"לֹא תָבִיאוּ אֶת הַקָּהָל הַזֶּה אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר נָתַתִּי לָהֶם"

  • הרב אמנון בזק

לע"נ יקירינו ניצולי השואה ר' נפתלי הערצקע ורעיתו שיינדל לוי ע"ה

 

הקושי המרכזי בפרשת חטאו של משה רבנו הוא מדוע התורה הותירה כל כך הרבה אפשרויות להבין מה היה החטא, שקשה להכריע ביניהן: האם החטא היה שמשה ואהרן היכו על הסלע במקום לדבר אליו? שהם היכו פעמיים? שהם הביעו חוסר באמונה בשאלה "הֲמִן הַסֶּלַע הַזֶּה נוֹצִיא לָכֶם מָיִם"? שהם השתמשו במילה "נוֹצִיא"? שהם פגעו בעם ישראל כשכינו אותם "שִׁמְעוּ נָא הַמֹּרִים"? מדוע בנושא מרכזי כל כך טשטשה התורה את מהותו של החטא שבעטיו לא נכנסו משה ואהרן לארץ?

דומה, שטשטוש זה הוא מכוון, והמסר הנובע ממנו הוא שהבעיה אכן לא הייתה רק במעשה זה או אחר, אלא ברקע לו. מסתבר, שהרקע הוא בתגובה לתלונה הסטנדרטית למדיי של ישראל: "וַיָּבֹא מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן מִפְּנֵי הַקָּהָל אֶל פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד וַיִּפְּלוּ עַל פְּנֵיהֶם". תגובה כזו – נפילה על הפנים בלא שום דיבור – התרחשה רק פעם אחת עד כה – בחטא המרגלים, שהיה ללא ספק חמור הרבה יותר. תגובה כזו משדרת ייאוש, שכנראה נבע מכך שהתברר שגם הדור השני מתחיל להתלונן ואין הוא טוב בהרבה מקודמו. אולם מנהיג בעם ישראל איננו זכאי להתייאש. משום כך, יהא החטא הסופי אשר יהא, מה שנקבע לא היה שמשה ואהרן לא ייכנסו לארץ כעונש; עובדה זו הייתה רק תוצאה של הפסקת מנהיגותם: "לֹא תָבִיאוּ אֶת הַקָּהָל הַזֶּה אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר נָתַתִּי לָהֶם".

שבת שלום ומבורך.