מדוע לא הגידה אסתר את עמה ואת מולדתה?

מדוע לא הגידה אסתר את עמה ואת מולדתה? / אברהם שמאע

נאמר במגילה בפרק ב פסוק י: "לא הגידה אסתר את עמה ואת מולדתה כי מרדכי צוה עליה אשר לא תגיד". ובהמשך אותו הפרק בפסוק כ': "אין אסתר מגדת מולדתה ואת עמה כאשר צוה עליה מרדכי."

ונתקשו המפרשים מדוע נהגה כך אסתר, וליתר דיוק: מדוע צוה עליה מרדכי לנהוג כן. (אמנם לו נודעה יהדותה נראה שהמגילה לא היתה משתלשלת כפי שהיא, אבל מכל מקום יש להסביר את הכוונה המודעת של מרדכי.)

רש"י בפירושו לפסוק ב' כתב: "כדי שיאמרו שהיא ממשפחה בזויה וישלחוה, שאם יידעו שהיא ממשפחת שאול המלך היו מחזיקים בה." דומה שרש"י מסתייע מן הלשונות הסבילים המתארים את לקיחת אסתר "ותלקח אסתר" (ב', טז) וכן מן התיאורים המדגישים את חוסר השתדלותה של אסתר להיבחר למלכה: "ובהגיע תר אסתר...לא ביקשה דבר". רש"י תופס את "קיש" המוזכר בפסוק א' כאבי שאול.

אלא שפירושו קשה: שכן לו רצתה המגילה להדגיש את הייחוס לשאול ראוי היה לציין "...בן שמעי בן קיש, הוא אבי שאול,איש ימיני." ועוד: פסוק כ' מדגיש שאסתר לא מגדת מולדתה ואת עמה, גם לאחר שכבר נבחרה להיות מלכה, והושם כתר מלכות בראשה. ואמנם ניתן לתרץ את הקושי בדרכים שונות, אבל מכל מקום מכלל דוחק לא יצאנו. עוד נראה, שלרש"י מתוך תפיסתו הרעיונית וההלכתית (בעקבות חז"ל) ראה לקיחת אסתר למלך כמעשה שלילי של נישואי תערובת, והוא שאף (ואף זאת בעקבות חז"ל) להציג את אסתר כאנוסה, וכמי שעשתה כל שלאל ידה כדי לא יקחנה המלך.

ראב"ע הביא שלשה פירושים. בפירוש הראשון כתב: "יש אומרים כי מרדכי לא עשה נכונה שצוה על אסתר שלא תגיד עמה כי פחד שלא יקחנה המלך לאשה אם ידע שהיא מהגולה." בפירוש זה מובלעים שני עניינים, האחד: שמטרתו של מרדכי היתה לקדם את אסתר בהררכיית חצר המלוכה. והשני (והוא נובע מן הראשון): שהשיפוט וההערכה של התכלית הזו הם שליליים. פירוש זה קשה למצוא לו סימוכין בכתוב, וכל מה שהוצג לעיל כתומך בשיטת רש"י, מהווה קושי לפירוש הזה. מכל מקום, הפירוש יכול למצוא לו סיוע משמותיהם של מרדכי ושל אסתר שמוצאם האטימולוגי - יסודו בשמותיהם של אלילים פרסיים. ואולי יש בעובדה זו כדי ללמד על מגמה כלשהי של מציאת חן בעיני הפרסים, בהידמות לתרבותם, ואולי אפילו במחיר התמסרותה של אסתר למלך. על פי פירוש זה קשה ולא ברור מדוע מרדכי בוחר לא לכרוע ולא להשתחוות להמן, והוא מגלה לעבדי המלך שהתנהגותו נובעת על שום היותו יהודי (פרק ג, ד-ו). ואם נאמר שאירע מהפך בתפיסתו של מרדכי, הרי למהפך זה אין כל ביטוי בכתוב. הכתוב תיאר את התנהגות מרדכי "ומרדכי לא יכרע ולא ישתחוה" בפעלים אימפרפקטיים המציינים התנהגות קבועה וחוזרת ונשנית, ובהפכלה לשם הדגשה, ונראה שהתנהגות יציבה זו איננה פרי מהפך. ועוד: המצג של מרדכי בראש פרק ב' הוא מצג חיובי בעליל. מדובר באיש יהודי מיוחס, שמוצאו מירושלים, ושהוא איש חסד שגידל יתומה מאב ומאם בתוך ביתו.

בפירושו השני כותב הראב"ע: "ואחרים אמרו כי בדרך נבואה או בחלום ידע שתבוא תשועה על ידה לישראל." זה בנוי על גבי הפירוש הקודם. הוא מסכים עמו בדבר תכליתו של מרדכי לצוות על אסתר לא להגיד עמה ומולדתה. אולם הוא חלוק על הפירוש הראשון בשאלת שיפוטה של התנהגות זו. הסיבות הפרשניות להעריך את התנהגות מרדכי כחיובית כבר הוסברו לעיל. והתנהגות זו לא יכולה להיחשב ראויה אלא אם כן היא נתפסת כהוראת שעה ולתכלית הצלת ישראל, ואלו לא יבאו אלא בנבואה או בחלום של קודש. נראה שפירוש זה מבקש תמיכה בדברי מרדכי לאסתר (ד', טו) "ומי יודע אם לעת כזאת הגעת למלכות". ואולם דווקא ממקום סיועו משם סתירתו. שכן דברי מרדכי לאסתר נראים כדבר שרק עתה נתחוור לו למרדכי, ולא כדבר שידוע לו מקודם. ועוד קשה, שלא שמענו שנזרקה בו נבואה במרדכי.

על כן הביא ראב"ע פירוש שלישי, שהוא הנכון בעיניו: "והנכון בעיני כי עשה זה מרדכי בעבור שתשמור תורת השם בסתר שלא תאכל נבילות ותשמור השבתות ולא ירגישו המשרתים". הסעד לפירוש זה הוא בהצגה החיובית של מרדכי במגילה וכן בכל הקשיים על הפירושים הקודמים. אבל לא שמענו כלל במגילה התיחסות לשבתות, ואם במאכלות עסקינן, הרי שאם ניתן להסיק מן המגילה דבר כלשהו - הרי זה ההפך (חז"ל בבלי מגילה ועוד עסקו בבעיה ואכמ"ל).

* * *

אם באנו לפתור את הבעיה שומה עלינו לבאר את הפסוקים מתוך קריאתו הצמודה והמדוקדקת של פרק ב', ומתוך בחינת הקשרם ומקומם של הפסוקים. וכך נאמר: "לא הגידה אסתר את עמה ואת מולדתה כי מרדכי צוה עליה אשר לא תגיד. ובכל יום יום מרדכי מתהלך לפני חצר בית הנשים לדעת את שלום אסתר ומה יעשה בה." ולאחר שהוכתרה בכתר מלכות: "אין אסתר מגדת מולדתה ואת עמה כאשר צוה עליה מרדכי ואת מאמר מרדכי אסתר עשה כאשר היתה באמנה אתו". ונמצאו הפסוקים מתבארים מאליהם.

מרדכי נוהג באסתר משל היה נוהג בבתו. הוא חושש לשלומה ומה ייעשה בה. והוא גם חושש להתנהגותה ולמעשיה היא, ומעוניין להמשיך ולשמש כמדריך, כנראה ערכי ורוחני, של אסתר, ולהנחות אותה במעשיה, תחת אשר ינחו אותה מלכים ושרים, סריסים ומשרתות. זהו פשר הדגשת הכתוב "ואת מאמר מרדכי אסתר עשה כאשר היתה באמנה אתו".

מרדכי הבין כי אם ירגישו אנשי החצר בקשר הלאומי והמשפחתי שבין שניהם עלול הדבר להפריע את ההנחיה וההדרכה ואת הדאגה לשלומה של אסתר. ויש לדקדק בדבר יותר: מתחילה, קודם שנבחרה להיות מלכה, עיקר חששו של מרדכי היה לשלומה, ומה יעשה בה, ושמא יתנכלו לה לנערה זרה זו. ומשנבחרה למלכה, סר החשש הזה, ונולד חשש חדש, והוא מה תעשה היא וכיצד תתנהג, ועל זה בא הכתוב "ואת מאמר מרדכי אסתר עשה כאשר היתה באמנה אתו". אכן פרץ דק איים להבקיע את החומה הבצורה הזו כאשר דימתה אסתר להתחמק מציוויו של מרדכי ולהימלט בית המלך מכל היהודים, לולי עמדתו האיתנה של מרדכי: "אל תדמי בנפשך...כי אם החרש תחרישי..." באמת המגילה מדגישה, בפרק ח' פסוק א', שרק לאחר תליית המן, נתגלה הקשר שבין שניהם: "ומרדכי בא לפני המלך כי הגידה אסתר מה הוא לה". ומשהגידה מה הוא לה, כלומר הגידה את מולדתה, שוב אין צורך שתגיד את עמה, כיוון שמרדכי עצמו כבר הגיד אשר הוא יהודי. אמנם עדיין נותר להגדיר ממה בדיוק חשש מרדכי בהתנהגותה של אסתר, וכן יש עוד לדון בהשלכותיו של פירוש זה על תמונות נוספות במגילה ועל משמעותן. ועל כך בהזדמנות אחרת.