מעילה | דף ז | מעשה דמים להקל ולהחמיר

במשנה בדף ז עמוד ב נאמר:

"מעשה דמים בקדשי קדשים להקל ולהחמיר, ובקדשים קלים כולהו להחמיר".

הביטוי "מעשה דמים" הוא ביטוי ייחודי למשנתנו, ואין מוצאים אותו במקומות אחרים בש"ס הבבלי או הירושלמי. רש"י על אתר מבאר, כי מעשה הדמים פירושו זריקת הדם. כלומר, אף שבדם מתבצעות עבודות שונות (שחיטה, קבלה והולכה), מעשה הדמים מתייחס דווקא לזריקה - העבודה המרכזית בסדר הקרבת הקורבן.

החידוש שבמשנה הוא שמעשה הדמים משנה את מעמד הזבח בהלכות מעילה, וזאת הן בקודשים קלים והן בקודשי קודשים. מחידוש זה עולה שבמידה מסוימת הקורבן מגיע לייעודו בשעה שנזרקו הדמים, ומן הזריקה ואילך נושאים הבשר והאימורים אופי אחר.

הבנה זו מתקשרת להבחנה יסודית בענייני זבחים, בין זריקת הדם לבין אכילת הבשר. מעצם מהותו הקרבן מבוסס על שני מרכיבים: הדם, והבשר. זריקת הדם על המזבח היא המניבה את הכפרה, ובמקביל מעניקה לבשר את מעמדו - בקורבן עולה הבשר מוקטר על המזבח, ובשאר הזבחים הוא נאכל לכהנים או לבעלים. כך, למעשה, ישנם שני סיומים לסדר ההקרבה: בזריקת הדם, ובאכילת הבשר או הקטרתו על המזבח. כאמור, משנתנו העוסקת ב"מעשה הדמים" מבליטה ומחדדת כי סדר אחד של הקורבן הסתיים בא לסיומו ולהשלמתו עם זריקת הדם, והשלמה זו היא שמובילה להשלכה ההלכתית הנוגעת להלכות מעילה.

עצם ההלכה במשנה, הקובעת כי בזריקת הדם בקדשי קדשים ישנו מימד של קולא המוציא את הבשר מידי מעילה, היא הלכה מחודשת. בקודשים קלים, הזריקה הינה לחומרא בלבד, שכן עד לזריקה לא היתה בהם מעילה כלל, ולאחריה יש מעילה באימורים המוקטרים על המזבח.

מה מעמד זריקת הדם ביחס לאימורי קודשי קודשים? ניתן לומר, שלדידם הזריקה לא שינתה דבר - מעיקרא יש מעילה בקודשי קודשים, ואף לאחר הזריקה מועלים באימורים. עם זאת, מלשון המשנה "להקל ולהחמיר" ניתן ללמוד, שהזריקה משפיעה אף על אימורי קודשי קודשים. יש לומר, שהזריקה מעניקה לאימורים זהות חדשה - לחמו של מזבח. בבהמת קודשי קודשים יש מעילה מתוקף היותה מיועדת להקרבה, ואילו באימורים יש מעילה מתוקף היותם לחמו של מזבח. לעת עתה לא מצאתי נפקא-מינה הלכתית התלויה בהגדרה זו, ואף על פי כן, דומני שההבנה המוצעת הולמת את לשון המשנה, ואת דברינו לעיל - מעשה הדמים מבטא שינוי ממשי בזהותו ובאופיו של הקורבן, ושינוי זה מוביל גם להגדרה מחודשת בהלכות מעילה.