נח | מארת כנען

 

לא פעם אנו עוברים בין בתרי הסיפור שמובא בספר בראשית פרק ט:

 

(יח) וַיִּהְיוּ בְנֵי נֹחַ הַיֹּצְאִים מִן הַתֵּבָה שֵׁם וְחָם וָיָפֶת וְחָם הוּא אֲבִי כְנָעַן:

(יט) שְׁלֹשָׁה אֵלֶּה בְּנֵי נֹחַ וּמֵאֵלֶּה נָפְצָה כָל הָאָרֶץ:

(כ) וַיָּחֶל נֹחַ אִישׁ הָאֲדָמָה וַיִּטַּע כָּרֶם:

(כא) וַיֵּשְׁתְּ מִן הַיַּיִן וַיִּשְׁכָּר וַיִּתְגַּל בְּתוֹךְ אָהֳלֹה:

(כב) וַיַּרְא חָם אֲבִי כְנַעַן אֵת עֶרְוַת אָבִיו וַיַּגֵּד לִשְׁנֵי אֶחָיו בַּחוּץ:

(כג) וַיִּקַּח שֵׁם וָיֶפֶת אֶת הַשִּׂמְלָה וַיָּשִׂימוּ עַל שְׁכֶם שְׁנֵיהֶם וַיֵּלְכוּ אֲחֹרַנִּית וַיְכַסּוּ אֵת עֶרְוַת אֲבִיהֶם וּפְנֵיהֶם אֲחֹרַנִּית וְעֶרְוַת אֲבִיהֶם לֹא רָאוּ:

(כד) וַיִּיקֶץ נֹחַ מִיֵּינוֹ וַיֵּדַע אֵת אֲשֶׁר עָשָׂה לוֹ בְּנוֹ הַקָּטָן:

(כה) וַיֹּאמֶר אָרוּר כְּנָעַן עֶבֶד עֲבָדִים יִהְיֶה לְאֶחָיו:

(כו) וַיֹּאמֶר בָּרוּךְ יְקֹוָק אֱלֹהֵי שֵׁם וִיהִי כְנַעַן עֶבֶד לָמוֹ:

(כז) יַפְתְּ אֱלֹהִים לְיֶפֶת וְיִשְׁכֹּן בְּאָהֳלֵי שֵׁם וִיהִי כְנַעַן עֶבֶד לָמוֹ:

(כח) וַיְחִי נֹחַ אַחַר הַמַּבּוּל שְׁלֹשׁ מֵאוֹת שָׁנָה וַחֲמִשִּׁים שָׁנָה:

(כט) וַיִּהְיוּ כָּל יְמֵי נֹחַ תְּשַׁע מֵאוֹת שָׁנָה וַחֲמִשִּׁים שָׁנָה וַיָּמֹת: פ

 

לא פעם אנו עוברים וגם לא פעם שואלים ותמהים: מה בדיוק עשה חם שכל כך הכעיס את נח? כיצד בכלל ידע נח על מעשהו של חם? מדוע במקום לקלל את חם הוא מקלל את בנו כנען? ומדוע דוקא בקללת העבדות?

 

אנו ננסה לפענח את רצף האירועים ומתוך כך, אולי, לעמוד על סוד כל הפרשיה:

לאחר שנח בוצר את ענביו הוא שותה מן היין, וחוגג את הבציר, אגב זהו מנהג שמוכר לנו גם מספר שופטים פרק ט:

(כו) וַיָּבֹא גַּעַל בֶּן עֶבֶד וְאֶחָיו וַיַּעַבְרוּ בִּשְׁכֶם וַיִּבְטְחוּ בוֹ בַּעֲלֵי שְׁכֶם:

(כז) וַיֵּצְאוּ הַשָּׂדֶה וַיִּבְצְרוּ אֶת כַּרְמֵיהֶם וַיִּדְרְכוּ וַיַּעֲשׂוּ הִלּוּלִים וַיָּבֹאוּ בֵּית אֱלֹהֵיהֶם וַיֹּאכְלוּ וַיִּשְׁתּוּ וַיְקַלְלוּ אֶת אֲבִימֶלֶךְ:

(כח) וַיֹּאמֶר גַּעַל בֶּן עֶבֶד מִי אֲבִימֶלֶךְ וּמִי שְׁכֶם כִּי נַעַבְדֶנּוּ הֲלֹא בֶן יְרֻבַּעַל וּזְבֻל פְּקִידוֹ עִבְדוּ אֶת אַנְשֵׁי חֲמוֹר אֲבִי שְׁכֶם וּמַדּוּעַ נַעַבְדֶנּוּ אֲנָחְנוּ:

ייתכן מאוד שמתוך שכרונו פשט נח את בגדיו והיה ערום, ולשון ויתגל היא מלשון גילוי מערומיו:

כפי האמור בישעיהו פרק מז:

(ב) קְחִי רֵחַיִם וְטַחֲנִי קָמַח גַּלִּי צַמָּתֵךְ חֶשְׂפִּי שֹׁבֶל גַּלִּי שׁוֹק עִבְרִי נְהָרוֹת:

(ג) תִּגָּל עֶרְוָתֵךְ גַּם תֵּרָאֶה חֶרְפָּתֵךְ נָקָם אֶקָּח וְלֹא אֶפְגַּע אָדָם: ס

וכמו כן ביחזקאל פרק כג :

(יז) וַיָּבֹאוּ אֵלֶיהָ בְנֵי בָבֶל לְמִשְׁכַּב דֹּדִים וַיְטַמְּאוּ אוֹתָהּ בְּתַזְנוּתָם וַתִּטְמָא בָם וַתֵּקַע נַפְשָׁהּ מֵהֶם:

(יח) וַתְּגַל תַּזְנוּתֶיהָ וַתְּגַל אֶת עֶרְוָתָהּ וַתֵּקַע נַפְשִׁי מֵעָלֶיהָ כַּאֲשֶׁר נָקְעָה נַפְשִׁי מֵעַל אֲחוֹתָהּ:

(יט) וַתַּרְבֶּה אֶת תַּזְנוּתֶיהָ לִזְכֹּר אֶת יְמֵי נְעוּרֶיהָ אֲשֶׁר זָנְתָה בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם:

וברות פרק ג :

(ז) וַיֹּאכַל בֹּעַז וַיֵּשְׁתְּ וַיִּיטַב לִבּוֹ וַיָּבֹא לִשְׁכַּב בִּקְצֵה הָעֲרֵמָה וַתָּבֹא בַלָּט וַתְּגַל מַרְגְּלֹתָיו וַתִּשְׁכָּב:

השורש ויתגל לפי כן הוא התפשטות של נח בלשון סביל, היינו שהוא הופשט. אך לא ברור מדוע הוא מתפשט פתאום. אנו נטען כי משמעות המילה היא בחילוף ת וש וכאילו נאמר וישגל בתוך אהלה, (חילופים כאלו ידועים כמו גם בשיר השירים (א יז) קֹרוֹת בָּתֵּינוּ אֲרָזִים <רחיטנו> רַהִיטֵנוּ בְּרוֹתִים:)

 דהיינו שנח בשכרונו לא היה לבד באהל אלא עם אשת חיקו. ניתן לטעון כך גם אם לא נאמר שת' השורש היא חילוף של ש' השורש אלא שהיא האות המקורית ואזי נח גילה את ערותו ואת ערות אשתו.

אלא שבאיזשהו שלב נכנס חם, ראה את אביו מתגולל שם שיכור ואת אמו לידו. ומה שמתואר בפנינו הוא:

(כב) וַיַּרְא חָם אֲבִי כְנַעַן אֵת עֶרְוַת אָבִיו וַיַּגֵּד לִשְׁנֵי אֶחָיו בַּחוּץ:

הביטוי לראות ערוה במקרא הינו בעל שתי משמעויות, האחד בעל משמעות פשטנית המתייחסת לראיה הויזואלית:

 

דברים פרק כג

(יג) וְיָד תִּהְיֶה לְךָ מִחוּץ לַמַּחֲנֶה וְיָצָאתָ שָׁמָּה חוּץ:

(יד) וְיָתֵד תִּהְיֶה לְךָ עַל אֲזֵנֶךָ וְהָיָה בְּשִׁבְתְּךָ חוּץ וְחָפַרְתָּה בָהּ וְשַׁבְתָּ וְכִסִּיתָ אֶת צֵאָתֶךָ:

(טו) כִּי יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ מִתְהַלֵּךְ בְּקֶרֶב מַחֲנֶךָ לְהַצִּילְךָ וְלָתֵת אֹיְבֶיךָ לְפָנֶיךָ וְהָיָה מַחֲנֶיךָ קָדוֹשׁ וְלֹא יִרְאֶה בְךָ עֶרְוַת דָּבָר וְשָׁב מֵאַחֲרֶיךָ: ס

 

בראשית פרק מב

(ט) וַיִּזְכֹּר יוֹסֵף אֵת הַחֲלֹמוֹת אֲשֶׁר חָלַם לָהֶם וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם מְרַגְּלִים אַתֶּם לִרְאוֹת אֶת עֶרְוַת הָאָרֶץ בָּאתֶם:

 

שמות פרק כ

(כב) וְלֹא תַעֲלֶה בְמַעֲלֹת עַל מִזְבְּחִי אֲשֶׁר לֹא תִגָּלֶה עֶרְוָתְךָ עָלָיו: פ

 

אמנם מכמה מקומות ניתן בהחלט להבין שלא מדובר רק בראיה גרידא אלא גם בבעילת הערוה ממש:

ויקרא כ, יז - יח:

"ואיש אשר יקח את אחותו בת אביו או בת אמו וראה את ערותה והיא תראה את ערותו חסד הוא ונכרתו לעיני בני עמם ערו אחותו גילה עונו ישא: ואיש אשר ישכב את אשה דוה וגלה את ערותה את מקורה הערה והיא גלתה את מקור דמיה ונכרתו שניהם מקרב עמם"

כנראה שהמשמעות הבסיסית היא אכן הראיה הויזואלית אלא שהמקרא, בלשון נקיה, מתייחס באותה לשון גם למעשה החמור יותר של הבעילה עצמה. מה עשה חם בכל אופן? קשה לומר שחם ראה ויזואלית את ערות אביו, אם אכן כך, מה היה פשעו? ומניין ידע על כך נח? הדבר הביא את חכמינו לפרש שחם ביצע בו מעשה ממש: "יש מרבותינו אומרים סרסו ויש אומרים רבעו" (רש"י על אתר בשם הגמ' בסנהדרין ע ע"א)

אמנם אנו נתקשה להבין מה גרם לחם לבעול את אביו השיכור, או יותר גרוע להביא לסירוסו. ויותר מכך כיצד נודע הדבר לנח, הרי על לוט כאשר באו עליו בנותיו מסופר: "ותשקינה את אביהן יין בלילה הוא ותבוא הבכירה ותשכב את אביה ולא ידע בשכבה ובקומה... ותשקינה גם בלילה ההוא את אביהן יין ותקם הצעירה ותשכב עמו ולא ידע בשכבה ובקומה" (בראשית יט לג,לה)

לכן הצעתנו היא אחרת: אכן חם ראה את ערות אביו, אך לא ערות אביו ממש, אלא את ערות אשת אביו, התורה לא פעם מתייחסת לערות אשת האב כערות האב עצמה:

ויקרא פרק יח

(ח) עֶרְוַת אֵשֶׁת אָבִיךָ לֹא תְגַלֵּה עֶרְוַת אָבִיךָ הִוא: ס

למעשה ברגע שחם נכנס לאהל וראה את אביו מתגולל בשכרו, הוא בא על אמו. לאחר מכן הוא יצא וסיפר זאת לאחיו וכראיה הביא להם את שמלתה:

 

דברים פרק כב

(יג) כִּי יִקַּח אִישׁ אִשָּׁה וּבָא אֵלֶיהָ וּשְׂנֵאָהּ:

(יד) וְשָׂם לָהּ עֲלִילֹת דְּבָרִים וְהוֹצִא עָלֶיהָ שֵׁם רָע וְאָמַר אֶת הָאִשָּׁה הַזֹּאת לָקַחְתִּי וָאֶקְרַב אֵלֶיהָ וְלֹא מָצָאתִי לָהּ בְּתוּלִים:

(טו) וְלָקַח אֲבִי הַנַּעֲרָ וְאִמָּהּ וְהוֹצִיאוּ אֶת בְּתוּלֵי הַנַּעֲרָ אֶל זִקְנֵי הָעִיר הַשָּׁעְרָה:

(טז) וְאָמַר אֲבִי הַנַּעֲרָ אֶל הַזְּקֵנִים אֶת בִּתִּי נָתַתִּי לָאִישׁ הַזֶּה לְאִשָּׁה וַיִּשְׂנָאֶהָ:

(יז) וְהִנֵּה הוּא שָׂם עֲלִילֹת דְּבָרִים לֵאמֹר לֹא מָצָאתִי לְבִתְּךָ בְּתוּלִים וְאֵלֶּה בְּתוּלֵי בִתִּי וּפָרְשׂוּ הַשִּׂמְלָה לִפְנֵי זִקְנֵי הָעִיר:

 

מטרתו במעשה זה היא ברורה: כמו שאחיתופל מייעץ לאבשלום: "בוא אל פילגשי אביך אשר הניח לשמור הבית ושמע כל ישראל כי נבאשת את אביך וחזקו ידי כל אשר אתך: ויטו לאבשלום האהל על הגג ויבא אבשלום אל פילגשי אביו לעיני כל ישראל" (שמואל ב טז, כא-כב)

הנה שיש באקט זה הפגנת נוכחות, מעתה אבשלום הוא המלך. כך גם ניתן להסביר את מעשהו של ראובן: "וילך ראובן וישכב את בלהה פילגש אביו וישמע ישראל" (בראשית לה כב)

כך גם חם מפגין את נוכחתו ולוקח את הריבונות הפטריארכאלית, מהסיבה הזאת בדיוק הוא ממהר לספק לאחיו בחוץ, כאשר כביסוס לדבריו הוא מביא את שמלת אמו.

שם ויפת כנראה נחרדו מן המעשה לקחו את השמלה וכיסו את ערות אמם. ולכן גם כה נשמרו שלא להביט באותה ערוה. נח בהקיצו מיינו התוודע אל המעשה כנראה מאשתו שסיפרה לו את אשר ארע. מי שנולד כתוצאה מאותו מעשה הוא בנו של חם מאמו כנען: כעת ברור מאוד מדוע נח מקלל אותו, שאלה אליה נזקקו המפרשים:

 

רש"י בראשית פרק ט פסוק כב:

(כב) וירא חם אבי כנען - יש מרבותינו אומרים כנען ראה והגיד לאביו לכך הוזכר על הדבר ונתקלל:

 

אבן עזרא בראשית פרק ט פסוק כד:

(כד) וייקץ נח הכתוב לא גילה מה נעשה. והעושה היה כנען. וכן היה, כי חם ראה ולא כסהו כאשר עשו אחיו, רק גלה הדבר, ושמע כנען, ולא נדע מה עשה. וטעם בנו הקטן לעד, כי כן הוא אומר ובני חם כוש ומצרים ופוט וכנען (ברא' י, ו). גם וי"ו בנו שב אל חם הנזכר על כן קלל כנען. והאומר, שקלל נח את בן בנו, בעבור שבירך אלהים את בניו זה דרך דרש:

 

אנו יכולים כעת להבין היטב מדוע נתקלל כנען: עבור נח, כנען הוא תוצר הביאה האסורה, לכן הוא גם מקלל אותו בקללת העבדות: חם גנב את ליבו של נח בכך ששכב עם אשתו, ועל רמאות וגניבה היו נמכרים לעבדות[1]:

 

בראשית פרק מד

 (ז) וַיֹּאמְרוּ אֵלָיו לָמָּה יְדַבֵּר אֲדֹנִי כַּדְּבָרִים הָאֵלֶּה חָלִילָה לַעֲבָדֶיךָ מֵעֲשׂוֹת כַּדָּבָר הַזֶּה:

(ח) הֵן כֶּסֶף אֲשֶׁר מָצָאנוּ בְּפִי אַמְתְּחֹתֵינוּ הֱשִׁיבֹנוּ אֵלֶיךָ מֵאֶרֶץ כְּנָעַן וְאֵיךְ נִגְנֹב מִבֵּית אֲדֹנֶיךָ כֶּסֶף אוֹ זָהָב:

(ט) אֲשֶׁר יִמָּצֵא אִתּוֹ מֵעֲבָדֶיךָ וָמֵת וְגַם אֲנַחְנוּ נִהְיֶה לַאדֹנִי לַעֲבָדִים:

(י) וַיֹּאמֶר גַּם עַתָּה כְדִבְרֵיכֶם כֶּן הוּא אֲשֶׁר יִמָּצֵא אִתּוֹ יִהְיֶה לִּי עָבֶד וְאַתֶּם תִּהְיוּ נְקִיִּם:

 

יהושע פרק ט

 (כב) וַיִּקְרָא לָהֶם יְהוֹשֻׁעַ וַיְדַבֵּר אֲלֵיהֶם לֵאמֹר לָמָּה רִמִּיתֶם אֹתָנוּ לֵאמֹר רְחוֹקִים אֲנַחְנוּ מִכֶּם מְאֹד וְאַתֶּם בְּקִרְבֵּנוּ יֹשְׁבִים:

(כג) וְעַתָּה אֲרוּרִים אַתֶּם וְלֹא יִכָּרֵת מִכֶּם עֶבֶד וְחֹטְבֵי עֵצִים וְשֹׁאֲבֵי מַיִם לְבֵית אֱלֹהָי:

 

ראוי לציין, כי על פי דברינו דברי נח בסוף הפרשיה:

(כה) וַיֹּאמֶר אָרוּר כְּנָעַן עֶבֶד עֲבָדִים יִהְיֶה לְאֶחָיו:

(כו) וַיֹּאמֶר בָּרוּךְ יְקֹוָק אֱלֹהֵי שֵׁם וִיהִי כְנַעַן עֶבֶד לָמוֹ:

(כז) יַפְתְּ אֱלֹהִים לְיֶפֶת וְיִשְׁכֹּן בְּאָהֳלֵי שֵׁם וִיהִי כְנַעַן עֶבֶד לָמוֹ:

אינם נאמרים מיד בבוקר המחרת, אלא שנים רבות לאחר מכן כאשר נח עומד להיפטר מן העולם, וכדרכם של שאר הנפטרים הוא מחלק ברכות וקללות לצאצאיו, כך אצל יצחק, אצל יעקב ואצל משה. בכך למעשה, תם פרקו: "וַיְחִי נֹחַ אַחַר הַמַּבּוּל שְׁלֹשׁ מֵאוֹת שָׁנָה וַחֲמִשִּׁים שָׁנָה: וַיִּהְיוּ כָּל יְמֵי נֹחַ תְּשַׁע מֵאוֹת שָׁנָה וַחֲמִשִּׁים שָׁנָה וַיָּמֹת: "

 

לפי דברינו עד כה חשוב מאוד לציין:

העולם נחרב בשל גילוי עריות – השחית כל בשר את דרכו על הארץ. אע"פ שהעולם חרב ונבנה שוב מזרעו של נח, אעפ"כ עדיין מצויים בעולם הזה, בעולם החדש אותם מעשים ארורים שבעטים הוא נחרב. מדוע?

בפעם הבאה ננסה להשיב על שאלה זו.