דילוג לתוכן העיקרי

מנחות | דף לב ע"ב | דין שרטוט

קובץ טקסט

פתיחה

במספר מקומות ב'שלחן-ערוך' אנו מוצאים את ההלכה האומרת כי יש צורך לשרטט על גבי הקלף, בטרם מתחילים בכתיבה. כך למשל, בהלכות תפילין כותב ה'שלחן-ערוך' כי אין חיוב שרטוט בתפילין, אך זה אפשרי (אורח-חיים סימן ל"ב). במקום אחר מביא ה'שלחן-ערוך' מחלוקת ראשונים בנוגע לשרטוט בספר תורה (יורה-דעה סימן רפ"ד), ובהלכות מזוזה מובא החיוב של שרטוט במזוזה (סימן רפ"ח). מלבד הדיון בשרטוט בנוגע לכתיבת כתבי הקודש, מופיע חיוב שרטוט גם בהלכות גיטין וכתובת יבמין (אבן-העזר סימנים קכ"ד-קכ"ה, קס"ו).

למרות שהלכות שרטוט מוזכרות פעמים רבות בהלכות שונות, לרוב אפילו יסודות דינים אלו אינם מוכרים.

כאשר התשב"ץ מסכם את תשובתו בענייני שרטוט הוא כותב:

"...ואין לשאול מפני מה אין תפילין צריכין שרטוט וג' תיבות באגרת צריכין שרטוט - דגמרא היא ולא סברא".

בשיעור זה, ננסה לעמוד על יסודות וסברות ההלכות השונות בעניין זה, ונראה את מחלוקת הראשונים בהבנת משמעות השרטוט.

המקורות בגמרא

בגמרא אנו מוצאים שני מקורות מרכזיים בנוגע לחובת שרטוט בכתבי הקודש:

"...דאמר רב מניומי בר חלקיה אמר רב חמא בר גוריא אמר רב: כל מזוזה שאינה משורטטת - פסולה, ורב מנימין בר חלקיה דידיה אמר: שרטוט של מזוזה - הלכה למשה מסיני! - תנאי היא, דתניא: ר' ירמיה אומר משום רבינו: תפילין ומזוזות נכתבות שלא מן הכתב, ואין צריכות שירטוט. והילכתא: תפילין לא בעי שרטוט, ומזוזה בעיא שירטוט" (מנחות לב:).

הגמרא מביאה מחלוקת האם במזוזה ישנה חובת שרטוט. ר' ירמיה סבר שאין צורך, ונראה כי לדעתו מטרת השרטוט היא ליצור שורות ישרות כדי שהקריאה תהיה יותר קלה ורהוטה. מכיוון שאין קוראים מתוך התפילין והמזוזות, אין שם צורך בשרטוט.

למסקנה הגמרא אינה פוסקת כר' ירמיה, ומביאה הלכה למשה מסיני המחלקת בין המקרים ופוסקת כי ישנה חובה לשרטט במזוזה, אולם לא בתפילין. הגמרא אינה מסבירה מדוע יש חילוק בין תפילין למזוזה, וכן היא אינה מציינת מהי ההלכה לגבי ספר תורה.

מקור נוסף בנוגע לדין שרטוט מופיע בגמרא בגיטין:

"...אמר רב יוסף: מאן לימא לן דר' אביתר בר סמכא הוא? ועוד, הא איהו דשלח ליה לרב יהודה: בני אדם העולין משם לכאן הן קיימו בעצמן 'ויתנו (את) הילד בזונה והילדה מכרו ביין וישתו', וכתב ליה בלא שירטוט, וא"ר יצחק: שתים כותבין, שלש אין כותבין, במתניתא תנא: שלש כותבין, ארבע אין כותבין!..." (גיטין ו:).

הגמרא מספרת על אחד האמוראים שכתב אגרת מארץ ישראל לבבל, ובתוכה ציטט פסוק מספר יואל. מדברי הגמרא עולה כי ישנה חובה לשרטט גם באגרת, אם כותבים בה פסוקים. אמנם הגמרא מביאה מחלוקת האם יש צורך לשרטט כבר החל משלוש מילים או רק החל מארבע, אך בכל מקרה מפשט הגמרא עולה כי אין מדובר על ספר תורה אלא על מכתב רגיל[1].

מקור אחרון שנציין בהקשר זה הינם דברי רש"י על הגמרא במסכת סוטה (יז:). הגמרא שם אומרת כי יש לכתוב את מגילת סוטה כאגרת הואיל והיא נקראת 'ספר'. רש"י מסביר שהכוונה במילה אגרת היא שיש לכתוב אותה עם שרטוט, וזאת הואיל ויש הלכה למשה מסיני שספרים צריכים שרטוט. התוספות על אתר מביאים את דברי ר"ת שמסביר את הגמרא בצורה שונה, ומפרש שהגמרא מתייחסת לתפירות של מגילת סוטה. כפי שנראה בהמשך, מחלוקת זו בין רש"י ור"ת מופיעה במקומות רבים, והינה בעל השלכות הלכתיות רחבות.

שרטוט במזוזה, תפילין וספר תורה

כעת נעבור לדון בשרטוט בכתבי הקודש, ונדון בכל מקרה בפני עצמו:

מזוזה. כפי שראינו, הגמרא אומרת כי ישנה חובה לשרטוט במזוזה, ודין זה הינו הלכה למשה מסיני. בהמשך נדון האם מדובר בדין ייחודי במזוזה או בהלכה כללית בכתבי הקודש.

העובדה כי מדובר ב'הלכה למשה מסיני' הינה בעלת משמעות הלכתית בעיקר במקרים של בדיעבד. הרב עובדיה יוסף (שו"ת 'יביע אומר' חלק א', יו"ד כ) עוסק במקרים שהובאו לפניו בזמן שהותו במצרים, בנוגע למזוזות שלא ניכר בהם שרטוטן. בתשובתו הוא נוגע במספר נקודות:

1. האם השרטוט במזוזה הינו לעיכובא, שהרי המזוזה אינה עומדת לקריאה.

2. מה הדין במקרה של ספק האם היה שרטוט בזמן הכתיבה.

3. האם העובדה שדין זה הינו 'הלכה למשה מסיני', גוררת שנפסוק במקרים של ספק לחומרא.

להלכה, אם המזוזות נכתבו ללא שרטוט, אזי הן פסולות ולא מועיל לשרטט לאחר מכן. מטרת השרטוט היא כדי שהכתב יהיה ישר, מדין 'זה אלי ואנוהו', ולכן לא מועיל שרטוט שנעשה לאחר הכתיבה.

ר' עקיבא איגר עוסק בשאלה דומה בתשובה, והוא מעלה כי שרטוט אחר כתיבה אינו מועיל הן במגילה סוטה והן במזוזה. בדבריו הוא מראה כי התוספות הסתפקו בעניין זה, וכי על פי שיטת הרמב"ם במגילת סוטה שרטוט אחר הכתיבה יועיל. בנוסף, ר' עקיבא איגר מבין כי ישנה השלכה הלכתית נוספת לעובדה כי חובת שרטוט במזוזה היא הלכה למשה מסיני:

"ובגוף הקושיא שהקשו תוספת והרא"ש והר"ן, כיון דקיי"ל דאין כותבים בלא שרטוט, למאי צריך הלכה למשה מסיני במזוזה דצריכה שרטוט? וכן הלימוד בסוטה ומגילה. נלענ"ד דאפשר לומר לפי מה שכתב המרדכי (הובא בב"י הלכות ס"ת) להסתפק אם מהני שרטוט בבדיל וכדומה שאינו מתקיים ולאחר הכתיבה יתפשט השרטוט, או דבעי שרטוט מתקיים. וסיים: וקצת משמע דבעי גומא וחריץ. ואם כן יש לומר דשלשה אין כותבים בלא שרטוט, היינו משום שיהיה הכתב מיושר ומהני לזה שרטוט בבדיל דמה בכך שיתפשט אח"כ הא מ"מ ע"י שרטוט דבעידן הכתיבה נכתב מיושר, מה שאין כן במזוזה ואינך, דמדינא צריכים שרטוט בעצמותו, בעי שיהיה השרטוט מתקיים, ואינו תלוי בשעת הכתיבה דוקא ובעי שרטוט בקנה דוקא, וק"ל" (מהדורא קמא סימן נ').

בהמשך נחזור לדיון האם יש צורך בשרטוט שניכר דווקא או שמועיל גם שרטוט שהיה ניכר בזמן הכתיבה. ר' עקיבא איגר מבין שההשלכה שיש להלכה למשה מסיני בהקשר זה היא שיש צורך בשרטוט מתקיים דווקא.

תפילין. ראינו בדברי הגמרא במנחות כי אין עושים שרטוט בתפילין. מדוע? מדוע קיים חילוק בין ספר תורה ומזוזה לתפילין?

נראה כי סיבת החילוק נובעת מהעובדה שהתפילין נועדו ללבישה בלבד ולא לקריאה. טעם זה מופיע כבר בתשובות הגאונים:

"ומצאתי כתוב בתשובות ר' פלטוי גאון זצוק"ל: כך ראינו דכל דבר של קדושה צריך שרטוט, בין מדר' יצחק בין ממתניתא (גיטין ו:) בין מדמר זוטרא בין מדמר עוקבא ור' אלעזר, ואפילו לכתוב פסוק אחד בלא שירטוט אסור. אלא תפילין מה טעם אין צריכין שרטוט? מפני שמצויין לקובען ואין צריך לקרות בהם כספרים, אלא מצוה לכורכן ולקומען, לכורכן בשערן ולתופרן בגידין, ונעשין כקמיע ואין רגילין לפותחן ולקרות בהן- לפיכך אין צריכים שרטוט, שהשרטוט לא נאמר אלא משום קריאה" (תשובות רב נטורנאי גאון, יו"ד סימן רס"ו).

בניגוד לספר תורה שעיקרו לקריאה, התפילין לא נועדו לקריאה, ואין צורך להקפיד על אמצעים הנדרשים ליצירת כתב ברור וקריא[2]. אולם, כעת עולה השאלה מדוע אם-כן מזוזה צריכה שרטוט? ניתן להציע כי בדיוק בעניין זה נחלקו האמוראים בגמרא במנחות, ובגלל נקודה זו יש גם הדגשה מיוחדת של ההלכה למשה מסיני לגבי מזוזה. בנוסף, נראה כי גם קיים הבדל עקרוני בין תפילין למזוזות, כפי שכותב התשב"ץ:

"ומה ששאלת טעם דשרטוט נראה שהוא כדי שיהיה הכתב מיושר, ומשום הכי אמרינן בפ"ב דמגלה: מזוזה צריכה שרטוט, תפילין אין צריכין שרטוט, משום דמזוזה נבדקת פעם אחת בשבוע וכיון שקורין בה תדיר, צריכה שתהיה בכתב מיושר. ותפילין כיון שאין נבדקין אין צריכין שרטוט" (שו"ת התשב"ץ ח"א סימן ב) [3].

מה דינו של מי ששרטט בתפילין? האם הדין אומר שאין חובה לשרטט אך ניתן לעשות זאת ואולי זה אף הידור, או שמא אסור לעשות זאת. בהקשר זה, הראשונים מזכירים את דברי הירושלמי האומר שמי שעושה מה שאינו מחויב נקרא הדיוט, ולכן הם סוברים שאין לשרטט. שיטה ייחודית מופיעה ב'אור-זרוע' (ח"א סימן תקמ"ג) בשם ר' שמחה, הטוען שאם שרטט את השורות אז התפילין פסולות. להלכה הבית יוסף פוסק בשונה מגישות אלו:

"ומ"ש רבינו ואם ירצה לשרטט הרשות בידו. הוא תמוה בעיני שהרי הספרים הנזכרים כתבו שנקרא הדיוט ואפשר שלמד כן ממה שכתב בספר התרומה... וגם תפילין לא מיקרי הדיוט אם משרטטין כיון שעושה השרטוטין כדי לכתוב ביושר ולא משום חומרא על דבר שלא יכול לבוא לידי איסור עכ"ל. ומשמע ליה דהכי קאמר דלא אמרו בירושלמי הפטור מן הדבר ועושהו נקרא הדיוט אלא כשעושה אותו בדרך חומרא, אבל הכא שאינו מכוין לכך שהרי אינו דבר איסור דשייך ביה חומרא, ואינו משרטט אלא כדי לכתוב ביושר שאע"פ שהוא יודע ליישר השיטה בלא שרטוט יותר נאה ויותר ישר הוא כשהוא משורטט אינו נקרא הדיוט" (או"ח סימן ל"ב).

ספר תורה. הגמרא במגילה לומדת כי מגילה צריכה שרטוט מהלימוד הבא:

" 'דברי שלום ואמת' - אמר רבי תנחום, ואמרי לה אמר רבי אסי: מלמד שצריכה שרטוט כאמיתה של תורה" (טז:).

נחלקו הראשונים כיצד עובד בדיוק לימוד זה? מה זה 'אמיתה של תורה'? רש"י כותב כי אנו לומדים שמגילה צריכה שרטוט מספר תורה עצמו, אשר בו יש הלכה למשה מסיני שהוא צריך שרטוט. לעומת זאת, שיטת ר"ת היא שהגמרא לומדת דין זה ממזוזה. לשיטתו, מזוזה נקראת 'אמיתה של תורה', היות ועיקרי התורה והאמונה מופיעים שם, אך ספר תורה כלל אינו צריך שרטוט.

כזכור, ראינו לעיל כי גם בגמרא בסוטה ישנה מחלוקת בין רש"י ור"ת בדיוק באותו עניין: לדעת רש"י ישנה הלכה למשה מסיני שיש צורך בשרטוט בכל הספרים. לעומת זאת שיטת ר"ת היא שרק במזוזה יש הלל"מ, ובספר תורה אין כלל חיוב של שרטוט השורות.

הסבר שלישי לגמרא זו, אנו מוצאים בתשובות הגאונים:

"לרבינו האיי זצ"ל. גרסינן במגלה מגלת אסתר צריכה שרטוט כאמתה של תורה. מאן אמתה של תורה? אלעזר ומשה נשיאים ועדה. פירוש: 'משה ואלעזר נשיאים ועדה' היינו דברי בנות צלפחד, דכתי' בהן 'ותקרבנה בנות צלפחד וגו' ותעמדנה לפני משה ולפני אלעזר הכהן'. ואעפ"י שהם דברי נשים צריכים שרטוט. כך מגלת אסתר, אעפ"י שהם דברי נשים כגון ושתי ואסתר צריכים שרטוט" (שערי תשובה ר"ד).

אמנם דרך לימוד זו של רב האי שונה מפירושם של רש"י ור"ת, אך נראה שלהלכה הוא סובר כשיטת רש"י (וכפי שנראה גם כדעת הרמב"ם) שס"ת חייב בשרטוט.

שיטת ר"ת וחכמי אשכנז[4]

כפי שראינו, שיטת ר"ת היא שאין לשרטט לא בספר תורה ולא בתפילין. ואולם, בדבריו אנו מוצאים מושג חדש, שרטוט עליון:

"וספר התרומה כתב בסימן קצ"ו תפילין אינן צריכים שרטוט. ואם תאמר, הא אמרינן בריש גיטין (ו:) שתים כותבין בלא שרטוט שלש אין כותבין. פירש רבינו יעקב היינו שיטה עליונה או לכל היותר בגליון מארבעה צדדין ובאמצע יכתוב הרבה שורות בלא שרטוט, וכן כתוב בסמ"ג (עשין כה קז:) וצריך לשרטט התפילין ארבעה שרטוטין סביב הגליון אבל אין צריך בין שיטה לשיטה וכן כתב המרדכי..." (ב"י או"ח סימן ל"ב).

הבית יוסף מביא את שיטת ראשוני אשכנז הסוברים כי גם במקרים בהם אין חייבים בשרטוט, עושים שרטוט עליון. כוונת המושג היא שעושים שרטוט גבולות, ומטרתו כעין סימון שמדובר בכתבי הקודש. לשיטתם, יש שני סוגים של שרטוט: 1. שרטוט בכל שורה, שמקורו מדין 'זה אלי ואנוהו' - שתהיה הכתיבה נאה. 2. שרטוט עליון - ליצור מסגרת לנכתב, המראה כי מדובר בכתבי הקודש ולא במכתב רגיל.

בהקשר זה עולה השאלה האם יש צורך בשרטוט עבור כל מכתב בו אנו מזכירים פסוק? כפי שראינו, מדברי הגמרא בגיטין משמע שיש צורך בשרטוט ברגע שכותב יותר משלוש מילים, אך כפי שראינו בב"י, חכמי אשכנז הסבירו את הגמרא בצורה שונה. לפי הסברם דברי הגמרא מתייחסים לשרטוט עליון שנאמר רק לגבי כתבי הקודש. בעקבות כך, נפסק כי יש צורך בשרטוט רק בפסוק שמובא בדרשה, אך לא מה שנכתב באגרת רגילה. בנוסף לכך מובא להלכה שרק עבור כתב אשורי נאמר דין שרטוט, אך אין חובה אם כתב בכתב אחר.

עקרונות אלו הובאו להלכה בב"י:

"וז"ל הרשב"א בתשובה (ח"א סימן ע"ח) מה שאנו רגילים לכתוב באגרת שלומים בלא שרטוט כתב ר"ת שלא נאמרו דברים הללו אלא במי שכותב הפסוק לדרשה וכו' וכן פירשו גם מגדולי רז"ל... וכן כתב הרמב"ן וכתב ועל דא אנא סמיך למיכתב בלא שרטוט וכן עמא דבר עכ"ל: ולענין הלכה מותר לכתוב בלא שרטוט אי מטעמא דהרמב"ן שאף ע"פ שכתב הרא"ש שלא ראה לרבותיו נוהגים כן כדאי הם כל הנך רבוותא לסמוך עליהם... לר"ת כיון דלצחות הוא שרי ולאינך רבוותא כיון דלאו כתב אשורית הוא שרי" (יו"ד סו"ס רפ"ד).

פסיקת הלכה זו עולה בקנה אחד לאור האופי הכפול שראינו לדין שרטוט, ולכן במקרים של אגרת שלום אין כלל בעיה הואיל ולא מדובר בכתבי הקודש ואין חיוב של כתב נאה.

שיטת הרמב"ם[5]

בטרם נעיין בדברי הרמב"ם נקדים הקדמה קצרה. ראינו כי ישנו דיון בגמרא בגיטין מאיזה מספר של מילים יש צורך בעשיית שרטוט. בה"ג פסק במחלוקת זו כשיטת המשנה שגם שלוש מילים מצריכות שרטוט.

בכתבי הרמב"ם מצינו סתירה בעניין זה: בהלכות ספר תורה (ז', טו) הרמב"ם כותב כי בכתבי הקודש ניתן לכתוב שלוש מילים ללא שרטוט - כשיטת ר' יצחק בגמרא שיש צורך בשרטוט רק החל מארבע מילים. אולם, בהלכות יבום וחליצה (ד', לה) הרמב"ם כותב- "כשכותבים גט יבמין... משרטט מקום הפסוקים, שאסור לכתוב שלש תיבות בלא שרטוט". דברים דומים כתב הרמב"ם בפירוש המשנה לסוטה (ב', ד) שרק אם כותב שתי מילים אין צורך בשרטוט. הפרשנים מתייחסים לסתירה זו, ומצאנו בדבריהם שתי גישות הפוכות: התשב"ץ כותב שיש לפסוק לחומרא ששלוש מילים מחייבות שרטוט, ולעומתו ר' יהושע הנגיד (מצאצאי הרמב"ם, הובא בקיצור בכס"מ) כותב שרק ארבע מילים מחייבות שרטוט.

נראה כי בנקודה זו אנו יכולים לעקוב בקלות יחסית אחרי שיטת הרמב"ם, הואיל ונשתמרה תשובה שלו בנושא זה בדיוק:

"...האחד מהם, שאין לכתוב מן התורה פסוקים פסוקים, אלא יכתוב שלוש תיבות לבד ולא יותר. ואם צריכים אנו להביא ראיה מפסוק, משנים אנו הכתב ונותנים לו צורה אחרת או כותבים מכל תיבה אות אחת או שתיים..." (תשובות הרמב"ם סימן רס"ח).

הרמב"ם מבדיל בין שני מקרים:

* כאשר כותבים פסוקים שלמים מן התורה - מותר לכתוב עד שלוש מילים ללא שרטוט.

* במקרה שמביאים ראיה מפסוק - הדין חמור יותר, ומותר לכתוב רק שתי מילים ללא שרטוט.

הסוג הראשון מכוון לדברי הרמב"ם בהלכות ס"ת שהתנסח בלשון של כתבי הקודש. הדין של שרטוט בספר תורה ובמזוזה זהה וכן כל כתבי הקודש שעבורם רק ארבע מילים מצריכות שרטוט. מטרת השרטוט במקרה זה הינה לשם יצירת שורות ישרות, מדין 'זה אלי ואנוהו' וכדי שהקריאה תהיה נוחה[6].

הסוג השני שבו נדרש שרטוט, הינו כאשר מדובר בכתיבת אגרת או דרשה, שלא ניתן לכנותם ככתבי הקודש (כמו מגילת סוטה). במקרה זה הדין חמור יותר, ומטרת השרטוט להוות כעין מרכאות בימינו - להדגיש כי מדובר בפסוק ולא במילים רגילות כמו שאר הכתב[7].

גם בשיטת הרמב"ם אנו מוצאים אופי כפול לחובת שרטוט, אך הטעם השני שונה משיטת ר"ת. לפי ר"ת מטרת השרטוט הינה להראות שמדובר בכתבי הקודש. לעומת זאת לפי הרמב"ם מדובר בשרטוט בדברים שאינם כתבי הקודש, והמטרה היא ליצור סימון מיוחד לציטוט מפסוק.

השלכות למחלוקת הראשונים

ישנן נפקא-מינות רבות לתפיסות השונות בהבנת החובה בשרטוט, ונציג כמה מהן:

1. שרטוט בנקודות מעל למילים - במספר מקורות אנו מוצאים שניתן לעשות נקודות מעל למילים, במקום שרטוט שורות. מקור הדברים מופיע בתשובת רב האי גאון (שערי תשובה סימן ל"ט) וכן מובא שר' מימון, אביו של הרמב"ם נהג לעשות כן (מובא בתשובת התשב"ץ).

התשב"ץ תמה על תחליף זה לשרטוט, וכתב:

"...ומ"ש המחבר ז"ל ג"כ שהרוצה לכתוב בלי שרטוט ינקד על האותיות. איני יודע מנין לו זה אבל כן נהגו אנשי ארצות ישמעאל. ואיני יודע טעם לדבר שטעם השרטוט אינו אלא כדי שתהא כתיבה יפה ומיושרת על כן צריכה שרטוט קודם כתיבה, אבל לכתוב בלי שרטוט ואח"כ ינקוד דאיסורא מאי דעבד עבד... ואיני יודע טעם לניקוד, אלא אם נאמר...".

לפי גישת ר"ת שמטרת השרטוט היא כדי ליישר את השורות וכדי לייחד את כתבי הקודש, אין שום עניין בשרטוט של נקודות מעל מילים. לעומת זאת לפי הגישה שרואה את השרטוט גם כעין ציטוט, הנקודות משמשות כמו מרכאות בימינו. מטרת השרטוט היא להבדיל את הפסוקים משאר המילים של חול. לפי גישת הרמב"ם ישנה משמעות בסימון שונה של פסוקים גם בימינו.

יש לציין שהכרת שיטת הרמב"ם בעניין זה, חשובה מאוד גם עבור הבנת דברי הרמב"ם במקומות שונים. הרמב"ם כתב את פירוש המשנה בערבית ואת הפסוקים הוא כתב בעברית וסימנם עם נקודות מעליהם. מכיוון שפירוש המשנה הוא חיבור של קודש, יש צורך לסמן רק ארבע מילים, אך לעיתים הרמב"ם סימן אף פחות (כאשר רצה להדגיש שמדובר בפסוק). העובדה שהרמב"ם סימן את הפסוקים, יכולה לעיתים לעזור בהבנת המקור של הרמב"ם וזאת ניתן לראות רק במקור בערבית[8].

2. שרטוט אחר כתיבה - התשב"ץ בתשובה תמה גם על האפשרות להתיר שרטוט אחר כתיבה, היות שהרי מה מועיל השרטוט לאחר שכבר כתב. גם בעניין זה משתקפות שתי הגישות: לפי ר"ת וודאי שאין בכך כל עניין, אך לדעת הרמב"ם המטרה היא שידעו שמדובר בפסוק וזה מועיל גם אם יעשה זאת לאחר שכבר כתב.

3. שרטוט עליון - ראינו כי שיטת ר"ת היא שבתפילין ובספר תורה יש צורך בשרטוט עליון שמטרתו להראות שמדובר בכתבי קודש. בכתבי הרמב"ם דבר זה אינו מופיע הואיל ואין עניין לייחד את כתבי הקודש. המטרה השנייה של השרטוט הינה להבדיל את הפסוקים שהם קודש מתוך כתבי חול, אך בכתבי קודש אין צורך בסימון מיוחד.

4. שרטוט שאינו עומד - האור זרוע מעלה חקירה בעניין שרטוט שאינו מתקיים:

"ובשירטוט עצמו נסתפק מורי הר"ר שמחה במה צריך לשרטט, אם אנו מקפידים בשרטוט המתקיים וניכר לעולם שישרוט בברזל. או סגי בשרטוט הנראה לסופר בשעת כתיבה כדי שיהא הכתב שוה כגון בעופרת אע"פ שנמחקת השריטה לאחר זמן" (ח"א סימן תקמ"ג).

שוב, נראה שחקירה זו תלויה בטעמים השונים לדין שרטוט: לפי דעת ר"ת מטרת השרטוט במזוזה (וכן לחולקים על ר"ת לעניין ס"ת אך מסכימים לטעמו בדין שרטוט) היא שהשורות יהיו ישרות, ולפי זה מועיל שרטוט שניכר רק לסופר. אולם השרטוט הנוסף שעושים בכתבי הקודש צריך להיות ניכר. כך גם הדבר בשיטת הרמב"ם: בכתבי הקודש נראה שיועיל שרטוט לסופר בלבד, אך בשאר אגרות יש צורך שיהיה ניכר כדי שיבדילו את הציטוט משאר הכתב.

הבאנו בראשית השיעור את תשובת רעק"א שחילק בין מזוזה ושאר כתבי הקודש לגבי כתב ניכר. נראה שלפי שיטת הרמב"ם אין מקור לחילוק זה, ודין מזוזה שווה לספר תורה, שמטרת השרטוט היא כדי ליצור שורות ישרות ואין חשיבות לשאלה האם השרטוט ניכר או לא.


[1] בשיעור השבוע ננסה לתמצת את עיקרי הדברים בנוגע לנושא זה, ולכן לא נוכל להרחיב בכל עניין ולהביא את כל המקורות. ישנם מקורות נוספים לגבי שרטוט בתלמוד הירושלמי ובמסכת סופרים, ונעיר על חלקם בהמשך השיעור.

[2] בעניין זה ראה בספרו של הגרי"ד סולובייצ'יק בענייני סת"ם (סימן י"ז בעניין השרטוט) שמביא טעם זה, אך בצורה קצת שונה.

[3] בהמשך השיעור נפנה לתשובה זו מספר פעמים, וההפניה תהיה לדברי התשב"ץ בסתם.

[4] שיטת ר"ת מופיעה במקומות רבים, ובגוף השיעור נזכיר רק את עיקרי שיטתו ללא הפניות לכל מקום שבו זה נאמר. המקומות המרכזים שניתן למצוא את שיטת ר"ת וחכמי אשכנז הינם- תוס' על הסוגיה במנחות, גיטין וסוטה; ספר הישר סימן קד; אור זרוע ח"א סימנים תקמג-תקמו; רמב"ן גיטין ו,ב.

[5] בעניין זה ראה את דבריו של הרב נ. רבינוביץ בפירושו יד פשוטה הלכות ספר תורה ז,טו. בהסברנו כאן הלכנו בדרכו העקרונית אך הדברים הובאו בסדר שונה ובמספר שינויים.

[6] הטעם שבתפילין אין צורך בשרטוט הוא כפי שכתבנו לעיל הואיל ולא עומדים לקריאה.

[7] הרמב"ם חילק בין הסוגיה במנחות והסוגיה בגיטין: הסוגיה במנחות עוסקת בספר תורה ומזוזה ששם יש צורך בשרטוט שורות. הסוגיה בגיטין דנה בכתבי הקודש באופן כללי וכן באגרות שמצוטטות בהם פסוקים. כתבי הקודש זה גם ספרי לימוד שעוסקים בעניינים תורניים.

[8] בעניין זה ראה במאמרו של אחי, הרב דרור פיקסלר- 'לשון וסגנון בפירוש המשנה לרמב"ם', מעליות כ"ה 204-205. במהדורת הרב קאפח של פירוש המשנה לא מופיע היכן ישנו ניקוד מעל למילים והיכן אין, ומהדורות פירוש המשנה שיוצאות כעת בידי מכון מעליות ישנו סימון מיוחד עבור זה. יש לציין שלעיתים הרמב"ם לא שרטט אלא שינה קצת בלשון הפסוק. מכיוון שאז אין זה ציטוט מדויק אז אין צורך בשרטוט שמעל למילים.

תא שמע – נודה לכם אם תשלחו משוב על שיעור זה (המלצות, הערות ושאלות)