דילוג לתוכן העיקרי

יהושע | מבוא | עריכה ועריכה נבואית | 2

קובץ טקסט

א. הקדמה

בשיעור הקודם עסקנו בהבנת התהליך של כתיבת ספר יהושע, ובשאלה הנוגעת לכתיבת סיפור הנדודים של נחלת דן. טענו שסיפור הנדודים של שבט דן התרחש, ככל הנראה, לאחר מותו של יהושע. הצגנו את דברי אברבנאל, לפיהם הכתיבה של סיפור זה, כמו גם מספר הערות נוספות בספר יהושע ובספר שמואל, למשל "עד היום הזה",[1] נכתבו על ידי "המתקן והמקבץ", כלומר העורך, דהיינו נביא שחי לאחר ההתרחשויות וסיפר עליהן בלשון עבר ומתוך פרספקטיבה רחוקה.

בשיעור זה נוסיף לעסוק בעניין הבאת סיפור נדידת שבט דן בספר יהושע. ננסה לברר מה היו השיקולים של "המתקן המקבץ" (ובלשוננו - העורך הנבואי) להוסיף לסיפורים המשובצים בספר יהושע סיפור שהתרחש מאוחר יותר, ודווקא במקום זה. לדעתנו, יש בדוגמא זו כדי להבהיר את תהליך העריכה הנבואית בנביאים ראשונים בכלל ובספר יהושע בפרט. דוגמא נוספת בה נעסוק בקצרה היא שיבוץ סיפור שמשון בסוף רשימת השופטים בספר שופטים.

לאחר מכן נעסוק בבירור המונח "עריכה" בנוגע לספרי התנ"ך, ובדרך ההתמודדות עם ביקרות המקרא בה נלך בסדרת השיעורים שלפנינו.

בסיום דברינו נציג מספר דוגמאות לשאלות יסוד הקשורות לעריכת ספר יהושע שיידונו בשיעורים שיבואו בהמשך.

ב. שיקולי העריכה של הבאת סיפור נדודי שבט דן בספר יהושע

י' קיל, בפירושו לספר יהושע בסדרה 'דעת מקרא', ראה בסיפור הנדודים של שבט דן (יהושע, י"ט, מ - מח) השלמה מוכרחת לרשימות ההתנחלות של ספר יהושע, כיוון שהסיפור מתאר את שלב הסיום של תהליך ההתנחלות של שבט דן. לדעתו, ייתכן אף שהעיר ליש ניתנה לשבט דן עוד בימי יהושע, ולפיכך מימוש הנחלה לאחר מותו מצדיק את שיבוץ הסיפור בספר יהושע. תשובה זו כמובן אפשרית, אם כי טעונה הוכחה; ומכל מקום גם היא מניחה שהכנסת הסיפור לספר יהושע נעשתה לאחר מותו של יהושע, ואיננה מתיישבת עם הקביעה של הברייתא "יהושע כתב ספרו" (בבא בתרא, יד:).

לדעתי, יש לשקול הסבר אחר לשיבוץ סיפור הנדודים בספר יהושע, לנוכח הערכתו השלילית של הסיפור בספר שופטים. ההערכה השיפוטית השלילית "בימים ההם אין מלך בישראל איש הישר בעיניו יעשה" (שופטים י"ז, ו; כ"א, כה[2]), אשר בתוכה משובץ סיפור הנדודים של שבט דן בספר שופטים (י"ז - י"ח), משפיעה בהכרח על הדרך שבה קוראים את הסיפור גם בספר יהושע.

בהמשך השיעורים נעסוק בתיאור הנחלה של שבט דן ובמקומה בסדר השבטים בספר יהושע. רשימת סדר השבטים (יהושע י"ד-י"ט) בנויה בסדר גיאוגראפי מדרום לצפון: נחלת שבט יהודה הדרומית פותחת את הרשימה (י"ד-ט"ו), ונחלת שבט דן בצפון חותמת אותה (י"ט מ-מח). כלומר, המבנה הכולל של הרשימה מתייחס למיקומו הסופי של שבט דן, בסמוך לשבטים שנחלו בצפון - יששכר, נפתלי ואשר - ולא למקום שיועד לו בתחילה, במרכז הארץ. נקודה זו מלמדת כי הרשימה בנויה וערוכה על פי עיקרון שלוקח בחשבון אירוע שהתרחש לאחר מותו של יהושע. סדר זה של רשימת השבטים - יהודה בתחילה ודן בסוף - מוכר ללומד התנ"ך ממספר הקשרים. הוא קיים, למשל, בתיאור הליכת השבטים במדבר - יהודה הוא ראש הדגל ההולך בתחילה (במדבר, י', יד), ושבט דן הוא ראש הדגל המאסף (שם, כה). כמו כן, רשימת השופטים בספר שופטים פותחת בתיאור שפיטת עתניאל בן קנז משבט יהודה (שופטים, ג' ט - יא), וחותמת בסיפורי שמשון, משבט דן (שופטים י"ג - ט"ז). הסמיכות בין תיאור מעשיו של שמשון (שופטים י"ג - ט"ז) לבין סיפור פסל מיכה (שם, י"ז - י"ח), הקשור גם הוא בשבט דן, מחזקת את התחושה שבמעשה העריכה של ספר יהושע ושל ספר שופטים נעשה שימוש במודל דומה הקובע את סדר השבטים על פי אותו עיקרון.

בשיעור שיעסוק בכך, נציע את האפשרות שהצבת השבטים בסדר זה בספר השופטים ואולי אף בספר יהושע, קובעת הערכה שיפוטית שלילית הדרגתית ביחס להתנהלות השבטים בהתנחלות בארץ. מעשה ההתנחלות המתואר בספר יהושע מתחיל בקול תרועה גדולה על ידי שבט יהודה ונציגיהם, כלב ועתניאל (שופטים, א). רשימת ההתנחלות של שבט יהודה מסודרת ומתאפיינת בתהליך של כיבוש והתיישבות מוצלחים, שתואמים את התכנית האלוקית. אולם, המשכו של התהליך לא עלה יפה, והוא מסתיים בכישלון שבט דן לרשת את נחלתם המקורית וחיפוש אחר נחלה אלטרנטיבית ללא הובלה והנהגה (עיינו שופטים, י"ח, א). סיום רשימת ההתנחלות בספר יהושע בסיפור נדודי שבט דן רומז, אפוא, לסיום הלא מוצלח של התנחלות השבטים בספר שופטים ולהקשרו השלילי בספר שופטים, דהיינו סיפור פסל מיכה.

לדעתנו, אפשר אף שגם שיבוץ סיפור שמשון בסוף רשימת השופטים בספר שופטים נובע מסיבות דומות. נראה שגם לדמותו של שמשון יש הערכה שלילית בספר שופטים,[3] ואף יותר מכך - נראה שההערכה אליו בספר שופטים היא הנמוכה ביותר מבין כל השופטים. הערכה זו נכרת בתיאור התנהלותו האישית והדתית הלא פשוטה, שהביאתו לסיים את חייו בדרך בה סיים (על אף תפילתו האחרונה לה' והצלחתו במעשה האחרון בחייו [שופטים ט"ז, כח - ל]). היא נכרת גם בעובדה ששמשון לא הצליח למגר את השעבוד והאיום הפלשתי, שהרי במהלך ספר שמואל הפלשתים ממררים את חייהם של ישראל ומאיימים על ריבונותם בארץ, ואף בנבואה לאמו של שמשון נאמר שהוא רק "יחל להושיע את ישראל מיד פלשתים" (שופטים, י"ג ה). סמיכות סיפורי שמשון לסיפור פסל מיכה ופילגש בגבעה מחזקת, לדעתנו, את המגמה השלילית המתפתחת שמתוארת בספר שופטים: קו ההתפתחות השלילית משבט יהודה בתחילת הספר, לשבט דן בסופו. בהמשך השיעורים נעלה את האפשרות שמוטיב זה של התפתחות שלילית הוא גם אחד מקווי העריכה של רשימת הנחלות בספר יהושע.

דוגמא זו אודות סיפור הנדודים של נחלת שבט דן וסיפורו של שמשון נותחה באופן חלקי בלבד, והיא הובאה רק כדי לעמוד על התופעה, אותה אנו מכנים "העריכה הנבואית". לדעתנו, עריכה זו מעצבת את דרך סידור נחלת השבטים וסדר השופטים, כביטוי למגמה ולמשמעות הרוחנית של הספרים.

ג. "עריכה" בספרי התנ"ך

שילוב גישות המחקר מתוך גישה אמונית למקרא

המונח "עריכה" בכל הקשור ללימוד מקרא נתפס בקרב הציבור הדתי לומד התנ"ך כמונח ביקורתי, שאיננו הולם ומתיישב עם גישת הלימוד המסורתית.[4] תפיסה זו נוצרה, בצדק מסויים, כתגובת נגד וכמאבק כנגד אסכולת ביקורת המקרא. גישתם של מבקרי המקרא לאורך מאתיים השנים האחרונות איימה, לכאורה, על אחדותם של ספרי המקרא, והטילה ספק בקדושתם ובתוקפם הנבואי. ביקורת המקרא פירקה את הספרים במקרא למקורות ולפירורים, והמונח "עריכה" בהקשר זה התייחס למלאכת איסוף השברים. לדעתם של החוקרים מהאסכולה המכונה "ביקורת המקרא", הredactor, העורך, אסף את המקורות, לעיתים עם סתירות גלויות, וחיבר אותם באופן מלאכותי וטכני לכדי ספר רציף. מעשה העריכה של המקורות נתפס על ידם כמעשה חסר משמעות אומנתית. אם נוסיף לכך את תפיסתם הביקורתית בנוגע לקדושת המקרא, לנבואה ולהתגלות אלוקית, תובן לחלוטין תופעת המאבק והפולמוס של העולם הדתי כנגד אסכולות אלו.

עם זאת, יש לציין שבעשורים האחרונים צמחו בעולם המחקר אסכולות שהתנגדו לגישת ההיסטוריוזציה של הספרות המקראית. הם התנגדו לניתוח ספרי המקרא אך ורק מתוך נקודת המבט ההיסטורית-ספרותית בהצגת השאלות מאלו מקורות מורכב כל ספר, מתי הם נוצרו ובאילו נסיבות. חוקרים אלו דחקו את העיסוק בתורת המקורות והתמקדו בקריאה הספרותית, בכלים ובאמצעים הספרותיים, ובעריכה הספרותית הסופית של ספרי המקרא. על פי גישתם, מעשה העריכה של הספרים היה בעל ערך אומנת ומשמעותי, ובאמצעות חשיפת האמצעים הספרותיים שלו ניתן לעמוד על מגמותיו הספרותיות. על אף שאסכולות אלו לא פעלו ממניעים דתיים או מתוך תפיסה אמונית, גישתם אפשרה שיח עם העולם הדתי והאמוני, ופירות מחקריה יכולים להשתלב בפרשנות הדתית לדורותיה.[5]

דרך ההתמודדות עם ביקורת המקרא המוצעת בשיעורים שלנו, כמו גם בשיעורים אחרים בתנ"ך הנלמדים בישיבת הר עציון ובמכללת הרצוג, מחוייבת לחלוטין לעיקרי האמונה שנמסרו לנו על ידי חז"ל וגדולי הראשונים והאחרונים. על פי מקורות רבים של חז"ל והראשונים, נראה שהדרך האמונית איננה עומדת בסתירה להתמודדות עם גישות חדשניות ומחקריות, וכפי שהציג זאת הראי"ה קוק, באיגרתו לד"ר משה זיידל:

זהו כלל גדול במלחמת הדעות, שכל דעה הבאה לסתור איזה דבר מן התורה, צריכים אנו בתחילה לא דווקא לסתור אותה, כ"א[6] לבנות את ארמון התורה ממעל לה, ובזה הננו מתרוממים על ידה, ובעבור ההתרוממות הזאת הדעות מתגלות, ואח"כ[7] כשאין אנו נלחצים משום דבר, הננו יכולים בלב מלא ביטחון להילחם עליה גם כן.  (אגרות הראי"ה, א', איגרת קלד).[8]

לסיום חלק זה, המבקש להגדיר ולהסביר באופן כללי את התייחסותנו למעשה העריכה, נסיים בשתי הפניות נוספות.

דברי ה"שאגת אריה" ביחס לעריכת ספר דברי הימים

רבי אריה לייב גינצבורג, בעל ה"שאגת אריה", התייחס בדבריו לפסוקים בספר דברי הימים המתארים את הליכת שבט שמעון להר שעיר ואת התיישבותם שם "עד היום הזה" (דברי הימים א', ד', מב). על פי דברי ה"שאגת אריה", פסוקים אלו נוגדים את דברי חז"ל במסכת ידיים ד' ד, שסנחריב בלבל את האומות, כלומר פגע בהתיישבות בכל אזורי הארץ, ועל כן מן הסתם קעקע גם את ההתיישבות של שבט שמעון והדיחם ממקומם. ברור, לפיכך, שהביטוי "עד היום הזה" בספר דברי הימים, שנכתב בתקופת הבית השני, כמאתיים מאה לאחר תקופת סנחריב, לא מתיישב עם מציאות ההתיישבותית בתקופה זו, שבה שבט שמעון כבר מזמן לא ישב בהר שעיר. על כך כתב בעל ה"שאגת אריה":

ויש לומר דעזרא העתיק דברי הימים מכמה ספרים שמצא כמו שכתבתי שם. משום הכי[9] ייחוס הדורות אינן על הסדר; גם יש סתירות הרבה מניה וביה, ומדברי הימים לספר עזרא, כי בספר אחד מצא כן ובספר אחד כן, וכמו שמצא כן העתיק. והכי נמי[10] יש לומר, שמצא בספר קדמון, שנכתב קודם בלבול סנחריב וכתוב בו כן - "ומבני שמעון הלכו" וכו', עד "ויהיו שם עד היום הזה", ובלשון שמצא כתוב כן העתיק, ולא רצה לשנות.  (מילואים לגבורת ארי למסכת יומא, נג:). 

נראה, כפי שכותב הרב ברויאר (מ' ברויאר, תורת התעודות של בעל שאגת אריה, מגדים ב, תשמ"ז, עמודים 22 - 9) על דברי בעל השאגת אריה, שלדעתו עזרא הסופר ערך את הדברים לא רק כעורך טכני שרוכס את הסיפורים אחד לשני, אלא שעזרא ברוח קודשו נתן משמעות רוחנית למקורות שאסף בעריכתם ובסידורם.[11]

עריכת ספרי המקרא - התוצר הסופי המקודש

שלום רוזנברג, במאמר שכתב על היחס לביקורת המקרא במחשבה הדתית החדשה, רואה בפרנק רוזנצוייג את אבי השיטה שהגדיר את מעשה העריכה כעריכה בעלת תוקף ומשמעות נבואית:

תורתו תורת R היא, אך R אינו מסמן את ה Redactor רוצה לומר: העורך הסופי בשיטת ביקורת המקרא, אלא את ה Rabbenu.[12] בפרוגרמה שהוא מציע מתעלה ההתייחסות למקרא על מחקר האספקטים ההיסטוריים, ורואה את ההתגלות ב"תוצר הסופי", דהיינו במקרא המקודש אשר לפנינו, על כל החספוסים, הסתירות והשינויים הקיימים בו: "מכל מקום הוא מורנו והתיאולוגיה שלו היא תורתנו".[13]  (ש' רוזנברג, חקר המקרא במחשבה היהודית הדתית החדשה, המקרא ואנחנו, תל אביב, עמוד 114).

כלומר, בהתייחסות לתהליך ולמעשה העריכה יש להחליף את הפרשנות החילונית הביקורתית, שמייחסת למעשה העריכה מעשה טכני של עורך אנושי בעל אינטרסים (R=Redactor), בפרשנות דתית אמונית המייחסת למעשה העריכה, משמעות נבואית (R= רבינו, דהיינו משה רבנו).

בקורס זה נבקש לצעוד בעקבות גישות אלו, לפיהן המונח "העריכה הנבואית במקרא" מייצג עיקרון שלא רק שאינו חותר תחת קדושת המקרא ואחדותו, אלא שהוא עשוי לחשוף את המגמות הרוחניות של הספרים. במהלך השיעורים שלפנינו ננסה להצביע על מאפיינים רבים הקשורים בעריכתו של ספר יהושע, ומצביעים על מגמתו הספרותית של הספר.

ד. דוגמאות לשאלות עריכה בספר יהושע

לסיום שיעור זה, אציג מספר דוגמאות לשאלות יסוד הקשורות לעריכת ספר יהושע שיידונו בסדרת השיעורים שלנו זה, הנוגעים למוטיבים ומאפיינים במעשה העריכה של הספר.

כיבוש מושלם או כיבוש עם גרעונות

במהלך הקורס נעסוק ביחס שבין שני חלקי ספר יהושע, דהיינו פרקים א' - י"ב, פרקי כיבוש הארץ, ופרקים י"ג - כ"ד, פרקי ההתנחלות. נציג את השאלה הנוגעת לפער לכאורה, בין התמונה המשתקפת מחלקו הראשון של הספר, לפיה כיבוש הארץ הסתיים בהצלחה מושלמת בלא גרעונות, לבין התמונה המשתקפת מן החלק השני, לפיה בכיבוש הארץ היו גרעונות, דהיינו חלקים שונים של הארץ נותרו בידי עמים שונים. לקראת סיום סדרת השיעורים נציע כיוון שמבקש להתמודד עם שאלה זו, בדרך שמצביעה על מגמתו הספרותית הכוללת של הספר.

בחירת ודרך הצגת סיפורי הכיבוש

בפרק י"ב בספר יהושע ישנה רשימה הכוללת 31 מלכים, שיהושע היכה בהם וכבש את עריהם. במהלך חלקו הראשון של הספר מתוארות מלחמות עם כמה מערי כנען; אולם רק ביחס לכמחצית מהמלכים המדווחים בפרק י"ב, ישנה התייחסות מפורשת בסיפורים אלו. ביחס למיעוטם (כמו למשל יריחו [יהושע, ו'] והעי [שם, ז' - ח']), ישנו סיפור מפורט על תהליך כיבוש העיר. נראה שבמעשה העריכה של הספר נעשתה בחירה הן ביחס לשאלה אילו סיפורים יכתבו, והן בנוגע להכרעה באיזה סדר ימסרו ויופיעו בספר.

על פי הסבר אחד (אלי עסיס, ממשה ליהושע ומנס לטבע, תשס"ה), בסיפורים המפורטים בספר ניתן לראות תהליך של מעבר מנס לטבע. הסיפור הפותח את מסע הכיבוש, סיפור המלחמה ביריחו (ו'), מתאר את הנס הגלוי של נפילת החומות, אשר רק באמצעותו התאפשר הכיבוש המהיר של העיר. הסיפור החותם את סיפורי הכיבוש, סיפור מלחמת הצפון (יהושע י"א), נראה שונה לגמרי. בסיפור זה מתוארת מלחמה עצמאית של עם ישראל כאשר העזרה האלוקית הייתה רק מאחורי הקלעים וללא נסים גלויים. על פי גישתו של אלי עסיס ניתן לראות בתהליך זה מודל אידאי שספר יהושע ביקש להנחיל קוראיו: ההנהגה האלוקית של עם ישראל הובילה אותו לתהליך של מעבר מהשגחה אלוקית גלויה, מעין זו שליוותה אותם בהליכתם במדבר, אל עבר השגחה טבעית, ההולמת את חייהם בארץ ישראל. בשיעורים הבאים נציג גישה אחרת לבחינת סידור סיפורי הכיבוש בחלקו הראשון של הספר, לאורה נציע את מגמת העריכה הנבואית של סיפורי הכיבוש.

חטא המרגלים וזיקתו לספר יהושע

סיפור חטא המרגלים ועונשו מתואר בהרחבה בספר במדבר, בפרקים י"ג - י"ד. סיפור זה נזכר באופן מפורש רק פעם אחת במהלך ספר יהושע , בדברי כלב ליהושע בבקשת הנחלה המתבססת על ההבטחה שניתנה לו בעקבות התנהלותו בסיפור המרגלים (יהושע, י"ד, ו - ט). הזכרת סיפור המרגלים בדברי כלב נראית בקריאה ראשונה נסיבתית ולא מהותית. כלומר, הסיבה שכלב מספר מחדש את הסיפור היא רק כעילה לבקשתו לממש את ההבטחה האלוקית. אולם, במהלך סדרת השיעורים נעמוד על מספר הקשרים בין ספר יהושע לבין סיפור המרגלים, בהם ניכר הניסיון במעשה העריכה של הספר להזכיר את חטא המרגלים, את המאיסה בארץ, ואת החולשה של עם ישראל שהתגלתה בו. לעיתים הדברים עולים מתוך השוואה של מרכיבי הסיפור, כמו למשל בסיפור המרגלים בבית רחב (יהושע, ב'), שלדעת רבים (עיינו, למשל, בדברי אברבנאל ליהושע, ב') מהווה תיקון לחטא המרגלים באי הרצון לכבוש את הארץ. לעיתים ההקשרים עולים מתוך אנלוגיה ספרותית, של מרקם המילים הדומה. כך, למשל, בהשוואה הספרותית של תגובת יהושע לאחר התבוסה במלחמה הראשונה בעי (יהושע, ז', ו - ט), לתגובות של משה ועם ישראל לאחר חטא המרגלים (במדבר, י"ד, א - י). במהלך השיעורים שיעסקו בכך, נטען שלחטא המרגלים הייתה השפעה על הדרך אשר בה ספר יהושע מתייחס לסוגיות יסוד בכיבוש הארץ ובהתנחלות. נראה שגם לעובדה שגיבור הספר, יהושע, היה מגיבורי סיפור המרגלים, יש משקל גדול לשיקולים אלו בבחינת הקשרים אלו בעריכה של הספר.

בין משה ליהושע

הדוגמא האחרונה שתובא במסגרת שיעור מבואי זה, חוצה את ספר יהושע כולו. ההשוואה בין משה ליהושע היא ללא ספק אחד מהמאפיינים הבולטים של הספר. השוואה זו נאמרת במפורש כבר בפרק הראשון בסיפור הקדשתו להנהגה ולנבואה:

כַּאֲשֶׁר הָיִיתִי עִם מֹשֶׁה אֶהְיֶה עִמָּךְ לֹא אַרְפְּךָ וְלֹא אֶעֶזְבֶךָּ.  (יהושע, א', ה).

האם לעובדה שיהושע מכונה בפסוק הראשון "משרת משה" בעוד שמשה מכונה "עבד ה" (במדבר, י"ב, ז; דברים, ל"ד, ה) יש משקל בהשוואה זו? האם לעובדה שיהושע זוכה לתואר "עבד ה'" רק בסיפור האחרון המציג את יהושע לאחר מותו (יהושע, כ"ד, כט), יש אמירה בנוגע להשוואה זו? איך נבין, לאור השוואה זו, את דברי חז"ל "פני משה כפני חמה ופני יהושע כפני לבנה" (בבא בתרא עה.), וכיצד דברים אלו משתקפים בהבנה של ספר יהושע וקריאתו? על שאלות אלו נענה כאשר נעסוק בהרחבה בהשוואה שבין משה לבין יהושע.


[1]   עיינו יהושע, ו', כה; ז', כה; י"ג, יג; ט"ו, סג; ט"ז, י; שמואל א', ו', יח; כ"ז, ו; ל', כה; שמואל ב', ד', ג; ו', ח.

[2]   עיינו גם י"ח, א; י"ט, א.

[3]   ואכן, חז"ל (סוטה ט.) נחלקו בהערכת דמותו של שמשון.

[4]   יש להבהיר שבעיסוקנו במונח "עריכה" איננו מתכוונים לקנוניזציה של המקרא, דהיינו לאיסוף כ"ד ספרי המקרא ביחד (תהליך שהחל בימי בית שני ונמשך עד תקופת המשנה), אלא לחתימת כל ספר בפני עצמו.

[5]   לקריאה ולהתמודדות נרחבת עם ביקורת המקרא ראו א' בזק, עד היום הזה, תל אביב, 2013, עמודים 182 - 49.

[6]   כי אם.

[7]   ואחר כך.

[8]   למקורות ומאמרים נוספים העוסקים בשאלה העקרונית של ההזדקקות למחקר אקדמי בלימוד תנ"ך, ראו י' רייס (עורך), היא שיחתי, ירושלים תשע"ג.

[9]   משום כך.

[10] וכך גם.

[11] מעניין שהערתו של בעל שאגת אריה, המבוססת על הביטוי "עד היום הזה" הפוכה בדיוק מראייתו של אברבנאל על ביטוי זה המצוי בספרים מוקדמים יותר, כמו בספר יהושע ושמואל. ההסבר לכך הוא שבספרי יהושע ושמואל, שנכתבו מוקדם, יש הערה מאוחרת - "עד היום" - המתייחסת לזמן חתימת הספר ועריכתו; לעומת זאת, בספר דברי הימים המאוחר, ישנה הערה מוקדמת יחסית, המתייחסת לתקופות קדומות יותר, ואשר לא הייתה רלוונטית בזמן כתיבת הספר.

[12] משה רבינו.

[13] פרנץ רוזנצוייג במכתבו ליעקב רוזנהיים Franz Rosenzwig Brief, Berlin 1935 pp. 581-582; תרגום עברי: 'נהריים', ירושלים, תשכ"א, עמודים 30 - 26.

תא שמע – נודה לכם אם תשלחו משוב על שיעור זה (המלצות, הערות ושאלות)