דילוג לתוכן העיקרי

עירובין | דף י | מבוי רחב מעשר אמות

 

המשנה בדף טו עמוד ב קובעת כלל עקרוני:

"כל פירצה שהיא כעשר אמות - מותרת, מפני שהיא כפתח, יתר מכאן - אסור".


משנה זו עוסקת בדינה של מחיצה שיש בה חורים, ועל פי המשנה יש להבחין בין פירצה, הפוסלת את המחיצה, ובין פתח שאיננו פוסל את המחיצה. ההיגיון בהלכה זו הוא, שמחיצה סגורה הרמטית היא מחיצה בלתי יעילה, שכן אי אפשר לעבור דרכה. מחיצה תקנית היא דווקא זו הסותמת ומבדילה, אך מאפשרת גם את המעבר. החידוש שבמשנה הוא, שעד עשר אמות מדובר על פתח, ואילו יתר על עשר אמות מדובר על פירצה.

המשנה הראשונה במסכת מיישמת את ההבחנה הנ"ל גם ביחס להיתר המבוי בלחי או בקורה. יש להסביר, שכל עוד המבוי פתוח, ניתן לסגור את הפתח על ידי לחי או קורה. אך אם המבוי פרוץ לרשות הרבים, הלחי או הקורה לא יועילו. תפיסה זו, שלפיה ניתן להתיר את המבוי רק אם יש בו פתח משתלבת בסוגיית הפתיחה למסכת, הבוחנת את לשון "פתח" האמור לגבי שיעורים שונים, ובוודאי מניחה כי רק מה שמכונה פתח אכן יותר בלחי או בקורה.

בעיון הקודם התייחסנו לחקירת היסוד בעניין לחי או קורה: האם מדובר על היכר או על מחיצה. על פי שתי ההבנות, לחי או קורה לא יועילו לפירצה. אם מדובר על מחיצה, הרי שהיא מתאימה באופיה לפתח: ניתן לתפוס אותה כ"צורת הפתח" (קורה), או לחילופין לתפוס אותה כדלת למבוי (לחי). גם צורת הפתח וגם דלת זקוקות, כמובן, לפתח כלשהו שאותו יסתמו, וכאשר המבוי פרוץ, שתיהן לא יועילו.

אם נתפוס את הלחי והקורה כהיכר בלבד, גם כאן הן תועלנה רק כל עוד מדובר על פתח. במצב כזה, ההיכר עומד על הפתח, ומזכיר לכל מטלטל כי אין להוציא חפצים לרשות הרבים. כאשר המבוי פרוץ, היכר במקום אחד לא ימנע את הוצאת החפצים אל רשות הרבים, ועל כן אין בו תועלת.

הגמרא בדף י עמוד א מצטטת את הברייתא הקובעת שר' יהודה חולק על הלכה זו, ולדעתו אף מבוי שפתחו רחב מי' אמות ניתר בלחי או בקורה. לכאורה, היה מקום לומר שר' יהודה שולל את עצם ההבחנה של המשנה בדף טו בין פתח ובין פירצה. אלא, שאם כך ראוי היה למצוא את דעתו באותה משנה.

ואמנם, הראשונים נרתעו מפירוש קיצוני בדעת ר' יהודה, שלפיו אין הבדל בין פתח לפירצה, ועל כן הסבירו בשיטתו שהוא פשוט מרחיב את שיעור הפתח. עד כמה הרחיב את שיעור הפתח? הגמרא בדף י מציעה שמדובר על פתח בשיעור י"ג אמה ושליש, ואולם נוטה לדחות זאת למסקנה. התוספות (לעיל ב עמוד ב, ד"ה אמר אביי) הציעו, שלדעת ר' יהודה שיעור רוחב הפתח הוא עד עשרים אמה, כפתחו של אולם (וראה בהערת רבי עקיבא איגר בגליון הש"ס שם). כך או כך, המסקנה הברורה היא שאף לדעת ר' יהודה מוכרח להיות למבוי פתח כדי שהטלטול בו יותר.

תא שמע – נודה לכם אם תשלחו משוב על שיעור זה (המלצות, הערות ושאלות)