דילוג לתוכן העיקרי

מותו של שאול

בפרק זה אנו נפרדים משאול, המלך הראשון, ובכך עוברת המלכות לשושלת דוד. במובן מסויים, מלכותו של שאול נועדה מראש לכישלון, על אף שהוא מוצג בתחילה כאדם משכמו ומעלה, שהרי היא באה לעולם מתוך מרד נגד רצונו של ה', שלא למנות לישראל מלך. רמז עבה לכישלון זה ניתן למצוא בכך שהעם ביקש מלך כדי להילחם בפלשתים, ולבסוף המלך שבחרו להם הפסיד בקרב ונהרג על ידי אותם פלשתים. גם הטרגדיה שבסיפור חייו של שאול - הרדיפה האובססיבית אחרי דוד - נבעה במקורה מאותו קרב נגד הפלשתים, שבו ניצח דוד את גוליית. במקום לשמוח על נצחונו ועל הגשמת חלק ממשימותיו כמלך, ראה שאול כעיקר את הסכנה לכסאו.

אולם על אף תמונה זו, המקרא מלמד על שאול זכות גדולה. לאחר חטאו במלחמה נגד עמלק, עת הודיע לו שמואל על הפסקת מלכותו, עסק שאול בניסיונות נואשים להרוג את דוד ולהסיר מעליו את איום החלפת המלוכה. בעודו עסוק במשימה זו, הוא זנח את תפקידו העיקרי של המלך - דאגה לרווחת העם ולבטחונו.

והנה, על אף הפגיעה בתפקודו, מצאנו שבמקרי מבחן אמיתיים, שאול התעלה על עצמו והעדיף את מלחמות עַמו על פני מלחמותיו או טובותיו האישיות.

כך היה בפרק כ"ג, עת רדף שאול אחרי דוד למדבר מעון. שאול כמעט תפס את דוד, והמקרא מעיד: "ושאול ואנשיו עוטרים אל דוד ואל אנשיו לתפסם", אך לפתע בא שליח ובישר כי פלשתים פשטו בארץ. יכול היה שאול להמתין מעט עד שיתפוס את דוד, אך הוא העדיף את טובת עמו: "וישב שאול מרדוף אחרי דוד וילך לקראת פלשתים".

גם בסיפור מותו של שאול, מתגלה שבסופו של דבר טובת עמו קדמה בעיניו לטובתו האישית. שאול שמע מבעלת האוב שהוא עתיד להפסיד בקרב ולמות בו, ובכל זאת בחר לצאת להגנת עמו מעוטר בבגדי מלכות (עיין ש"ב א', י), גם במחיר האישי הכבד ביותר - מותו שלו.

"באותה שעה קרא הקב"ה למלאכי השרת ואמר להם: באו וראו בריה שבראתי בעולמי... וזה שיורד למלחמה ויודע שהוא נהרג, נוטל בניו עמו ושמח על מידת הדין שפוגעת בו" (ויק"ר כ"ו, ז).

"מחר אתה ובנך עמי: 'עמי' - במחיצתי" (עירובין נג ע"ב).

תא שמע – נודה לכם אם תשלחו משוב על שיעור זה (המלצות, הערות ושאלות)