דילוג לתוכן העיקרי

מנחות | דף מא ע"א | החובה המוטלת על האדם ללבוש ציצית

קובץ טקסט

 

הקדמה

בהרבה ממצוות העשה עולה השאלה האם מוטל על האדם חיוב לעשות את המצווה, או שמא רק במידה והאדם יבצע את המעשה הוא יקיים מצווה. במילים אחרות, האם המצווה היא מצווה חיובית - יש חיוב אקטיבי לעשות את המעשה, או שמא המצווה היא מצווה קיומית - אם האדם יבצע את המעשה הוא יקיים מצווה אך אין חובה לעשותה.

בשיעור זה נבחן שאלה זו בנוגע למצוות ציצית - עד כמה יש חיוב על האדם ללבוש בגד של ארבע כנפות ובכך לחייב את עצמו במצווה. יתכן ובעבר אנשים לבשו בגד בעל ארבע כנפות כלבוש רגיל שלהם, אך היום בסגנון הלבוש של ימינו, עולה השאלה האם ועד כמה יש עניין ללבוש בגד כעין זה. השיעור יתחלק לשני חלקים: החיוב בלבישת ציצית, והחיוב בלבישת תכלת בציצית.

יש לציין, כי שאלה דומה עולה גם בהקשר למצוות תפילין, ובעניין זה עסק בקצרה ר' אביעד ברטוב בשיעורו על תפילין של יד ותפילין של ראש. נזכיר, כי מדברי הרמב"ם בסיום הלכות תפילין אנו רואים שהוא הדגיש את החובה בהשתדלות הנחת תפילין דווקא בגלל שאלת החיוב, ואלו דבריו:

"קדושת תפילין קדושתן גדולה היא, שכל זמן שהתפילין בראשו של אדם ועל זרועו - הוא עניו וירא שמים ואינו נמשך בשחוק ובשיחה בטילה ואינו מהרהר מחשבות רעות אלא מפנה לבו בדברי האמת והצדק. לפיכך צריך אדם להשתדל להיותן עליו כל היום שמצותן כך היא. אמרו עליו על רב תלמידו של רבינו הקדוש שכל ימיו לא ראוהו שהלך ארבע אמות בלא תורה או בלא ציצית או בלא תפילין" (הל' תפילין פ"ד, הלכה כה).

שיטת הרמב"ם

הרמב"ם בהלכות ברכות דן בסוגים שונים של מצוות, ובחובה המוטלת על האדם לקיימם:

"יש מצות עשה שאדם חייב להשתדל ולרדוף עד שיעשה אותה, כגון תפילין וסוכה ולולב ושופר ואלו הן הנקראין חובה, לפי שאדם חייב על כל פנים לעשות. ויש מצוה שאינה חובה אלא דומין לרשות, כגון מזוזה ומעקה. שאין אדם חייב לשכון בבית החייב מזוזה כדי שיעשה מזוזה אלא אם רצה לשכון כל ימיו באהל או בספינה ישב, וכן אינו חייב לבנות בית כדי לעשות מעקה..." (הל' ברכות פי"א הלכה ב).

כאמור, הרמב"ם בהלכה זו מבחין בין שני סוגים של מצוות כפי שהזכרנו בהקדמה: מצוות שיש חובה על האדם לנסות ולקיימם, ומצוות הדומות לרשות - אם האדם ייצור מציאות של חיוב אזי הוא יקיים את המצווה. הרמב"ם משתמש בלשון של חיוב להשתדל לקיים את המצווה, והוא מציין בין מצוות אלו את מצוות תפילין, סוכה ושופר אשר אדם צריך להשתדל לקיימם. ניתן לראות כי הרמב"ם איננו מזכיר בהלכה זו את מעמד מצוות הציצית, ויש לבחון האם ציצית נכנסת לקטגוריה אחת עם תפילין או שמא יחד עם מזוזה ומעקה.

את שיטת הרמב"ם בעניין זה ניתן לברר מתוך דבריו בסוף מניין מצוות העשה שבספר המצוות, במניין המצוות ההכרחיות. חלק גדול ממצוות העשה אינן שייכות לכל אדם, היות וחלקן שייכות לכהנים בלבד או לזמן בית המקדש, וכן מצוות כמו מצוות גירושין ויבום וכו' שלא כל האדם יעשה במהלך חייו (וחלקם בעז"ה לא נזדקק). לאחר שהרמב"ם מונה את כלל מצוות העשה, הוא מוסיף רשימה של שישים מצוות שכל יהודי אשר חי חיים 'נורמלים', יקיים במהלך חייו. המצוות ההכרחיות הן בעיקרן מצוות 'בסיסיות וכלליות' כמו ידיעת ואהבת ה', ומצוות שקשורות לשבת וחגים וכו'[1].

יחשוב לציין כי לפני שהרמב"ם מונה את שישים המצוות, הוא מסביר שהמצוות ההכרחיות הם מצוות שמוטלות על כל איש ואיש ובהכרח עליו לקיימם. כאן אנו מגלים כי הרמב"ם מזכיר בתוך דבריו את מצוות תפילין וציצית:

"...ומהם מצות מתחייבות לכל איש בהכרח בכל זמן ובכל מקום ובאי זה ענין שיהיה כגון ציצית ותפילין ושמירת שבת. ונקרא המצות שהן מזה המין המצות ההכרחיות. מפני שהן מתחייבות לכל איש שהגיע לכלל שנים מישראל בהכרח בכל זמן ובכל מקום ובכל ענין".

ברור מדברי הרמב"ם שציצית נמנית בקטגוריה אחת כמו תפילין כמצווה שמוטלת על כל איש בוגר לנסות ולקיים בכל מקום, בכל זמן ובכל עניין[2]. חיזוק להבנה זו ברמב"ם אנו רואים בדבריו בסיום הלכות ציצית ומדברי החיזוק שנאמרו במצווה זו:

"אף-על-פי שאין אדם מחוייב לקנות לו טלית ולהתעטף בה כדי שיעשה בה ציצית אין ראוי לאדם חסיד שיפטור עצמו ממצוה זו, אלא לעולם ישתדל להיות עטוף בכסות המחוייבת בציצית כדי שיקיים מצוה זו, ובשעת התפלה צריך להזהר ביותר, גנאי גדול הוא לתלמידי חכמים שיתפללו והם אינם עטופים.

לעולם יהא אדם זהיר במצות ציצית שהרי הכתוב שקלה ותלה בה כל המצות כולן שנאמר וראיתם אותו וזכרתם את כל מצות ה'".

עת רותחין[3]

ראיה לשיטת הרמב"ם אנו מוצאים בסיפור מפורסם שמופיע בגמרא במנחות:

"אשכחיה לרב קטינא דמיכסי סדינא, אמר ליה: קטינא, קטינא, סדינא בקייטא וסרבלא בסיתוא, ציצית של תכלת מה תהא עליה? אמר ליה: ענשיתו אעשה? אמר ליה: בזמן דאיכא ריתחא ענשינן" (מנחות מא.).

הגמרא דנה בשאלה האם ציצית היא חובת הבגד או חובת הגוף ובהקשר זה היא מזכירה את סיפורו של רב קטינא. מהגמרא עולה כי אדם שפוטר את עצמו מציצית על ידי אי כניסה לחיוב, אכן אינו עובר עבירה. אך מהעובדה שבעת שיש 'ריתחא בשמים' נענשים על כך, משמע כח בכל זאת יש חובה על האדם לקיים מצווה זו ולהשתדל בה.

עד כה ראינו שלפי מספר שיטות יש חיוב על האדם להתחייב ולקיים את מצוות ציצית. לא מדובר על חובה ואיסור אלא שראוי להשתדל ולקיים את מצווה זו ככל שניתן. שיטה קיצונית יותר אנו מוצאים בדברי האור זרוע.

האור זרוע קובע ככלל שניתן לברך רק על מצוות שיש זמן שבו האדם חייב לקיימם, אבל מצוות שאין להם זמן חיוב ספציפי, חיובם תמידי או שהם תלויים במציאות מסוימת (כמו פריקה וטעינה, חליצה ויבום ועוד) לא מברכים עליהם. האור זרוע מרחיב בהסבר לגבי מספר מצוות שאינם מתאימות לכלל זה ובכלל זה לגבי ציצית:

"והא דמברכינן להתעטף בציצית אע"ג שאין חובה להתעטף, אפי' למ"ד חובת גברא הוא כדאמרי' פ' התכלת וליטעמיך אפי' למ"ד חובת גברא הוא נהי דחייביה רחמנא כי מכסי טלית בת חיובא כי מכסי טלית דלאו בת חיובא מי חייבי' רחמנא? יש לומר דחייב לכסות מדרבנן, א"נ הואיל שנהג בה חייב כדפרי' לעיל גבי תפלת ערבית" (הלכות ברכת המוציא סימן ק"מ).

האור זרוע מקשה שהרי בציצית אין חיוב על האדם ללבוש, ולכן לכאורה אין מקום לברך על מצווה זו. האו"ז מציע תירוץ כפול לשאלה- א. קיים חיוב מדרבנן ללבוש ציצית. ב. אם האדם פעם אחת לבש ציצית מכאן והלאה מוטלת עליו חובה לקיים את המצווה ולהכניס את עצמו לידי חיוב. החידוש בשיטת האור זרוע הוא שמוטלת על האדם חובה (מדרבנן או מדאורייתא) ללבוש בגד של ארבע כנפות ולהתחייב במצווה. לא מדובר על השתדלות ראויה ורצויה אלא חובה כמו מצוות תפילה.

פתיל תכלת

כעת נדון בשאלת החיוב המוטלת על האדם בהטלת תכלת בציצית. לא נדון בשיעור זה במציאות היום לגבי תכלת ושאלת זיהוי התכלת בימינו, אלא נעסוק בשאלה העקרונית לגבי היחס בין התכלת והלבן בציצית. השאלה העולה היא האם מוטלת חובה על האדם להטיל תכלת בציציותיו או שמא אם יטיל יקיים את מצוות ציצית בשלמותה, ואם לא אזי יקיים את מצוות ציצית בלבן. שאלה זו מקבילה לשאלה שדנו בה בראשית השיעור לגבי מצוות ציצית באופן כללי, אלא שכאן אנו ממקדים את השאלה לגבי החיוב בהטלת התכלת בציצית.

הרמב"ן מביא פירוש לסיפור על רב קטינא ותולה את העונש במעשיו בכך שלא הטיל תכלת: "והראיה ממה שאמרו לרב קטינא ציצית מה תהא עליה אינה ראיה, שעל התכלת בלבד תפסו אבל לבן היה בסדינו". בדבריו הוא מסביר שמה שאמרו שהוא נידון על הציצית הכוונה היא על התכלת, ומכיוון שדמי התכלת יקרים היו אנשים שלא שמו אותה בציצית. בדברים המובאים ברמב"ן עולה שסתם לשון הגמרא שביטלו מצוות ציצית הכוונה מצוות תכלת, ויש חובה לשים תכלת כשניתן. בהמשך דבריו הוא גם מצטט מתשובת רש"י הסבר זהה:

"ומלאכה דקפיד ארב קטינא... לפי דעתי חוטי לבן היו בו... כלומר מפני התכלת דמיה יקרים אתה מבקש תחבולות להפטר ממנה. והאי דקאמר ליה מציצית משום דעיקר מצוה בתכלת. והמקיים לבן בלא תכלת אין כאן מצווה שלמה..." (מלחמת ה', שבת יב.).

בשיעור לגבי מניין המצוות ראינו את דברי הרמב"ם שציצית נמנית כמצווה אחת ויש בה שני ציווים שונים. נראה שיש להבין לפי זה את דברי רש"י שהאדם מקיים מצווה גם אם יש לו את הלבן בלבד, אך אין זו מצווה שלמה הואיל ויש ציווי אחד שלא מקיימים.

מקור נוסף בו ניתן לדון בשאלה האם ניתן לקיים מצוות תכלת ולא קיים יש בכך ביטול מצוות ציצית, אנו מוצאים בגמרא בבא מציעא (סא:). הגמרא שם מדגישה את חומרת מי שתולה קלא אילן בציצית במקום תכלת, והגמרא מסיימת שהקב"ה יפרע ממי שתולה קלא אילן בבגדו ואומר תכלת היא. על גמרא זו כותבים התוספות (ד"ה שתולה): "ואע"ג דעובר על מצות ציצית מ"מ איצטריך קרא לעבור עליו משעת תלייה". תוס' מבינים שחידוש הגמרא הוא שאדם זה עובר על מצוות ציצית מזמן שקשר את הקלא אילן בבגדו עוד לפני שלבש את הבגד. אך אנו יודעים שאדם שלובש קלא אילן לא ביטל את מצוות לבן ויוצא ידי חובה (ראה גמרא מנחות מא.)[4]. אם כן אנו רואים שתוס' אומרים שהאדם מבטל מצוות ציצית כאשר בפועל הוא מקיים מצוות ציצית אלא רק מבטל מצוות תכלת. אם כן, גם לשיטת תוס' קיים חיוב להטיל תכלת בציצית אם ישנה אפשרות לעשות זאת והתכלת מצויה.

נראה כי מצד הסברה הפשוטה ולאור מה שעולה בפסוקים, יש חיוב על האדם להטיל תכלת אם היא מצויה וניתן לעשות זאת. נראה שרמת החיוב בהטלת התכלת זהה לחיוב שדנו לעיל לגבי מצוות ציצית. כמובן שהאדם יוצא ידי חובה ומקיים את המצווה גם עם לבן בלבד אך אין זה קיום שלם של המצווה כפי שנאמר בתורה.

באחרונים אנו מוצאים מספר התייחסויות לשאלה זו. שיטה חריגה מופיעה בדברי הפני יהושע על דברי הגמרא בבא מציעא:

"מיהו הרא"ש ז"ל כתב דהאי שתולה קלא אילן בבגדו היינו שמוכרו לאחרים בחזקת תכלת. ופירושו נראה לי מוכרח שהוא אליבא דהלכתא דהא קי"ל תכלת אינו מעכב את הלבן ובדיעבד יוצא בלבן לחוד ותכלת דכתיב באורייתא היינו למצוה מן המובחר...".

הפני יהושע מבין מהעובדה שתכלת אינה מעכבת את הלבן שהחיוב בתכלת הוא רק למצוה מן המובחר. אם כן אין חיוב על כל אדם להטיל תכלת אלא אם האדם הוסיף תכלת עשה מצווה מובחרת יותר. לעומת זאת בהרבה מהאחרונים אנו מוצאים בצורה פשוטה שקיים חיוב להטיל תכלת ובזמן שהיא מצויה כל אדם צריך לעשות זאת. כך עולה מדברי המשנה ברורה (ט,ז): "פירוש, דבזמן שהיה תכלת שהיה צריך להטיל ד' חוטין שני חוטי לבן ושני חוטי תכלת והיה מתקיים עי"ז המצות ציצית כראוי".

שיטה קיצונית יותר מופיעה בדברי הרב פערלא בפירושו לספר המצוות של רס"ג:

לבן בלא תכלת לא הותר אלא כשאין לו תכלת, אבל כשיש לו... אסור ללבוש הבגד, דהוי ליה כמבטל עשה דתכלת בידים, ...כשיש לו תכלת ולבן, ואינו מטיל בבגדו אלא אחד מהם, אפילו לרבנן עביד איסורא כשלובשו, כעובר עשה בידים"[5] (מצווה ז').


[1] ישנם דיונים רבים סביב רשימה זו שהרמב"ם מנה, וזאת בעיקר בשני תחומים: 1. הרמב"ם בכל כתביו מדגיש את חשיבות העיסוק בכל המצוות גם באלו שאינם שייכות בימיו, ואילו כאן הרמב"ם מחליט לייחד בתוך ספר המצוות רשימה שמדגישה מצוות מסוימות. הנקודה הטעונה בירור היא מה מטרת הרשימה? האם מדובר בכעין מיקוד שהאדם ישים עליהם יותר דגש או שמא טמונה בכך מטרה אחרת. 2. מעניין לראות אילו מצוות הרמב"ם מנה ואילו מצוות הרמב"ם השמיט מרשימה זו. האם מדובר על מצוות שיש חיוב לקיימם או שמא מצוות שמין הסתם האדם נתקל בהם במהלך חייו. בעניין זה ראה גם בספרו של יעקב לוינגר- 'הרמב"ם כפילוסוף וכפוסק', שדן בנושא באחד מפרקיו.

[2] יש לציין שהרמב"ם מונה גם את מצוות מזוזה במניין המצוות ההכרחיות. לכן ניתן לטעון שאין מכאן ראיה ויתכן ודין ציצית בעניין זה כן כמו מזוזה. אך נראה שמתוך ההדגשה שבדברי הרמב"ם שציטטנו עולה שדין ציצית כמו תפילין ושמוטל על האדם חיוב לקיים את המצווה.

[3] חלקים מעיון זה מבוססים על שעורו של הרא"ל בנושא.

[4] לכן אנשים שלובשים היום תכלת מקיימים את מצוות ציצית גם אם אין זה התכלת האמיתית ככל אדם אחר שלובש רק לבן.

[5] בנושא זה ראה עוד במאמרים הבאים- "תכלת בציצית- מצוה מן המובחר או חיוב גמור", הרב שמואל אריאל, תחומין כא. "ביטול עשה בהעדר תכלת בציצית", הרב יהודה ראק, תחומין כד. במאמרים אלו ניתן למצוא מקורות ודיונים נוספים בנושא זה. בשני המאמרים למסקנה קיימת תמימות דעים בנוגע לחובה להטיל תכלת בציצית אם התכלת מצויה. המחלוקת העיקרית ביניהם נוגעת לשאלה האם אדם שלא הטיל תכלת בטליתו יכול ללבוש טלית עם לבן בלבד. שיטת הרב אריאל שאם אדם לא מטיל תכלת בציצית עדיף שלא ילבש טלית עם לבן בלבד הואיל ויש בכך ביטול עשה. לעומת זאת שיטת הרב ראק שיש חובה להטיל תכלת, אך אם אין לאדם תכלת מוטלת עליו חובה ללבוש טלית של לבן בלבד ואין בכך ביטול עשה, ע"ש.

תא שמע – נודה לכם אם תשלחו משוב על שיעור זה (המלצות, הערות ושאלות)