בשבתך בביתך - רמב"ם -
שיעור 83
כיבוד הורים
קובץ טקסט
הלכות ממרים עוסקות במגוון רחב של תחומים הקשורים לערעור על סמכות: סמכות חכמים, סמכות בית הדין והסמכות ההורית. הפוגע בסמכויות אלו מכונה ממרה, ומכאן שמו של הקובץ שלפנינו - 'הלכות ממרים'. הלכות ממרים מחלוקות לשני חלקים מרכזיים: פרקים א' - ו' עוסקים בסמכות חכמים ובית הדין, ופרקים ו' - ז' בסמכות ההורים. בשיעור זה נתמקד ביחידה השנייה, העוסקת בסמכות ההורית.
א. כיבוד הורים וכבוד ה'
עם ישראל הצטווה על כיבוד ומורא ההורים בעשרת הדברות (שמות, כ', יא; דברים, ה', טו) ובפרשת קדושים (ויקרא, י"ט, ג). הרמב"ם בפתיחה לפרק ו' מגדיר מהו כבוד, דהיינו מהו המודל אליו יש לשאוף במערכת היחסים שבין הורים לילדים:
כיבוד אב ואם מצות עשה גדולה, וכן מורא אב ואם; שקל אותן הכתוב בכבודו ובמוראו. כתוב "כבד את אביך ואת אמך" (שמות, שם; דברים, שם) וכתוב "כבד את ה' מהונך" (משלי, ג', ט); ובאביו ואמו כתוב "איש אמו ואביו תיראו" (ויקרא, שם) וכתוב "את ה' אלוקיך תירא" (דברים, י', כ): כדרך שצווה על כבוד שמו הגדול ומוראו כך צווה על כבודם ומוראם.
השוואה בין כבוד המקום לבין כיבוד הורים מעמידה את ההורים ביחס לבנם במקומו של הקב"ה, כביכול, ביחס לאדם. השוואה נועזת זו מתונה לעומת דברי הברייתא בתלמוד הירושלמי, האומרת כי יש אף עדיפות מסויימת לכבוד הורים:
דתני: רשב"י אומר גדול הוא כיבוד אב ואם שהעדיפו הקדוש ברוך הוא יותר מכבודו. נאמר "כבד את אביך ואת אמך" (שמות, שם; דברים, ה', טו) ונאמר "כבד את ה' מהונך" (משלי, ג', ט). ממה את מכבדו? ממה שיחננך: מפריש לקט, שכחה, פאה; מפריש תרומה ומעשר ראשון ומעשר שני ומעשר עני וחלה; ועושה סוכה ולולב ושופר ותפילין וציצית, ומאכיל את העניים ואת הרעבים ומשקה את הצמאים. אם יש לך - אתה חייב בכולן, ואם אין לך אין אתה חייב באחת מהן. אבל כשהוא בא אצל כיבוד אב ואם, בין שיש לך הון בין שאין לך הון "כבד את אביך ואת אמך" - ואפילו אתה מסבב על הפתחים.(פאה, א', א).
על פי ברייתא זו, בעוד שההוצאות הנדרשות לקיום מצוות מוגבלות על פי היכולת הכלכלית של האדם,[1] במצוות כיבוד הורים הגבלה זו אינה קיימת, ואדם נדרש לקיימה אפילו אם לשם כך הוא ייאלץ לקבץ נדבות.[2] אולם, הרמב"ם לא סובר כך, ולדעתו כיבוד הורים אינו עדיף על כבוד ה'.
ב. החובה המוחלטת לכיבוד הורים
אחד המדרשים המפורסמים בהקשר למצוות כיבוד אב ואם הוא הסיפור על דמא בן נתינה, אשר ויתר על ממון רב כדי לא להעיר את אביו משנתו:
... צאו וראו מה עשה עובד כוכבים אחד באשקלון ודמא בן נתינה שמו. פעם אחת בקשו חכמים פרקמטיא בששים ריבוא שכר, והיה מפתח מונח תחת מראשותיו של אביו, ולא ציערו.(קידושין לא.).
בירושלמי (פאה, א', א; קידושין א', ז) מופיעים פרטים וסיפורים נוספים על דמא בן נתינה, ובין השאר מופיע הסיפור הבא:
... ואבן שישב עליה אביו לא ישב עליה מימיו. וכיון שמת, עשה אותה יראה משלו.(שם).
דהיינו, פולחן אביו היה מעורב בצורה כל שהיא בפולחן האלילות שלו, ובאופן מסויים הוא ראה את אביו כאל; והעובדה שהירושלמי מביא סיפור זה בסוגיות העוסקות בדיני מצוות כיבוד הורים מראה, לכאורה, שהירושלמי רואה בכך מודל לחיקוי למצוות כיבוד הורים. ברור שהקב"ה לא ציוונו לכיבוד הורים המלווה בפולחן אישיות ובפולחן אלילים, אלא הירושלמי בא להדגיש את התחושה וזיקת המחויבות הנדרשת מן האדם בכיבוד הורים. דהיינו, חובת כיבוד הורים אינה נובעת מרגש או הכרעה אינטלקטואלית, שכן אלו היו מובילים להחלטה להעיר את האב שהיה בוודאי שמח על הרווח הכספי; החובה לכבד את ההורים היא מוחלטת, ולא ניתן לערער עליה. נקודה זו עולה גם מכך שהרמב"ם הצמיד את מצוות כיבוד ההורים לחובה לשמוע בקול חכמים והסנהדרין: יש חובה לציית לסמכויות (ההלכתיות וההוריות), שאיננה נתונה לשיקול דעתו של כל אחד.
ג. סייגים ואיזונים למצוות כיבוד הורים
לחובה לכבד את ההורים יש גם הגבלות וסייגים. ראשית, אין לציית להורים המצווים על ילדיהם לעבור על מצוות (הלכות ממרים, ו', יב - יג). נוסף על כך, בן יכול להתנגד לכך שאביו יאבד לשווא את ממונו, ואף לבייש אותו אם הדבר נחוץ כדי למנוע את אבוד הממון (טור, יורה ר"מ). יש פוסקים אשר הדגישו כי חובת כיבוד ההורים נוגעת רק ליחסים שבין ההורים לבין הילדים באופן ישיר, ולא לכלל חייהם של הילדים:
...דלא שייך כבוד אלא כגון מאכילו משקהו, מלבישו, מנעילו כו'; מורא - לא ישב במקומו ולא סותר את דבריו כו' וכן כיוצא בזה דשייך לאב. אבל במלתא דלא שייך האב בגווה, פשיטא דאין כח האב למחות ביד בנו.(שו"ת מהרי"ק, קס"ו).
בהתאם לגישה זו, הרמב"ם כתב שההורים צריכים לדאוג שלא להכביד על ילדיהם יתר על המידה:
...אסור לאדם להכביד עולו על בניו ולדקדק בכבודו עמהם שלא יביאם לידי מכשול, אלא ימחול ויתעלם. שהאב שמחל על כבודו - כבודו מחול.(שם, הלכה ח).
למרות שנדרש מן הבן לכבד את אביו, אין על האב לפעול בצורה לא סבירה וקיצונית, שכן דרישות מפורזות עלולות להביא לערור היחסים הטבעיים. דהיינו, למרות שחובת כיבוד ההורים איננה נתונה לשיקול דעת פרטי ואינה נובעת מרגשות, היא צריכה להיות מאוזנת ולא להרחיק את הילדים מהוריהם או לפגוע בהם.
יחסי הורים וילדים תקינים בהם ילדים מכבדים את הוריהם היא גם בסיס ליראת שמים. בגמרא מובאים מספר סיפורים על חכמים אשר ספגו עלבונות מהוריהם ושתקו,[3] וכך נפסק גם הלכה למעשה:
ועד היכן מוראן? אפילו היה לובש בגדים חמודות ויושב בראש בפני הקהל ובא אביו ואמו וקרעו בגדיו והכוהו בראשו וירקו בפניו לא יכלימם, אלא ישתוק ויירא ויפחד ממלך מלכי המלכים שצווהו בכך. שאילו מלך בשר ודם גזר עליו דבר שהוא מצער יתר מזה, לא היה יכול לפרכס בדבר, קל וחומר למי שאמר והיה העולם כרצונו.(שם, ז).
דהיינו, על האדם לכבד את הוריו כיוון שכך הקב"ה ציוה אותו. אדם אשר מכבד את הוריו גם כאשר הם פוגעים בו, מכבד את הקב"ה ומציית לו, שכן הוא זה אשר ציווה לכבדם.
לצערנו, לא אחת עומדים ילדים בפני קשיים עצומים כאשר עליהם לכבד את הוריהם אשר פגעו בהם. אולם, עליהם להתגבר על כך ולזכור שכיבוד ההורים הוא כבוד ה' וציות לו.
|
|
**********************************************************
|
|
|
|
כל הזכויות שמורות לישיבת הר עציון תשע"ז
נערך על ידי צוות בית המדרש הוירטואלי
*******************************************************
בית המדרש הווירטואלי (V.B.M) ע"ש ישראל קושיצקי שליד ישיבת הר עציון
The Israel Koschitzky Virtual Beit Midrash
האתר בעברית: http://vbm.etzion.org.il
האתר באנגלית: http://www.vbm-torah.org
משרדי בית המדרש הוירטואלי: 02-9937300 שלוחה 5
דוא"ל: [email protected]
|
|
|
|
**********************************************************
|
|
תא שמע – נודה לכם אם תשלחו משוב על שיעור זה (המלצות, הערות ושאלות)