משום שבח וחיבה לעם ישראל

  • הרב אמנון בזק

בעוד שספר במדבר נפתח בדברי ה' שנאמרו "בְּאֶחָד לַחֹדֶשׁ *הַשֵּׁנִי* בַּשָּׁנָה הַשֵּׁנִית לְצֵאתָם מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם", הרי שבפרשת בהעלותך מופיעה פרשת פסח שני, שהתרחשה קודם לכן – "בַּשָּׁנָה הַשֵּׁנִית לְצֵאתָם מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם בַּחֹדֶשׁ *הָרִאשׁוֹן*". מה הסיבה לשינוי זה מסדר הזמנים הכרונולוגי? אני מבקש הפעם להתייחס לנושא זה דרך הברקה ששמעתי ממורי הרב מרדכי ברויאר זצ"ל, על מהלך שיטתי מופלא של רש"י בפירושו לתורה.

רש"י הקפיד להדגיש שכל חומש פותח בנושא שיש בו משום שבח וחיבה לעם ישראל. בתחילת בראשית – "בראשית ברא - אין המקרא הזה אומר אלא דרשני... בשביל ישראל שנקראו 'ראשית תבואתו'"; בתחילת שמות – "אף על פי שמנאן בחייהן בשמותן, חזר ומנאן במיתתן להודיע חבתן שנמשלו לכוכבים"; בתחילת ויקרא – "לכל דברות ולכל אמירות ולכל צוויים קדמה קריאה, לשון חבה... אבל לנביאי אומות העולם נגלה עליהן בלשון עראי וטומאה"; בתחילת במדבר – "מתוך חיבתן לפניו מונה אותם כל שעה", ובתחילת דברים – "לפי שהן דברי תוכחות ומנה כאן כל המקומות שהכעיסו לפני המקום בהן, לפיכך סתם את הדברים והזכירם ברמז מפני כבודן של ישראל". רמז יפה לכך ניתן למצוא גם בפירושו של רש"י לפסוק המזכיר חמש פעמים את בני ישראל – "וָאֶתְּנָה אֶת הַלְוִיִּם נְתֻנִים לְאַהֲרֹן וּלְבָנָיו מִתּוֹךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לַעֲבֹד אֶת עֲבֹדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּאֹהֶל מוֹעֵד וּלְכַפֵּר עַל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְלֹא יִהְיֶה בִּבְנֵי יִשְׂרָאֵל נֶגֶף בְּגֶשֶׁת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אֶל הַקֹּדֶשׁ", כשרש"י שם כתב: "חמשה פעמים נאמר בני ישראל במקרא זה, להודיע חבתן שנכפלו אזכרותיהן במקרא אחד כמנין חמשה חומשי תורה".

והנה, בפסוק שהזכרנו בפרשת פסח שני, כותב רש"י – "ולמה לא פתח בזו? מפני שהוא גנותן של ישראל, שכל ארבעים שנה שהיו ישראל במדבר לא הקריבו אלא פסח זה בלבד". היות שלשיטת רש"י כל חומש פותח בשבחן של ישראל, ממילא מובן מדוע התורה דחתה את פרשת פסח שני לאמצע הספר ולא פתחה בו לפי הסדר הכרונולוגי, שכן פרשה זאת מבטאת לשיטתו דווקא את גנותן של ישראל. וכך נמצאו דברי רש"י בשבעה מקומות נפרדים ארוגים לשיטה אחת אחידה.

שבת שלום ומבורך.