חג הפורים היא מצוות מתנות לאביונים - נתינת צדקה לנצרכים. למרות שמצווה זו (צדקה) חלה במהלך כל ימי השנה, היא נושאת צורת חיוב מיוחדת הקשורה לחג הפורים. בשיעור זה נעסוק במצווה זו, ובמיוחד בקשר שבינה ובין מצוות צדקה.

באופן פשוט נוכל לומר כי מצוות מתנות לאביונים היא חלק ממצוות צדקה; בפורים מחיל כל עני חיוב נוסף במצווה זו. מתנות לאביונים היא ביטוי של מצוות צדקה המיוחד לימי הפורים. למעשה, מצוות צדקה בפורים שונה במקצת מחברותיה. בדרך כלל אין חובה לחפש עני על מנת לתת לו צדקה. חובתו של האדם היא להיענות לתביעה ממנו. בפורים, לעומת זאת, הוסיפו חז"ל על המצווה וקבעו כי חובה על האדם לחפש שני עניים ולתת להם צדקה. אך למרות שינויים אלו, נשמר מעמדה הכללי של מצוות מתנות לאביונים כחלק ממצוות צדקה.

ואולם, נוכל להטיל ספק בהבנה זו של המצווה אם נבחן באיזה כסף מותר לקיים את מצוות מתנות לאביונים. עוד מימי האבות החלו יהודים במנהג לעשר את רכושם. המקרא מספר כי אברהם ויעקב נהגו להפריש עשירית מרכושם, ומאז המשיך מנהג זה להתקיים בקרב היהודים. לפי תוספות במסכת תענית (ט ע"א) זהו חיוב מן התורה. המהרי"ל העלה את השאלה בדבר היתר השימוש בכספי מעשר כספים לצורך מתנות לאביונים. עקרונית, ניתן היה לומר כי כשם שמעשר כספים מיועד לכל סוגי הצדקה, כך ניתן להשתמש בו גם לצורך מתנות לאביונים. המהרי"ל דוחה אפשרות זו, משום שלדעתו מתנות לאביונים הן חוב, ואין לשלם חובות בכספי מעשר. הגמרא דוחה את האפשרות שאדם ייתן לכוהן תרומה כפירעון חוב שהוא חב לאותו כוהן. צדקה ותרומה חייבות להינתן ללא קשר לחוב כלשהו. באופן דומה, כספי צדקה אלו (שהופרשו כמעשר כספים) אינם יכולים להינתן לאביונים, משום שנתינה זו באה בתור חוב. ברור כי לפי המהרי"ל המצווה לתת מתנות לאביונים אינה קשורה למצוות צדקה הנוהגת בכל ימות השנה. אילו היה מדובר באותן המצוות, מותר היה לאדם להשתמש בכספי מעשר כספים על מנת לתת מתנות לאביונים, כפי שמותר לו להשתמש בכספים אלו למטרות צדקה אחרות. מכאן שמתנות לאביונים היא מצווה עצמאית, שאינה קשורה למצוות צדקה הנוהגת בשאר ימות השנה. זהו חיוב נפרד התלוי ביום הפורים, המחייב את הנותן לחפש עניים, בניגוד לחיוב צדקה הרגיל. משום כך לא ניתן לתת מתנות לאביונים מכספי מעשר כספים.

סיכום:

הצגנו שתי הבנות שונות למצוות מתנות לאביונים. אפשר לומר כי מצווה זו היא חלק ממצוות צדקה המוכרת, אלא שבפורים מצוות צדקה חלה באופן מיוחד, השונה מהאופן שבו אנו רגילים. לחלופין, אפשר לומר כי בפורים יש מצווה עצמאית לתת כסף לנצרכים, מצווה שאינה קשורה למצוות צדקה.

אחת הנפקא מינות לשאלה זו נוגעת למחויבים במצווה. הט"ז (או"ח סימן תרצ"ד) פוסק כי גם עניים מחויבים במצווה זו. מצווה זו, לדעתו, אינה שונה משאר המצוות, שגם בהן אין פטור לעניים. אולם הפרי חדש (באותו סימן) טוען כי עניים פטורים ממצווה זו. נראה כי הפרי חדש הבין שמתנות לאביונים הן חלק ממצוות צדקה, וכשם שעניים פטורים מצדקה, כך הם פטורים מלתת מתנות לאביונים. אם מתנות לאביונים היא מצווה המיוחדת לפורים, ניתן להצדיק את דעת הט"ז - אין סיבה למעט עניים ממצוות היום.

למי נותנים מתנות אלו? דעת הטור (שם) היא כי ניתן לתת מתנות לאביונים ליהודים ולשאינם יהודים. הבית יוסף מצטט את הגמרא במסכת גטין (סא ע"א) על מנת להביא ראיה לדברי הטור. הגמרא שם אומרת כי מפרנסים (נותנים צדקה) עניי גויים עם עניי ישראל משום דרכי שלום. ישנן דעות רבות החולקות על הטור. אפשר לומר כי דעות אלו חולקות בעניין הקשר שבין צדקה ובין מתנות לאביונים. אם מתנות לאביונים הן חלק ממצוות צדקה, חלים עליהן אותם הגדרים של צדקה, וכשם שמותר לתת צדקה לגויים, כך גם מותר לתת מתנות לאביונים לגויים. אם נאמר כי זו מצווה המיוחדת לפורים בלבד, נוכל לומר כי יש להתמקד דווקא ב"רעהו", ועל כן רק נתינה ליהודים תיחשב למצווה.

ייתכן כי יש לשאלה שהעלינו השפעה על שיעור הנתינה. הריטב"א במסכת מגילה טוען שאין שיעור מינימלי למתנות לאביונים. גם אם הייתה נתינה של פרוטה (המטבע הנמוך ביותר שעדיין יש לו שווי ממוני) המצווה התקיימה. תמונה שונה עולה מדברי הרמב"ם, הדורש כי תינתן "מתנה" (בהתאם ללשון הפסוק). הפתחי תשובה (שם) מצטט דעות רבות הסבורות כי שווי המתנה צריך להיות מעל לפרוטה. הריטב"א סבר כי מתנות לאביונים הן סוג מסוים של צדקה, וכשם שלצדקה אין שיעור מינימלי, כך גם למתנות לאביונים אין שיעור כזה. אך אם נאמר כי מתנות לאביונים הן מצווה התלויה בפורים, יש צורך בקביעת שיעור מינימלי עצמאי.

נקודות מתודיות:

1. פרטיה של הלכה מסוימת תלויים בהבנת אופייה. שאלות כגון מיהו המחויב במצווה, למי נותנים ומה שיעור הנתינה, מושפעות על ידי שאלת אופייה וטיבה של ההלכה.

2. לעתים קרובות דומה הלכה מסוימת להלכה אחרת, בעלת חלות כללית יותר. השאלה בדבר מידת זהותן עולה מאליה. האם מצוות מתנות לאביונים היא חלק ממצוות צדקה הכללית יותר, או שמא זו מצווה עצמאית?

תא שמע – נודה לכם אם תשלחו משוב על שיעור זה (המלצות, הערות ושאלות)