לפני עיוור לא תתן מכשול

"לפני עִוֵּר לא תתן מכשול"

האיסור "ולפני עִוֵּר לא תתן מכשול" נוגע לכל מי שמביא להכשלתו של אדם בתחום שהוא 'עיוור' בו, כגון מי שמשיא עצה רעה לאדם שאינו בקי בתחום מסויים, או מי שמסייע למישהו לעבור על איסור. הרמב"ם בספר המצוות (ל"ת רצ"ט) מסביר שמי שרוצה לעבור על איסור נחשב עיוור, שכן התאווה סימאה את עיניו. לכן, מי שמסייע לו לעבור על האיסור עובר על "לפני עיוור".

ההבנה הפשוטה היא שאם למשל מישהו סייע לחברו לעבור על איסור גנבה, המסייע לא עבר כלל על איסור גנבה, אלא רק על איסור "לפני עיוור", שהוא איסור עצמאי להכשיל את חברו. ייתכן שיעבור על איסור זה גם אם בסופו של דבר חברו לא הצליח לבצע את הגנבה. ברם, מכמה ראשונים עולה הבנה מחודשת, שעל פיה "לפני עיוור" במקרה זה אינו איסור עצמאי, אלא הרחבה של האיסור שעבר החבר. מי שמכשיל את חברו באיסור גנבה, נחשב כאילו הוא משתתף במעשה הגנבה.

בין שתי ההבנות ישנן נפקא-מינות שונות. הראשונים בסנהדרין עד ע"ב נחלקו בנוגע למי שמכריחים אותו לסייע לחברו לעבוד עבודה זרה: בעל המאור סבור שעל כגון זה נאמר "ייהרג ואל יעבור", והרמב"ן במלחמות דוחה את דבריו, כיוון שאותו אדם אינו עובר על איסור עבודה זרה ממש, אלא רק על "לפני עיוור". הגרי"ד הסביר שבעל המאור הבין ש"לפני עיוור" הוא הרחבה של האיסור שעובר החבר, ולכן מי שמכשיל בעבודה זרה, כאילו עובד עבודה זרה בעצמו, ואילו הרמב"ן סבור שמדובר באיסור הכשלה עצמאי, שאינו חלק מאיסור העבודה הזרה של המוכשל.

הראשונים בעבודה זרה כב ע"א נחלקו בשאלה האם אדם שמכשיל את חברו באיסור דרבנן, עובר על "לפני עיוור" דאורייתא. גם שאלה זו יכולה להיות תלויה באותה חקירה: אם מדובר באיסור הכשלה עצמאי, סביר שעוברים עליו במקרה זה, ואין זה גרוע ממי שמשיא עצה רעה לחברו; אם מדובר בנטילת חלק באיסורו של החבר, לא ניתן לעבור על איסור דאורייתא כאשר החבר עובר רק על איסור דרבנן.

הרמב"ן ביבמות פד ע"ב מביא שתי דעות בשאלה, האם איסור "לפני עיוור" שייך במי שמכשיל את חברו בעברה שהוא עצמו אינו מוזהר עליה, כגון ישראל המכשיל כהן באיסורי כהונה. גם שאלה זו תלויה לכאורה בענייננו: אם מדובר באיסור עצמאי להכשיל את חברו באיסור, אין זה משנה האם אותו איסור חל על האדם המכשיל, אולם אם מדובר בנטילת חלק באיסור, אין הדבר שייך אלא כשהאיסור נוגע לאדם המכשיל.