דילוג לתוכן העיקרי

הנשמה מוצאת את ביטויה בעולם

כפי שנאמר בעיונים הקודמים, אדם אשר נברא בצלם אלוקים אוצר בקירבו כוחות רבים המסוגלים להשפיע השפעה רבה על עולם בכללותו ובכלל זה הברואים שבתוכו כמו המלאכים שהינם יצורים שמימיים. מקור הכוח הרב הזה, הנמצא בידי האדם, נובע מנשמתו החצובה מתחת כסא הכבוד ומתגלמת בגוף החומרי בעולם הזה. נשמה זו על חלקיה - נפש ורוח, באה לידי ביטוי בשלושה 'לבושים': מעשה דיבור ומחשבה.

ראשית נבאר את הלבוש הנמוך ביותר שהוא לבוש המעשה. ר' חיים דורש את דבריו של שלמה בקהלת (יב, יד) "כי האלוקים יביא את כל מעשה במשפט":

ובעת עמוד האדם למשפט לפניו ית''ש לא ידונו את המעשה לבדה כפי שהיא. אך יחשבו גם כל מה שגרם וסיבב ע''י מעשיו אם טוב ואם רע בכל הכוחות והעולמות זהו אמרו מעשה האלקים.

כלומר, למשפט מובאות כל ההשפעות הרוחניות והקוסמיות שפעל האדם במעשיו. הוא אף מייחס להיקף המעשים הזה את הביטוי שכר עולם הבא או להבדיל גיהנום.

אין מדובר במציאות מרוחקת מבחינת המיקום או הזמן אלא במציאות אותה האדם חווה יום יום ויוצר לעצמו כי העולם הבא הוא מעשה ידי האדם עצמו. שכן אם אדם עושה מצווה אור המצווה מלווה את מעשה המצווה הפיזי נרשם ונחקק ומתווספת עליו קדושה, ואם ח"ו עושה עבירה הרי שהפגם והחורבן שפועל במעשיו נרשם בשורשו וממשיך עליו כוחות של טומאה שאין להם קיום אלא מהחיוניות שהוא מעניק להם בבחירתו לעשות זאת.

אולם אם אותו אדם יעשה תשובה הרי שבכך מסב את החיוניות שהיתה בו ומסרה ביד כוחות הטומאה ומפנה את אותה חיוניות לקדושה. מלבד זאת במעשה התשובה אותו אדם גם ממשיך עליו כוחות קדושה שמקורם גבוה יותר כדי לטהר ולתקן את הקלקול שיצר במעשיו הרעים.

לאחר ביאור המעשה, עובר ר' חיים לעסוק בלבוש הדיבור. אנשים נוטים לחשוב כי מעשה הינו בעל השפעה וערך רבים מן הדיבור כיון שהוא יותר ממשי. אולם, האמת היא כי ההיפך הוא הנכון. אמנם המעשה הינו ממשי אך הוא פועל רק במציאות החיצונית יותר שאינה אלא קליפה של התוך החיוני. לעומת זאת, הדיבור, הינו מצב ביניים בו הדבר מצוייר בשכל ואף חתוך במילים על ידי כלי השפה אך איננו מתגשם במונחים של זמן ומקום. מהבחינה הזו יש לו השפעה גבוהה יותר כיון שהוא נמצא במקום ראשוני יותר. אם מדובר בפגיעה כדיבור אסור הרי שזו פגיעה במקור וקלקול יסודי יותר, ואם מדובר במעשה מצווה הרי שזו משיכת קדושה ממקור גבוה יותר. דוגמא לכך ניתן להביא מהגמרא בערכין (טו ע"א) שאומרת כי גדול האומר בפיו יותר מן העושה מעשה וזאת אע"פ שמדובר בדבר שהוא פחות מוחלט ומוגדר הרי הוא יותר יסודי וראשוני.

תא שמע – נודה לכם אם תשלחו משוב על שיעור זה (המלצות, הערות ושאלות)