מצוות האכילה בערב יום הכיפורים

מצוות האכילה בערב יום הכיפורים

הגמרא במספר מקומות מחדשת שישנה מצווה לאכול בערב יום הכיפורים. הגמרא לומדת את המצווה מפסוק בפרשת אמור (ויקרא כ"ג, לב):

"שבת שבתון הוא לכם, ועניתם את נפשֹתיכם, בתשעה לחדש בערב, מערב עד ערב תשבתו שבתכם".

הכתוב מחייב אותנו להתחיל את העינוי כבר בתשעה בתשרי. מאחר שצום יום הכיפורים מתחיל רק בעשרה בו, ברור שהפסוק מתייחס להיבט מסוים של היום שמתחיל כבר בתשיעי. כך, למשל, בגמרא יומא פא: :

" 'ועניתם את נפשתיכם בתשעה', וכי בתשעה מתענין? והלא בעשור מתענין! אלא לומר לך: כל האוכל ושותה בתשיעי - מעלה עליו הכתוב כאילו התענה תשיעי ועשירי".

תוקף המצווה ואופייה

רוב הראשונים הבינו שתוקף המצווה הוא דאורייתא, בהסתמך על הדרשה מהפסוק. אמנם, בעל הכסף משנה על הרמב"ם בהלכות נדרים (פ"ג ה"ט) סבור שהמצווה היא רק ברמת הדרבנן, והדרשה משמשת רק כאסמכתא:

"ויש לתמוה על ערב יום הכיפורים, דאטו משום דרשא ד'ועניתם את נפשתיכם', שהיא אסמכתא בעלמא, לימא שהוא דאורייתא?!... ויש לומר דאין הכי נמי, שאינן אסורין אלא מדרבנן".

שאלה מעניינת העוסקת באופייה של המצווה עולה מהסברים שונים של רש"י להלכה זו. גם בסוגיה במסכת ברכות (ח: ד"ה מעלה) וגם במסכת יומא (פא: ד"ה כל האוכל) רש"י מסביר שהמצווה לאכול מיועדת לעזור לאדם להכין את עצמו לצום הקרב ובא:

"והכי משמע קרא: 'ועניתם בתשעה', כלומר התקן עצמך בתשעה שתוכל להתענות בעשרה".

לעומת זאת רש"י במסכת ראש השנה (ט. ד"ה כל האוכל) מגדיר את המצווה במונחים מוחלטים, בלי להתייחס לאופן בו היא עוזרת להקל על יום הצום שלמחרת:

"דהכי קאמר קרא: 'ועניתם בתשעה', אכילת תשעה אני קורא עינוי, וכיון דאכילתו עינוי חשיבה, כל דמפיש באכילה ושתיה - טפי עדיף".

החקירה לגבי אופייה של המצווה לאכול בערב יום הכיפורים, עשויה להשפיע על מספר שאלות העוסקות בהיקפה ובאופן קיומה של המצווה.

חיוב נשים במצוות אכילה

רבי עקיבא איגר (בשו"ת שלו, מהדורא קמא סימן טז) תוהה האם נשים חייבות במצוות האכילה בערב יום הכיפורים:

"אבל אני נבוך בכל נשים הבריאות, אם חייבות לאכול בערב יום הכיפורים; דאפשר הן פטורות, כמו מכל מצוות עשה שהזמן גרמא, או לא, כיון דקרא מפיק לה בלשון 'בתשעה לחודש בערב' וכו' ולומר דהוי כאלו התענה תשיעי ועשירי, ממילא כל שמחוייב בתענית עשירי - מחוייב לקיים 'ועניתם' כו' לאכול בתשיעי, וצריך עיון לעת הפנאי".

אם המצווה מוגבלת ליום התשעה בתשרי, היא מוגדרת כמצוות עשה שהזמן גרמה, ונשים פטורות ממצוות כאלה. לחילופין, אם המצווה היא חלק מהמצווה לצום בעשירי והיא מהווה הכנה ליום זה, ייתכן שנחייב נשים במצווה לאכול כשם שחייבנו אותן במצווה לצום.

למרות שהגמרא עצמה איננה עוסקת במפורש בנושא זה, ישנה סוגיה במסכת סוכה (כח.-:) שעשויה להשפיע על הדיון. הגמרא טוענת שייתור המילה "האזרח" בפסוק "והיתה לכם לחקת עולם, בחדש השביעי בעשור לחדש תענו את נפשתיכם וכל מלאכה לא תעשו - האזרח והגר הגר בתוככם" (ויקרא ט"ז, כט) בא לרבות נשים בתוספת יום הכיפורים (-מספר דקות שאנו מוסיפים לפני תחילת הצום הממשית):

" 'האזרח' - לרבות את הנשים האזרחיות שחייבות בעינוי... לא נצרכא אלא לתוספת עינוי".

הגמרא איננה מתייחסת לשאלת חיוב נשים במצוות האכילה בתשיעי; האם הסיבה לכך היא שברור שהן חייבות, בלי צורך בדרשה מיוחדת מהפסוק, או להפך - שהן פטורות מהחיוב (מאחר וזו מצוות עשה שהזמן גרמה), ומשום כך אין פסוק מיוחד המרבה אותן? מפרשי הגמרא נקטו עמדות שונות ביחס לסוגיה זו וביחס לחיוב נשים במצווה. הירושלמי בסוף הפרק השני במסכת תענית (הי"ב) מפרט רשימה של ימים שאסור לנשים להתענות בהם:

"רבי יעקב בר אחא מפקד לספריא: אין אתת איתא מישאלינכון, אימרון לה - בכל מתענין, חוץ משבתות וימים טובים וראשי חדשים וחולו של מועד וחנוכה ופורים".

(=רבי יעקב בר אחא הורה למלמדים: אם תבוא אישה לשאול, אמרו לה - בכל מתענין, חוץ משבתות וימים טובים וראשי חדשים וחולו של מועד וחנוכה ופורים.)

ערב יום הכיפורים איננו כלול ברשימה זאת, ומכאן ראיה לכאורה שנשים אינן מחויבות באכילה ביום זה.

אכילה בליל תשיעי

דיון אחר עוסק בשאלה האם יש חיוב לאכול בלילה שלפני התשעה בתשרי. הר"ן במסכת נדרים (סג: ד"ה עד שעה) סבור שהמצווה חלה בין ביום ובין בלילה:

"דהיינו ערב יום הכפורים... שהרי אוכל הוא מבערב".

לעומת זאת, מרש"י במסכת כתובות (ה. ד"ה אית ליה) משתמע שאין חיוב אכילה בלילה:

"[בערב יום הכיפורים] אית ליה רווחא - לשחוט בלילה, שהסעודה אינה עד למחר".

מתקבל על הדעת, שהתשובה לשאלה זו תלויה בחקירה שלנו באופי המצווה. אם המצווה מיועדת להקל על האדם לצום ביום המחרת, היא לא תחול בלילה, מאחר שאכילה בלילה הקודם לא תעזור בהקלת הצום. אך אם אנו תופסים את מעמד היום התשיעי כיום טוב בפני עצמו, סביר להניח שהוא יתחיל בלילה שלפניו, כמו כל שאר הימים הטובים. למעשה, פוסקים רבים סברו שאין אומרים תחנון במנחה של יום השמיני בתשרי, כפי שאין אומרים תחנון בכל מנחה שלפני יום טוב.

שאלה שלישית שעולה לדיון היא האם יש חובה לאכול סעודה מלאה הכוללת לחם, או שכל אדם יכול להסתפק במאכלים הנראים לו. שאלה זו - שנידונה לראשונה על ידי המנחת חינוך (מצווה שי"ג) - יכולה גם היא להיות תלויה בחקירה שלנו. אם המצווה מכוונת לסייע לאדם לצום, לא נדרוש מהאדם לאכול ארוחה שלמה עם בציעת הפת. אך אם נראה את היום התשיעי כיום טוב עצמאי, ייתכן שיחולו עליו כל ההיבטים של יום טוב, לרבות חובת סעודה עם פת.

גמר חתימה טובה