דילוג לתוכן העיקרי

קרח | מחלוקת שלא לשם שמיים

קובץ טקסט

חוסר היגיון

כאשר ניגשים לפרשת קרח לעיתים שוכחים את עצם מעשהו של קרח ואת הלקח המרכזי של הפרשה, בשל הפלגה יתירה ברעיונות נשגבים. החיפושים הרבים אחר הסברים ותירוצים כדי להבין את פרשת קרח, מכסים את העיקר – אין הסבר אמיתי לשאלה מדוע קרח עשה זאת. זהו המסר העיקרי של הפרשה – אדם שנכנס למחלוקת פועל מתוך חוסר היגיון.

אנו מביטים על בני אדם גדולים שמתקוטטים ומתפלאים – "אותו זקן שפיקח היה מה ראה לשטות זו" ושוכחים כי באמת אין הגיון בקטטה זו.

לעומת התנהגותו חסרת ההיגיון של קרח, משה ואהרן מתנהגים בשיקול דעת ובמתינות. הגמרא, כשהיא מתייחסת להתנהגותם של משה ואהרן, אומרת כך:

"אין העולם מתקיים אלא בשביל משה ואהרן. כתיב הכא 'ונחנו מה' וכתיב התם 'תולה ארץ על בלימה'. אמר רבי אילעא, אין העולם מתקיים אלא בשביל מי שבולם את עצמו בשעת מריבה, שנאמר 'תולה ארץ על בלימה'." (חולין פט ע"א)

אין הארץ עומדת על צדיקים אוו נזירים מהעולם הזה, אלא על הבולם פיו בשעת מריבה! דווקא בזה מתבטאת גדולתו של האדם. חייבים אנו לזכור כי כל אדם שנכנס לריב יש לו קמצא – קומץ אנשים שאתו. וממילא, בצד השני יש לו בר קמצא – אנשים השונאים לו. אל לנו לחשוב שאנו מחוסנים מאותו אי היגיון ומאותה הידרדרות. עלינו להתעלות למדרגה שעליה נתלתה הארץ – מדרגתם של משה ואהרן שבלמו עצמם בשעת מריבה.

כולם קדושים?

לאחר שהבנו כי התשתית הבסיסית של מעשי קרח נובעת מפעילות חסרת הגיון, נוכל לגשת ולבחון את תוכן טענתו:

"כִּי כָל-הָעֵדָה כֻּלָּם קְדֹשִׁים." (במדבר ט"ז, ג)

קרח לא הבין מדוע צריך להיות שבט לוי נבחר מכל העם בזמן שכל העם קדושים. קרח לא הבין מדוע צריך את אותה שכבה גבוהה העומדת מעל העם, בזמן שכל העם זכה להגיע לנבואה.

טענה דומה מושמעת מפי אומות העולם: מדוע צריך להיות עם נבחר? מדוע לא כל העמים נמצאים באותה מדרגה? הם ממשיכים ושואלים - אם אתם אכן נבחרים, מדוע אתם בגלות? אם אתם אכן העם הנבחר, מדוע אינכם מתבלטים אלא דווקא נרדפים?

כשמשה רבנו עונה לקרח ולעדתו, הוא עונה בעצם גם לשאלת הגויים:

"בֹּקֶר וְיֹדַע ה' ..." (במדבר ט"ז, ה)

הבוקר מסמל את הגאולה, ואילו הלילה את חשכת הגלות. משה יודע שאין תשובה לשאלות הללו בעולם כמות שהוא כיום. יש להתפלל לבוקר, לגאולה, ורק אז תתברר האמת של עם ישראל. לכן, המזמורים הנושאים את הכותרת "למנצח לבני קרח מזמור" מדברים על הגאולה העתידית, בה כולם יבינו את תפקידו של עם ישראל בין האומות.

 


השיחה נאמרה בשבת פרשת קרח, סוכמה ע"י רמי ינאי ונערכה ע"י אלישע אורון. סיכום השיחה לא עבר את ביקורת הרב.

תא שמע – נודה לכם אם תשלחו משוב על שיעור זה (המלצות, הערות ושאלות)