מתן פדיון הבן לאשה ולקטן

  • הרב בנימין תבורי
פרשת במדבר – מתן פדיון הבן לאשה ולקטן
 
 
מצות פדיון הבן מופיעה לראשונה בפרשת בא, שם נאמר "וכל בכור אדם בבניך תפדה" (שמות יג,יג). אולם את פרטי המצוה אנו מוצאים בספר במדבר. בפרשתנו מופיע הציווי לתת את כסף הפדיון לאהרן ובניו (במדבר ג',מ"ח), ובפרשת קרח נאמר שחמשת שקלי הפדיון ניתנים לכהן רק לאחר שימלאו לבכור חודש ימים (שם י"ח,ט"ז).
מענין לבחון אלו פסוקים בחרו הראשונים מוני המצוות להביא כמקור למצוה זו המופיעה מספר פעמים לאורך התורה. בעל היראים (ק"מ) כתב שהמצוה היא "ותקיים אשר צוה בפרשת ויקח קרח". מסתבר שלדעתו הנאמר בפרשתנו מתייחס דווקא לקיום המצוה בתקופת המדבר אולם הציווי לדורות הוא מה שנאמר בפרשת קרח. בספר המצוות מביא הרמב"ם (עשה פ') את הפסוקים מפרשת משפטים (שמות כ"ב,כ"ח) ומוסיף שפרטי המצוה נאמרו בפרשת קרח. אולם בהלכות ביכורים (א,י) מציין הרמב"ם את המקור להלכות פדיון הבן מפרשתנו: "וכן פדיון הבן לזכרי כהונה שכן נאמר בו "ונתת הכסף לאהרן ולבניו" ". היראים לא הביא פסוק זה ויתכן אם כן שלדעתו ניתן לתת פדיון הבן לכהנת, כשם שאת שאר מתנות הכהונה, כגון תרומה, ניתן לתת לכהנת.
בעוד שבדעת היראים יש מקום להסתפק, בדעת התוס' מצאנו שתי דעות ברורות וחותכות בענין. בגמרא בקידושין (ח.) מסופר שרב כהנא קיבל סודר כתשלום פדיון הבן. התוס' על אתר מעירים שרב כהנא עצמו לא היה כהן, אלא הוא היה נשוי לכהנת. אם כן, כיצד הוא קיבל לידיו פדיון הבן? תשובה ראשונה שעונים התוס' היא שהיו ב' רב כהנא. אחד שהיה נשוי לכהנת ואחד שהיה בעצמו כהן וכאן מדובר באותו שהיה כהן בעצמו.  עוד מתרצים התוס' שרב כהנא אמנם לא היה כהן אולם הוא קיבל את הפדיון בתור כשלוחה של אשתו. תשובה זו מבוססת על ב' הנחות מחודשות: האחת, שכהנת יכולה לקבל פדיון הבן ובנוסף שהיא אף יכולה למנות שליח לקבל את הפדיון עבורה.
קרה מקרה, והחתם סופר "הואשם" שהתיר לכהנת לקבל פדיון הבן. החת"ס דחה את ההאשמה ואמר שרק הציע כבדרך אגב שתתכן אפשרות שכהנת תוכל לקבל פדיון הבן אך מיד דחה את ההצעה,  מהסיבה שלבעל - שאינו כהן - זכות בקנייני אשתו (קנין פירות), ולכן במתן השקלים לאשה יהיה משום גזל שבט הכהנים.
למרות התנגדותו הנ"ל והתסתגויות נוספות, פסק החת"ס (שו"ת חת"ס יו"ד סימן  ש"א) שבהעדר כהן זכר ניתן לתת את פדיון הבן לכהנת אלא שמכיוון שיש הסוברים (רמב"ם ואחרים) שאין לתת פדיון הבן לכהנת, יתנו לה ללא ברכה, ולאחר זמן כשיזדמן כהן זכר יפדו את הבן שוב.
חובתו של האב לתת פדיון הבן לכהן מיוחס, כלומר שיחוסו מגיע עד אהרן הכהן. כיום שרוב הכהנים אין בידם להוכיח שהם מבני בניו של אהרן הכהן, אנו סומכים על חזקת כהונתם, דהיינו שמי שמוחזק ככהן אפשר לסמוך עליו שהוא אכן כהן. נכדו של החת"ס, בעל ה"חתן סופר", הציע לתת את הפדיון לכהן הנשוי לכהנת כדי להגדיל את ההסתברות שהפדיון יגיע לידי מי שראוי לקבלו שהרי אף הכהנת רשאית לקבל את הפדיון (שו"ת חתן סופר סימן כ"ה).
לדעת הרמב"ם יש לתת את הפדיון ל"אהרן ובניו". מה דין כהן קטן? האם אף הוא נכלל תחת הכותרת "אהרן ובניו"? הפרי חדש כותב שמהגמרא משמע שקטן יכול לקבל שאר מתנות כהונה. נאמר בברייתא (יבמות צט:) "עשרה אין מחלקים להם תרומה בבית הגרנות ואלו הן... קטן". רש"י על אתר מבאר שכאשר מחלקים תרומה בפרהסיה יש בנתינתו לקטן משום זילותא דתרומה. אולם משמע שאם הנתינה לקטן היא באופן כזה שאינו מוריד מכבוד התרומה הדבר מותר, ויתכן אם כן שהוא הדין לענין פדיון הבן. אולם הפר"ח עצמו מעיר שיש לדון בדבר מצד היכולת של קטן לעשות מעשה קנין. סוגיא זו נידונה בארוכה באחרונים (עיין רע"א יו"ד סימן ש"ה שמביא את הפר"ח; ועיין ב"קצות החושן" וב"נתיבות המשפט" חו"מ סימן שמ"ג). אמנם החת"ס העיר שיתכן שכלל אין בעיה שהרי בתורה כתוב רק שצריך לתת לכהן - "ונתן" - אולם אין זה מוכרח שמדובר בנתינה קנינית. יתכן שפירוש הפסוק הוא שיש לתת, כלומר להעביר פיזית את הפדיון לידי הכהן (שו"ת חת"ס יו"ד סימן רצ"ב). דעה זו מזכירה את שיטת הקצות (סימן ר',ס"ק ה') שבגט, שם גם כן נאמר "ונתן", הכוונה היא לתת את הגט בידי האישה ולא לנתינה שיש בה מעשה קנין.
יש לדון עד כמה הכהן לוקח חלק פעיל בתהליך הפדיון. אם יש לכהן כח בפדיון מעבר לקבלת הפדיון גרידא ומתפקידו "להוציא" את הבכור ידי חובתו בפדיון, הרי שלא ניתן לכהן קטן את הפדיון. החת"ס כתב שמהנוסח אותו תיקנו הגאונים לומר בפדיון הבן משתמע שלכהן תפקיד פעיל בפדיון הבן ולכן אין לכהן קטן לקבל פדיון הבן.
מעבר להנ"ל, יש ענין לקיים מצוה זו בדרך המכובדת ביותר. טוב למצוא כהן תלמיד חכם (מהר"י אסד תשובה נ"ה) ובשעת הפדיון יש לעמוד לכבודו של הכהן, שהוא עצמו צריך להיות מיושב. (ים של שלמה קידושין א, נ"ד). מהטעם הזה נראה שאף עדיף שגדול יפדה את הילד ולא קטן (ערוך השולחן ש"ה,י"ב). אם אין כהן גדול, נראה שעדיף לקיים את המצוה בזמנה ע"י כהן קטן.