דילוג לתוכן העיקרי

מרד יהוא (מל"ב ט', א–י', ל) | 9 | הריגת אחזיהו מלך יהודה (2-1)

קובץ טקסט
ט. הריגת אחזיהו מלך יהודה
 
כז            וַאֲחַזְיָה מֶלֶךְ יְהוּדָה רָאָה, וַיָּנָס דֶּרֶךְ בֵּית הַגָּן
               וַיִּרְדֹּף אַחֲרָיו יֵהוּא וַיֹּאמֶר:
               גַּם אֹתוֹ הַכֻּהוּ אֶל הַמֶּרְכָּבָה בְּמַעֲלֵה גוּר אֲשֶׁר אֶת יִבְלְעָם
               וַיָּנָס מְגִדּוֹ וַיָּמָת שָׁם.
כח           וַיַּרְכִּבוּ אֹתוֹ עֲבָדָיו יְרוּשָׁלְָמָה
               וַיִּקְבְּרוּ אֹתוֹ בִקְבֻרָתוֹ עִם אֲבֹתָיו בְּעִיר דָּוִד.
כט           וּבִשְׁנַת אַחַת עֶשְׂרֵה שָׁנָה לְיוֹרָם בֶּן אַחְאָב
               מָלַךְ אֲחַזְיָה עַל יְהוּדָה.

1. פסוק כז: תיאור הכאת אחזיה ומותו

בפסוק כז מתוארים הכאת אחזיה ומותו. הבה נבהיר את העובדות המתוארות בפסוק זה, ואת הרקע הגיאוגרפי המשמש לו מצע.
 
בעת שיהוא הרג את יורם, הוא הגיע עם אנשיו למרחק לא רב משערי העיר יזרעאל. יזרעאל היא היעד שאליו שם יהוא את פניו בצאתו מרמות גלעד (פסוק טז), ואליה ייכנס לאחר שיסיים את המרדף אחר אחזיהו (פסוק ל). בריחתו של אחזיהו, אשר 'ראה' את הריגת קרובו ועמיתו יורם, הסיטה את יהוא מדרכו ליזרעאל, וזאת כדי לרדוף אחר אחזיהו ולהרגו. רק לאחר שנתמלאה משימה זו, שב יהוא עם אנשיו על עקבותיו והמשיך אל העיר יזרעאל.
 
אחזיה, אשר שמע את קריאת יורם אליו "מִרְמָה, אֲחַזְיָה!" (פסוק כג), ואשר 'ראה' את החץ שנשלח מקשתו של יהוא והכריע את יורם במרכבתו (פסוק כד), הסיק את המסקנה המתבקשת – "וַיָּנָס דֶּרֶךְ בֵּית הַגָּן".
 
דרכים במקרא ששמן נגזר על פי נקודת ציון גיאוגרפית, נקראות פעמים רבות על שם היעד שאליו הן מובילות.[1] ואם כן יהוא בורח בדרך המובילה אל 'בית הגן'. 'בית הגן' מופיע במקרא רק בפסוק זה, ומקובל לזהותו עם 'עין גנים' המוזכרת בספר יהושע כעיר בנחלת יששכר[2]. עיר זו מזוהה עם העיר ג'נין של ימינו, כ-10 ק"מ דרומית ליזרעאל המקראית, על הדרך הראשית הנמשכת דרומה לשומרון (ולירושלים).[3]
 
יהוא רודף אחר אחזיה ביחד עם אנשיו, והוא מצווה עליהם: "גַּם אֹתוֹ הַכֻּהוּ אֶל הַמֶּרְכָּבָה", כלומר: 'יְרו חצים כנגדו בעודו על המרכבה, כפי שעשיתי אני ליורם'. בנקודה זו מעיר רד"ק כי יש להשלים במחשבה מילת קישור להמשך הפסוק:
והוא כאילו אמר 'ויכוהו במעלה גור אשר את יבלעם'. והפסוק חסר מלת 'ויכוהו'. ולפי שאמר (-יהוא) "הַכֻּהוּ" – סמך על המבין (– שהוראת יהוא בוצעה). וכמוהו הרבה במקרא.[4]
 
מקום הכאתו של אחזיה היה אפוא "בְּמַעֲלֵה גוּר אֲשֶׁר אֶת יִבְלְעָם". ביחס למעלה גור נאמרו הצעות זיהוי אחדות, ואין הדבר יוצא מכלל השערה. אך את יבלעם, הנזכרת בספרים יהושע ושופטים בין ערי מנשה[5], נהוג לזהות עם תל בַּלְעַמֶה[6] המצוי כשני ק"מ דרומית לג'נין, על צומת דרכים חשוב בין עמק דותן לעמק יזרעאל. אם כן, בסביבותיה של יבלעם נורה אחזיה ונפצע מחצים שירו עליו אנשי יהוא. נראה כי היורים ראו כי פגעו באחזיה ועל כן שבו על עקבותיהם – אל העיר יזרעאל.
 
לאן ימשיך אחזיהו הפצוע עם אנשיו? אמנם העיר הקרובה ביותר היא יזרעאל, אולם אם ישובו אליה יפלו בידי רודפיהם – יהוא ואנשיו. ניתן היה לפַנות את אחזיהו הפצוע לבירה שומרון, אולם הדרך העוברת בעמק דותן והפונה לדרום-מערב עד לשומרון, היא דרך ארוכה, הררית ומפותלת ואינה מתאימה למצבו של אחזיה. לפיכך הם פונים מיבלעם לצפון-מערב, אל הדרך העוברת בשולי עמק יזרעאל ומוליכה עד למגידו. מגידו הייתה עיר מבוצרת ומוגנת בידי חייליו של יורם מלך ישראל, ושם יכלו למצוא להם ולמלך הפצוע מנוחה. אולם במגידו מת אחזיהו מפצעיו.

2. פסוקים כח–כט: קבורת אחזיה וציון זמן עלותו למלוכה

פסוקים כח–כט משלימים פרטי מידע שונים על אחזיהו מלך יהודה לאחר שתואר מותו. נראה שהם אינם שייכים מבחינת תוכנם לסיפור מרד יהוא, אלא הם נועדו לשמש כחלק מ'הפסקה הקבועה' הנוגעת לתיאור מלכותו של אחזיה. כפי שהסברנו בהרחבה במבוא,[7] 'הפסקה הקבועה' היא פסקה המכילה פרטים שונים על כל מלך ומלך בספר מלכים, והפסקאות הקבועות על כל מלך ומלך משמשות יחדיו כשלד כרוניקלי לספר. פסקה זו כוללת ארבעה רכיבים: 1. הצגת המלך; 2. הערכתו הדתית; 3. סיכום מלכותו (במילים 'ויתר דברי פלוני וכל אשר עשה הלא הם כתובים על ספר דברי הימים למלכי יהודה'); 4. חתימה – מות המלך, קבורתו ועליית בנו.
 
ביחס לאחזיה, כבר הופיעה בספר מלכים 'פסקה קבועה' המוקדשת לו, בסוף פרק ח', בפסוקים כה–כט שם. הבה נבדוק אלו רכיבים מופיעים בפסקה המוקדשת לאחזיהו בפרק ח':
 
תחילה מופיע הרכיב הראשון של פסקה זו – הצגת המלך:
 
ח', כה     בִּשְׁנַת שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה שָׁנָה לְיוֹרָם בֶּן אַחְאָב מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל
             מָלַךְ אֲחַזְיָהוּ בֶן יְהוֹרָם מֶלֶךְ יְהוּדָה.
 כו          בֶּן עֶשְׂרִים וּשְׁתַּיִם שָׁנָה אֲחַזְיָהוּ בְמָלְכוֹ וְשָׁנָה אַחַת מָלַךְ בִּירוּשָׁלָ‍ִם
             וְשֵׁם אִמּוֹ עֲתַלְיָהוּ בַּת עָמְרִי[8] מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל.
             בפסוק הבא אחר כך מופיע הרכיב השני בפסקה הקבועה – הערכתו הדתית של המלך:
 כז         וַיֵּלֶךְ בְּדֶרֶךְ בֵּית אַחְאָב, וַיַּעַשׂ הָרַע בְּעֵינֵי ה' כְּבֵית אַחְאָב, כִּי חֲתַן בֵּית אַחְאָב הוּא.[9]
             בפסוקים הבאים שם מופיע רכיב שאינו מופיע תמיד בפסקה הקבועה, והוא אזכור מאורע עיקרי
             הקשור לתקופת מלכותו של המלך הנדון בפסקה (רכיב זה, כאשר הוא מופיע, בא בדרך כלל לאחר
             שני הרכיבים הראשונים):
כח         וַיֵּלֶךְ אֶת יוֹרָם בֶּן אַחְאָב לַמִּלְחָמָה עִם חֲזָהאֵל מֶלֶךְ אֲרָם בְּרָמֹת גִּלְעָד
             וַיַּכּוּ אֲרַמִּים אֶת יוֹרָם.
כט         וַיָּשָׁב יוֹרָם הַמֶּלֶךְ לְהִתְרַפֵּא בְיִזְרְעֶאל...
             וַאֲחַזְיָהוּ בֶן יְהוֹרָם מֶלֶךְ יְהוּדָה יָרַד לִרְאוֹת אֶת יוֹרָם בֶּן אַחְאָב בְּיִזְרְעֶאל
             כִּי חֹלֶה הוּא.[10]
 
כאן מסתיימת הפסקה הקבועה המוקדשת לאחזיהו מלך יהודה, ומתחיל סיפור מרד יהוא. ואם כן, ב'פסקה הקבועה' המוקדשת לאחזיהו חסרים שני הרכיבים האחרונים: רכיב הסיכום של מלכותו, ורכיב החתימה.
 
סיפור מרד יהוא עוסק אמנם בקורות ממלכת ישראל, אך שני קטעים בסיפור זה הם בעלי שייכות לקורות ממלכת יהודה: תיאור הריגת אחזיהו שאנו עוסקים בו בעיון הנוכחי, ותיאור הריגת ארבעים ושניים 'אחי אחזיהו' (י', יב–יד). רק לאחר תיאור הריגת אחזיהו מתאפשר 'לסגור' את הפסקה הקבועה הנוגעת למלך זה ברכיב הרביעי החותם את הפסקה הקבועה – מות המלך וקבורתו. תיאור זה מופיע בסיפורנו בהתאמה לנסיבות המיוחדות שבהן מת אחזיהו:
 
ט', כז         ... וַיָּנָס מְגִדּוֹ וַיָּמָת שָׁם.
    כח         וַיַּרְכִּבוּ אֹתוֹ עֲבָדָיו יְרוּשָׁלְָמָה
                 וַיִּקְבְּרוּ אֹתוֹ בִקְבֻרָתוֹ עִם אֲבֹתָיו בְּעִיר דָּוִד.[11]
 
עלינו להעיר כי תיאור מותו וקבורתו של אחזיהו משתלבים יפה גם בסיפור מרד יהוא ואינם זרים לו לחלוטין: מותו של אחזיה נגרם בפקודת יהוא, שהשווה את הריגת אחזיהו להריגת יורם: "גַּם אֹתוֹ הַכֻּהוּ אֶל הַמֶּרְכָּבָה". ובניגוד ליורם, שגופתו הושלכה בחלקת נבות במצוות יהוא, זכה אחזיה לקבורה בעיר דוד, ויהוא לא היה מעורב בכך כלל. דבר זה מבליט את העובדה שבעיני יהוא אין דינם של המלכים הללו שווה.[12]
 
עתה מופיע בסיפורנו פסוק נוסף בקשר למלכות אחזיה – פסוק כט. פסוק זה הוא הרכיב הראשון של הפסקה הקבועה – הצגת המלך:
 
   כט           וּבִשְׁנַת אַחַת עֶשְׂרֵה שָׁנָה לְיוֹרָם בֶּן אַחְאָב  
                 מָלַךְ אֲחַזְיָה עַל יְהוּדָה.
 
פסוק כט מעורר שני קשיים: ראשית, הרי רכיב זה כבר נכתב בראש הפסקה הקבועה המוקדשת לאחזיה בפרק ח' פסוק כה, ומדוע הוא מופיע שוב? שנית, קיימת סתירה בין שני הפסוקים הללו, האם אחזיהו מלך בשנת שתים עשרה ליורם מלך ישראל (ח', כה), או בשנת אחת עשרה למלך זה (ט', כט)?[13]
 
שני הקשיים הללו מעוררים שאלה עקרונית: מה היחס בין הפסקה הקבועה המוקדשת לאחזיהו בפרק ח' לרכיבי הפסקה הקבועה ביחס לאחזיהו המשולבים בסיפור מרד יהוא?
 
נראה שרכיבי הפסקה הקבועה הבאים בפרק ח' הם חלק ממעשה העריכה של ספר מלכים, ושילובם בספר מאוחר לסיפורנו. סיפורנו אינו מכיר את הפסקה שבפרק ח' (ואדרבה, הפסקה הזאת נשענת על סיפורנו, ונוטלת ממנו את פסוק כט, ראה הערה 10). ואם כך, פסוקים כח–כט בסיפורנו נכתבו ביחס לאחזיה כדי לחתום את פרשת חייו ולהקדיש לו פסוקי סיכום של ימי מלכותו. פסוקים אלה הם מעין 'מהדורה ראשונה' של הפסקה הקבועה המוקדשת לאחזיה.[14] 
 
כאשר נערך ספר מלכים בשלב מאוחר יותר, יצאה מתחת יד העורך פסקה קבועה ומיוחדת לאחזיהו, המקדימה את הופעתו בספרנו, כפי שנעשה בשאר המלכים. פסקה זו משתמשת במידע הניתן בסיפורנו על אחזיה ועוד מוסיפה עליו, אך אין היא עוסקת באחריתו של אחזיה, אלא מסתמכת על תיאור מותו הכלול בסיפור מרד יהוא הבא לאחריה. בסיפור מרד יהוא גם מובא תיאור קבורתו – ואלה מהווים את הרכיב הרביעי בפסקה הקבועה. אמנם תוכנו של פסוק כט כבר ניתן בפסקה המקדימה על אחזיה ושם הוא מופיע תוך שינוי שיטת מניין שנות מלכות יורם, אך הפסוק הקדום יותר נותר במקומו ובשיטת מניינו, ולא הושמט מסיפור מרד יהוא.
 
(המשך העיון בשבוע הבא)
 
 
 

[1] הנה דוגמאות אחדות: "וְלֹא נָחָם אֱלֹהִים דֶּרֶךְ אֶרֶץ פְּלִשְׁתִּים" (שמות י"ג, יז)  – הדרך המובילה ממצרים לארץ פלשתים; "וַיִּסְעוּ מֵהֹר הָהָר דֶּרֶךְ יַם סוּף" (במדבר כ"א, ד) – בדרך היורדת אל ים סוף; "וַיִּפְנוּ וַיַּעֲלוּ דֶּרֶךְ הַבָּשָׁן" (שם כ"א, לג)  – בדרך העולה מן הגלעד אל הבשן;  "דֶּרֶךְ בֵּית שֶׁמֶשׁ" (שמ"א ו',יב) – הדרך העולה אל העיר בית שמש.
[2] יהושע י"ט, כא; כ"א, כט. עיר נוספת בעלת אותו שם מוזכרת ביהושע ט"ו, לד, ביחד עם אשתאול, צרעה, זנוח, שוכה ועזקה, והיא באזור שפלת יהודה וכמובן אינה עניין למקומנו.
[3] ראה מ' נאור, 'המקרא והארץ' חלק שני לנביאים ראשונים, תל אביב תשי"ד, הביאור ליהושע י"ט, כא (עמ' 83) ולפסוק שלנו (עמ' 307).
[4] א. בתרגומים עתיקים אחדים אכן מופיעה המילה 'ויכוהו', אך לא במקום שציין רד"ק – אחר המילים "אל המרכבה", אלא לפני מילים אלו, ואין הדבר משנה את פירוש הפסוק.
ב. דוגמה לציווי שאחריו מושמט תיאור הביצוע והקורא משלימו בדמיונו נמצאת במל"ב ד', כו. סגנון זה מכונה 'סגנון אליפטי', והוא אכן אופייני לסיפור המקראי, אך דוגמה זו אינה דומה לפסוקנו.
[5] יהושע י"ז, יא; שופטים א', כז.
[6] ואכן העיר יבלעם קרויה בדהי"א ו', נה בִּלְעָם.
[7] ראה במבוא לסדרת עיונים זו, חלק שני, סעיף 1ב.
[8] אמו של אחזיהו, עתליה, אשת יורם אביו, מכונה בפסקה הקבועה המוקדשת ליורם מלך יהודה 'בת אחאב: "כִּי בַּת אַחְאָב הָיְתָה לּוֹ לְאִשָּׁה" (ח', יח). מסתבר אפוא שהייתה בת אחאב ואיזבל, ותיאורה כאן כ"בַּת עָמְרִי" מכוון להיותה בת בנו של עמרי מייסד השושלת, ו"בני בנים הרי הם כבנים".
[9] "חֲתַן בֵּית אַחְאָב" היה יורם אביו של אחזיהו, ועל כן מפרש רד"ק כי "על ידי חיתון (– של יורם אביו עם בת אחאב) הייתה קורבתו (– של אחזיה) עמהם". אך ר' יוסף כספי מעלה אפשרות (בפירושו על ח', יח) "כי אולי לקח (– אף אחזיהו) אישה מבית אחאב".
[10] פסוק זה חוזר באופן מילולי על פסוקים טו1 ו-טז2 בפרק ט', בסיפור מרד יהוא, וכבר הבענו את דעתנו בעיון ו3 תת-סעיף א, שמסיפור מרד יהוא נלקחו פרטים אלו אל הפסקה הקבועה על אודות אחזיהו.
[11] הנוסח הרגיל לרכיב האחרון בפסקה הקבועה הוא:
וישכב (פלוני) עם אבותיו
ויקברו אתו עם אבותיו בעיר דוד
וימלך (פלוני) בנו תחתיו.
אולם מותו של אחזיהו לא היה רגיל: הוא נהרג בידי מורדים, ומת הרחק מעיר דוד ומקברי אבותיו. כדי לקבור אותו בעיר דוד היה צורך בפעולה מיוחדת של עבדיו, שהרכיבו את גופתו על מרכבה והוליכוה מהרה (בטרם תתנוול) לירושלים, שם נקבר בקברי מלכי בית דוד. אף הסיום האופייני 'וימלוך בנו תחתיו' אינו אפשרי כאן, שהרי מי שמלך תחתיו היא אמו עתליה שתפסה את המלוכה לאחר שהרגה את בני אחזיה (י"א, א–ג).
[12] לעומת זאת, הרכיב השלישי בפסקה הקבועה (סיכום מלכותו של המלך – 'ויתר דברי פלוני וכל אשר עשה הלא הם כתובים על ספר דברי הימים למלכי יהודה'), היה מתבלט בזרותו בתוך סיפור העוסק בעיקרו בממלכת ישראל, ונראה שעל כן רכיב זה לא נכתב בסיפורנו.
[13] הסתירה כשלעצמה אינה כה קשה, וכבר תירץ אותה ר"י קיל ב'דעת מקרא' (על ט', כט): "על כרחך דיברו הכתובים בשיטות שונות של מניין שנות מלוכה" – שיטה אחת מונה ליורם שנים קטועות החל מראש השנה למלכים (ואז עליית אחזיהו הייתה בשנה השתים עשרה), ושיטה אחרת מונה רק שנים מלאות (ואז עלה אחזיהו בשנה האחת עשרה ליורם). ברם הקושי הוא בכך שהמקרא מציג את שני הפסוקים הללו בספרנו, במרחק קטן זה מזה, ובדרך שהם נראים כסותרים זה את זה.
[14] ואכן, כאשר מופיעה בספר מלכים פסקה קבועה בסוף דברי ימיו של מלך (ולא בראשם, כפי שהדבר בדרך כלל) נדחה הרכיב הראשון, שבו הצגת המלך וסיכום שנות מלכותו, למקום מאוחר, ואף לסוף הפסקה. כך הדבר לדוגמא בפסקה הקבועה המוקדשת ליהוא בסיום תיאור מלכותו, בסוף פרק י': פסקה זו מכילה אמנם את כל ארבעת הרכיבים, אולם האחרון המופיע בה הוא (פס' לו): "וְהַיָּמִים אֲשֶׁר מָלַךְ יֵהוּא עַל יִשְׂרָאֵל עֶשְׂרִים וּשְׁמֹנֶה שָׁנָה בְּשֹׁמְרוֹן". ראה עיון ב, עיון המבוא השני, סעיף 1ב בסופו ובהערה 10. וראה גם הערה 6 שם, בדוגמאות שהובאו מן הפסקה הקבועה הבאה בסיום מלכות שלמה (מל"א י"א, מא–מג) ובסיום מלכות ירבעם (שם י"ד, יט–כ).

תא שמע – נודה לכם אם תשלחו משוב על שיעור זה (המלצות, הערות ושאלות)