מבוא לספר שופטים

א. המוטו של ספר שופטים - אי הכרת פנים במשפט

המוטו של הרמב"ם לספר שופטים הוא פסוקים מספר משלי:

גם אלה לחכמים הכר פנים במשפט בל טוב. אומר לרשע צדיק אתה יקבוהו עמים יזעמוהו לאומים. ולמוכיחים ינעם ועליהם תבא ברכת טוב.

(משלי, כ"ד, כג - כה).

נזקיה של הכרת פנים במשפט אינה רק בעיוות הדין של "אומר לרשע צדיק אתה", אלא גם פגיעה באמון הציבור במערכת המשפט: "קבוהו עמים יזעמוהו לאומים". ל"מוכחים", אשר מגלים את הכרת הפנים וזועקים נגדה "ינעם, ועליהם תבוא ברכת הטוב", כיוון שהם מתקנים את הדין המעוות ומשיבים את אמון הציבור למערכת.

ספר שופטים מהווה חתימה למפעל משנה תורה, ולא בכדי. מערכת המשפט צריכה להיות אובייקטיבית, חפה משיקולים זרים וחותרת ללא לאות לעשיית צדק. זאת, בניגוד לנטיות אנושיות של הטיית הדין בגלל הכרת פנים או בשל רצון שלא לאכוף את הדין עד סופו ולא לתת לרשע כרשעתו. מגמת ספר שופטים היא להדגיש את חשיבות אי הכרת פנים במשפט ואת אכיפת הדינים עד תומם.

'הכרת פנים' במשפט היא הצד הרע והאינטרסנטי ביישום לא הוגן של הכללים המשפטים. בספר מורה הנבוכים הרמב"ם מציג אחות לתופעה זו, 'החמלה השטותית':

...ותועלת כל אלו מבוארת, שאם לא יענש החוטא והחומס לא יסתלק נזק בשום פנים ולא יסתלק חושב להרע, ולא כשטות החושבים שהנחת דיני התשלומין הוא חמלה על בני אדם, אבל הוא אכזריות גמורה והפסד סדר המדינה. אבל החמלה הוא מה שצוה בו השם יתעלה "שופטים ושוטרים תתן לך בכל שעריך" (דברים, ט"ז, יח).

(מורה הנבוכים, ג', לה).

קיומה של מערכת משפט אפקטיבית היא החמלה על בני האדם, והיא אשר מאפשרת את קיום סדרי המדינה על ידי ענישת הפושעים והסרת הנזקים מן החברה האנושית. הרמב"ם מודע לכך כי כנגד תפיסה זו ישנה מגמה אנושית החפצה לרחם ולסלוח לפושעים ובכך להקל על הפושע. למגמה זו קורא הרמב"ם 'אכזריות', שכן היא פוגעת הן בערכי המוסר והן בסדרי המדינה.

ב. מבנה ספר שופטים

לצד החובה לשמירת יציבות משפטית על ידי ריחוק מן התופעה של הכרת פנים, הרמב"ם מדגיש בספר מורה הנבוכים את חשיבותה של מערכת אכיפה וענישה:

ומבואר הוא שאחר שאי אפשר מבלתי עונשים ומשפטים, שאי אפשר אם כן מבלתי העמיד שופטים מפוזרים בכל עיר ועיר, ואי אפשר מבלתי עדים. ואי אפשר מבלתי מלך, שיפחדו וייראו ממנו וימנע במינים רבים מן המניעה ויחזק יד השופטים ויסמוך אותם...

(מורה הנבוכים, ג', מא).

השופטים, העדים והמלך מאפשרים את אכיפת החוק והשלטת הסדר. ללא עדים קשה להגיע למיצוי הדין, ובלי תמיכת המלך לא ניתן לאכוף אותו. זאת היא גם הסיבה לכך שספר שופטים פותח בהלכות סנהדרין, הגוף השופט, ממשיך להלכות עדים, אשר מאפשרים את בירור האמת, ומסיים בהלכות מלכים, שהרי המלכות היא הרשות המבצעת האחראית על הסדר והנותנת גיבוי לשופטים. ברם, בין הלכות עדות לבין הלכות מלכים נמצאות הלכות ממרים והלכות אבל. הלכות ממרים עוסקות במקרים של ערעור יציבות מערכת המשפט, ומקומה כאן מובן, אפוא; אך מהו פשר המצאות הלכות אבל בספר שופטים? במניין המצוות בתחילת ספר אבל, הרמב"ם מבאר את העניין:

להתאבל על הקרובים, ואפילו כהן מתטמא ומתאבל על הקרובים. ואין אדם מתאבל על הרוגי בית דין, ולפי זה כללתי הלכות אלו בספר זה, שהן מעין קבורה ביום מיתה שהיא מצות עשה.

דהיינו, אגב העיסוק בענייני ענישה והרוגי בית דין אשר אין מתאבלים עליהם, הרמב"ם הרחיב את היריעה לכלל דיני אבלות.[1]

ג. דמותו של השופט

פתחנו את דברינו בהסברת פשר הפסוקים בו הרמב"ם פתח את ספר שופטים, פסוקים אשר עוסקים בחובתו של השופט לשפוט ללא הכרת פנים. אחד מן הצעדים המניעתיים למיגור תופעות של הכרת הפנים הוא אופן מינוי דיינים:

כל סנהדרין או מלך או ראש גולה שהעמידו להן לישראל דיין שאינו הגון ואינו חכם בחכמת התורה וראוי להיות דיין, אף על פי שהוא כולו מחמדים ויש בו טובות אחרות הרי זה שהעמידו עובר בלא תעשה. שנאמר: "לא תכירו פנים במשפט" (דברים, א', יז), מפי השמועה למדו שזה מדבר כנגד הממונה להושיב דיינין. אמרו חכמים: שמא תאמר איש פלוני נאה אושיבנו דיין, איש פלוני גבור אושיבנו דיין, איש פלוני קרובי אושיבנו דיין, איש פלוני יודע בכל לשון אושיבנו דיין, נמצא מזכה את החייב ומחייב את הזכאי לא מפני שהוא רשע אלא מפני שאינו יודע. לכך נאמר "לא תכירו פנים במשפט".

(הלכות סנהדרין, ג', ח).

דהיינו, אדם נבחר להיות דיין על סמך היושר האישי (הגון), הבקיאות בחומר המשפטי (חכם בחכמת התורה), והמזג השיפוטי (ראוי להיות דיין). במידה וה"ממונה להושיה דיינים" מבסס את המינויים על שיקולים אחרים, הוא עובר על האיסור 'לא תכירו פנים במשפט'. אחד מן השיקולים הזרים אשר עלולים להטות את הממונה על מינוי הדיינים הוא שמירה על האינטרס המשפחתי, דהיינו נפוטיזם. בית המשפט אינו משפחה בו הממונה על הדיינים מעסיק את קרוביו, מקורביו או אנשים מאותו מחנה אידיאולוגי. כאשר המשפט הופך להיות כלי ביד הממונה על הדיינים להנחלת 'ערכיו' או 'תפיסת עולמו', הוא מאבד את מטרתו כמוסד לעשיית צדק.

במדינת ישראל, הגוף הממונה על מינוי שופטים הוא הועדה למינוי שופטים. בוועדה יושבים זה לצד זה נציגים מן הפוליטיקה לצד נציגי מערכת המשפט, המבינים כי בכוחם להשפיע על דמותה של מערכת המשפט על ידי מיוני שופטים השייכים ל 'משפחה' שלהם. חוסר שביעות הרצון הציבורית מפעולותיה של הוועדה מימין ומשמאל ממחישים עד כמה האתגר העומד לפתיחה של הועדה גדול, ועד כמה עליה להיזהר מאיסור הכרת פנים במשפט .

ד. עבודת המשפט "בכל מאודך"

התוצאות ההרסניות של מינוי דיינים שאינם הגונים באות לידי ביטוי גם במישור הרוחני:

ועוד אמרו כל המעמיד לישראל דיין שאינו הגון כאילו הקים מצבה, שנאמר "ולא תקים לך מצבה אשר שנא ה' אלוקיך" (דברים, ט"ז, כב). ובמקום תלמידי חכמים כאילו נטע אשירה, שנאמר "לא תטע לך אשירה כל עץ אצל מזבח ה' אלוקיך" (שם, כא). וכן אמרו חכמים "לא תעשון אתי אלהי כסף" (שמות, כ', יט) - אלוה הבא בשביל כסף וזהב, זה הדיין שמינוהו מפני עשרו בלבד.

(שם).

מינוי דיין שאינו הגון שקול לאיסור עבודה זרה (סנהדרין ז.). חכמים הגיעו למסקנה זו מתוך כך שבשני מקומות הכתוב הסמיך מצוות של מקדש וקדשיו למצוות של עולם המשפט (שמות, כ', יח - כ"א; דברים, ט"ז, יט - כב). מסמיכות זו חז"ל הבינו כי עשייה המשפטית שקולה לעבודת הקורבנות, ופגיעה בטוהר המערכת במשפטית מקבילה לפגיעה בעבודת הקרבנות, דהיינו עבודה זרה.[2]

את התפיסה כי עשיית המשפט היא חלק מעבודת השם ואיננה רק כלי לתיקון החברה, מחדד רבי מאיר שמחה מדוינסיק:

והנה באמת הקרבנות והמשפט בהצטרפותם המה דבר אחד - להדביק ולקרב לבב בני ישראל לאביהם שבשמים. וזהו "עבודה" בבחינת "ובכל מאודך" (דברים, ו', ה) - זהו ממונו של אדם. רק המשפט הוא על ענין מה שבין אדם לחבירו, והקרבנות הוא לזכך נפשו המגואלה ממעשים רעים ומהרהורים רעים בחטאות ועולות. ולכן לא ניתן כפרה על מה שבין אדם לחבירו רק במשפט.

(משך חכמה, דברים, ט"ז, כא).

קיומה של חברה מסודרת ומתוקנת בכל ענייני 'בן אדם לחברו' שקולה לעבודת הקורבנות. הקרבנות מזככים את האדם ומסירים ממנו את כל קלקולים של עברות הקשורות לענייני 'בן אדם למקום', ומערכת המשפט מתקנת את העוונות שבין אדם לחברו.

ה. חתימה מעין פתיחה

ההלכה החותמת את ספר שופטים ואת מפעל משנה תורה היא הלכה הבאה:

...ובאותו הזמן לא יהיה שם לא רעב ולא מלחמה, ולא קנאה ותחרות. שהטובה תהיה מושפעת הרבה, וכל המעדנים מצויין כעפר, ולא יהיה עסק כל העולם אלא לדעת את ה' בלבד. ולפיכך יהיו ישראל חכמים גדולים ויודעים דברים הסתומים וישיגו דעת בוראם כפי כח האדם, שנאמר "כי מלאה הארץ דעה את ה' כמים לים מכסים" (ישעיהו, י"א ט)...

 (הלכות מלכים, י"ב, ח).

בהלכה זו הרמב"ם מתאר את אחרית הימים: עזיבת הטפל, סילוק התחרות בין בני האדם, הרדיפה אחר האינטרסים האנושים, והשגת משאבים; ובמקומם - חיפוש אחר העיקר, 'ידיעת ה'. החיפוש האחר 'ידיעת ה' היא גולת הכותרת של מפעל משנה תורה. החל מספר המדע עד לספר שופטים, הרמב"ם פורס לכל לומד את התורה מפרטה אל כללה. יכולות ההכללה וסידור פרטי הלכה לתוך מבנה מסודר הוא אשר מאפשר לכל לומד להשיג את התמונה הכוללת של עולם הלכה.

ספר שופטים, החותם את סדרת ספרי היד החזקה, שם דגש וחשיבות על תפקודם של הדיין והמלך, אשר אמורים לשמור קיומה של המסגרת הלכתית והשלטתה על החברה. כך היחיד והחברה יכולים להגיע לידי תיקון עולם, וכדברי הנביא: "ציון במשפט תפדה ושביה בצדקה" (ישעיהו, א', כז).

	**********************************************************
	כל הזכויות שמורות לישיבת הר עציון תשע"ז נערך על ידי צוות בית המדרש הוירטואלי ******************************************************* בית המדרש הווירטואלי (V.B.M) ע"ש ישראל קושיצקי שליד ישיבת הר עציון The Israel Koschitzky Virtual Beit Midrash האתר בעברית:                    http://vbm.etzion.org.il האתר באנגלית:                http://www.vbm-torah.org משרדי בית המדרש הוירטואלי: 02-9937300 שלוחה 5 דוא"ל: [email protected]
	**********************************************************