כתובות | דף ז | ברכות נישואין בעשרה

בגמרא בסוגייתנו נאמר:

"גופא, אמר רב נחמן, אמר לי הונא בר נתן תנא: מנין לברכת חתנים בעשרה? שנאמר 'ויקח עשרה אנשים מזקני העיר ויאמר שבו פה'. ורבי אבהו אמר: מהכא – 'במקהלות ברכו א-להים ה' ממקור ישראל'".

קל להבחין בהבדל שבין שני המקורות. המקור הראשון עוסק בנישואי רות ובועז, אך מתמקד בממד המשפטי הקיים בנישואים אלה, מעין "עדות לקיום הדבר". המקור השני, לעומתו, עוסק במקהלה השרה ומזמרת, כחלק ממצות השמחה. נראה כי הבדל זה משקף שתי הבנות בנוגע לצורך בעשרה אנשים בברכת הנישואין.

הנישואין הם אירוע משמח ומיוחד ברמה האישית, אך ללא ספק מדובר גם באירוע לאומי או לכל הפחות ציבורי. הנושא אישה כאילו בנה חורבה מחורבות ירושלים. הזוג הצעיר יתרום בעז"ה לבניינו ולהמשכיותו של עם ישראל, ועל כן, כאמור, יש לראות בכך אירוע לאומי וכלל ישראלי. במקומות שונים למדנו על כך שעשרה אנשים מישראל מהווים ייצוג של האומה כולה, וכך יש לראות את הצורך בעשרה בברכת נישואין.

במקביל, היבט אחר של הנישואין והגירושין הוא ההיבט המשפטי-איסורי, ולכן מסתבר שמכיוון שלקידושין ולנישואין יש משמעויות איסוריות הנוגעות לציבור, חשוב ליידע על כך את הציבור, מעין 'רישום נישואין' הנהוג כיום. אפשר שזו כוונת הגמרא באומרה שעשרה הם "לפרסומי מילתא".

בד בבד, ניתן לראות את הצורך בעשרה אנשים כתוספת לשמחה ולחגיגה. אינה דומה שמחה פרטית לשמחה ברוב עם, ועל כן חשוב לומר את הברכה באסיפה ובהתכנסות. רש"י להלן בסוגיה אף ידגיש שברכת "שהכול ברא לכבודו" היא על עצם אסיפת העם והקהל.

להבנות השונות של ברכת הנישואין עשויות להיות תוצאות שונות, ונזכיר שתיים מהן:

א. הרמב"ם (אישות י, ה) פסק:

"ואין מברכין ברכת חתנים אלא בעשרה גדולים ובני חורין, וחתן מן המנין".

נראה שאם יש צורך במניין במובנו ההלכתי, כמייצג את כנסת ישראל וכו', אכן הדרישה לגדולים ובני חורין היא לעיכובא. ברם, בכל הנוגע למצות השמחה, היה מקום לומר שגם נשים או קטנים יצטרפו, שכן סוף סוף אף הם מרבים בשמחה. כדרך שלדעת פוסקים רבים אישה היא "פנים חדשות" לעניין תוספת השמחה, כך יכולה הייתה להצטרף גם למניין עשרה. כאמור, הרמב"ם אינו פוסק כך, והשולחן ערוך (אבן העזר סב, ד) מעתיק את לשונו, ועל כן נקבע להלכה שיש צורך במניין של עשרה גברים.

ב. הרשב"א (שו"ת הרשב"א א, אלף ק"ז) נשאל כיצד לנהוג בחופה ובשבע ברכות בעיר שאין בה מניין גברים. תשובתו של הרשב"א קצרה: "ברכת חתנים אינה בפחות מעשרה". יש מן האחרונים שהסיקו מדבריו שבמקום שאין בו עשרה אנשים אי אפשר לקיים נישואין, שכן כלה בלא ברכה ובלא חופה אסורה לבעלה. מאידך, בתרומת הדשן (ב, קמ; וראה בבית יוסף אבן העזר ס"ב) הבהיר שאמנם חשוב לברך בעשרה, אך במקום שאין בו עשרה גברים, בוודאי ניתן לקיים חופה גם בלעדיהם, בלא ברכות הנישואין.

גם כאן ניתן לפרש שאם העשרה נחוצים כחלק מהותי מקיום הדבר וממשמעות הטקס, אכן היה מקום להגיע למסקנה הקיצונית שלפיה בהעדר עשרה גברים אי אפשר לקיים חופות. אולם אם העשרה נחוצים כתוספת שמחה, הרי שניתן לקיים חופה גם בלעדיהם, אף אם לא יברכו את ברכות הנישואין.