דילוג לתוכן העיקרי

כתובות | דף ג | דאיכא צנועות דמסרן נפשייהו

הברייתא שבה עוסקת סוגייתנו הציעה שהסיבה לכך שנהגו העם לכנוס את הבתולות ביום שלישי ולא ביום רביעי, כתקנת חכמים, היא 'משום סכנה'. הגמרא מסבירה שבזמן הגזרה שכל בתולה שנישאת תיבעל להגמון תחילה, היו נשים צנועות שהיו מוסרות את נפשן למיתה כדי להינצל מן הגזרה, משום שחשבו שביאת ההגמון תאסור אותן לבעליהן:

"אמר רבה: דאמרי בתולה הנשאת ביום הרביעי תיבעל להגמון תחלה. האי סכנה? אונס הוא! משום דאיכא צנועות דמסרן נפשייהו לקטלא ואתיין לידי סכנה. ולידרוש להו דאונס שרי! איכא פרוצות ואיכא נמי כהנות. וליעקריה! גזירה עבידא דבטלא, ותקנתא דרבנן מקמי גזירה לא עקרינן".

אולם לכאורה יש לשאול: מדוע נשים אלו נקראות 'צנועות', ולא 'בורות'? הלוא הן נוהגות בניגוד להלכה, ומוסרות את נפשן שלא על פי הדין! מקובל בידנו שאדם מישראל נדרש למסור את נפשו על עבודה זרה, גילוי עריות ושפיכות דמים, וגם על כפייה לעבור על איסורים בפומבי. לגבי עבירות שאין חובה למסור עליהן את הנפש נחלקו הראשונים אם אדם הרוצה בכך יכול למסור את נפשו עליהן או שהדבר אסור.

הטור (יורה דעה קנ"ז) כתב שבעבירות שאין למסור עליהן את הנפש אדם יכול 'אם ירצה' לעבור ולא להיהרג, כלומר לדעתו אדם רשאי להיהרג כדי להימנע אף מעבירות אלו. לעומת זאת, הרמב"ם (יסודי התורה ה, ב) כתב שאסור לאדם למסור את נפשו על שאר העבירות, אלא רק על שלוש העבירות החמורות.

אפשר שיש להביא ראיה לעניין זה מסוגייתנו: לכאורה הסוגיה מתאימה לשיטת הטור, שהרי הנשים הנזכרות בסוגיה, המוסרות את נפשן גם על איסור שאינו משלוש העבירות החמורות (משום שמדובר באונס ו'אישה קרקע עולם'), נקראות 'צנועות' ומשמע שהן נוהגות על פי הדין. אולם אפשר שהדברים מתאימים גם לשיטת הרמב"ם: אילו היינו מקבלים את דברי הגמרא שיש לדרוש ברבים שאישה שנאנסה מותרת לבעלה, הרי שהנשים שאינן מקבלות את ההכרזה בוחרות לעבור 'עבירה לשמה' ולמסור את נפשן על קידוש השם.

תא שמע – נודה לכם אם תשלחו משוב על שיעור זה (המלצות, הערות ושאלות)