כתובות | דף סב | מצוות עונה

המשנה בדף סא ע"א, והסוגיה שבעקבותיה, עוסקות במצות עונה ובתדירותה. אין ספק שיחסי האישות שבין האיש ואשתו הם מאושיות הזוגיות בכלל, והבית היהודי בפרט.

מה פשר המונח "עונה"? בסוגיה לעיל בדף מ"ז הובא מדרש הלכה, ובו נחלקו תנאים בהסבר הפסוק האמור ביחס לאמה העבריה "שְׁאֵרָהּ כְּסוּתָהּ וְעֹנָתָהּ לֹא יִגְרָע" (שמות כא, י). אף הדעה הנוקטת שהחובה לקיים יחסי אישות נלמדת מן המילה "שארה", הגדירה את המצווה כמצוות "עונה". בין המפרשים (ראה בסוגיה שם ובמפרשי התורה לשמות כא, ט-יא) מצאנו ארבעה פירושים שונים למילה זו.

א. הפירוש הפשוט הוא ש"עונה" היא 'זמן'. מטבע הדברים, יש זמנים מתאימים יותר ומתאימים פחות לקיום יחסי אישות, ועל כן נדרשים בני הזוג למצוא את הזמנים המתאימים להם ביותר. כך פירש הרמב"ן כאן:

"ועונתה הוא עונה שיבא אליה לעת דודים".

הנושא המרכזי בסוגייתנו הוא נושא זה של קביעת העיתוי המדויק לקיום יחסי האישות. במאמר מוסגר יש להעיר כי לרוב הדעות יש באותו פסוק שלושה חיובים שונים – מזונות, כסות ועונה. כך פסק גם הרמב"ם (אישות יב, ב), אך הרמב"ן באותו הקטע חולק על הרמב"ם ומכריע שחיוב מזונות הוא מדרבנן בלבד, ואילו שלוש המילים בפסוק עוסקות בחיוב היחיד שהוא מן התורה – חיוב העונה שבו אנו עוסקים.

ב. רבי אברהם אבן עזרא הציע ש"עונה" היא מלשון מַעֲנֶה:

"ולפי דעתי... כמו 'וענית ואמרת'... כמו 'ענו לה' בתודה'".

יחסי האישות אינם אפשריים אם האיש אינו נענה לאשתו, או אם האישה אינה נענית לבעלה. החיבור ביניהם הוא המענה היותר עמוק ופנימי.

ג. בסוגיה בדף מ"ח הוצע ש"עונה" מלשון עינוי:

"עונתה – זו עונה האמורה בתורה, וכן הוא אומר 'אם תענה את בנותי'".

אפשר שפירוש זה משלים את הפירוש הקודם: הבעל והאישה נענים זה לזה, ואם לא ינהגו כן, הרי שיש בכך עינוי לשניהם.

ד. הרשב"ם על התורה שם הציע פירוש רביעי:

"ועונתה – בית דירה לפי הפשט, לשון מעון".

הרשב"ם סבור שפשטות המילה "עונה" היא מלשון מעון, מגורים. להלכה, חיוב הבעל להעניק לאשתו מגורים הוא סניף וסעיף של חיוב כסות (ראה רמב"ם אישות יג, ג). כמובן, יש קשר בין הבית שבונים בני הזוג, המיוחד ושמור עבורם בלבד, ובין יחסי האישות, השמורים אף הם לאינטימיות שביניהם (ראה שולחן ערוך ומפרשיו אורח חיים רמ, יג, שעל פי חלק מן הדעות אסור לשמש מיטתו כאשר הוא מתארח בבית אחרים).

דומה שהפירושים כולם מאירים זוויות שונות באופייה ובעניינה של מצווה מיוחדת זו, מצוות עונה.