כט: - שליח שלא ניתן לגירושין

  • הרב יאיר קאהן

מקורות

1. דף כט: "ההוא גברא..." עד "וליחוש שמא פייס", רש"י ד"ה והא.

2. דף כד. "דאמר לה הוי שליח להולכה עד דמטית התם...", תוד"ה וכי.

3. חידושי הריטב"א דף כט: ד"ה אמרו ליה, תוספות דף ה: ד"ה יטלנו.

4. מאירי דף כט: ד"ה ואי לאו, רמב"ם הל' גירושין פ"ט הל"ט.

5. בית יוסף סימן קמ"ב ד"ה וכשבא.

שאלות הכנה

1. מהו הדין של שליח שלא ניתן לגירושין לפי הריטב"א?

2. מהו יסוד ספקו של הר"י בנוגע לנאמנות בפני נכתב ובפני נחתם?

3. מדוע אישה המביאה גטה ממדינת הים כדי למסרו לשליח הולכה אינה בגדר שליח שלא ניתן לגירושין?

4. איך הבינו רש"י והרמב"ם פסול שליח שלא ניתן לגירושין?

הקדמה

"ההוא גברא דשדר לה גיטא לדביתהו. אמר שליח: לא ידענא לה. אמר ליה: זיל יהביה לאבא בר מניומי, דאיהו ידע לה, וליזיל וליתביה ניהלה. אתא ולא אשכח לאבא בר מניומי. אשכחיה לרבי אבהו ורבי חנינא בר פפא ורבי יצחק נפחא, ויתיב רב ספרא גבייהו. אמרו ליה: מסור מילך קמי דידן, דכי ייתי אבא בר מניומי ניתביניה ליה, וליזיל וליתביניה לה. אמר להו רב ספרא: והא שליח שלא ניתן לגירושין הוא!".

לפי סוגייתנו יש פסול בשליח שלא ניתן לגירושין. אולם אין בסוגיה נימוק המסביר פסול זה, וגם לא מצאנו פסול מעין זה בתחומים אחרים. וכל הסוגיה אומרת דרשני.

1. אינו נאמן לומר 'בפני נכתב ובפני נחתם'

הריטב"א מביא את פירושו של רבנו פנחס הלוי. לדעתו אין כאן שום חיסרון בעצם השליחות, ומדין תורה גם שליח שלא ניתן לגירושין כשר להיות שליח למסור את הגט לשליח הולכה. לדבריו שליח שלא ניתן לגירושין אינו נאמן לומר בפני נכתב ובפני נחתם, ולכן הפסול שייך רק במביא גט ממדינת הים, שלגביו שנינו בריש המסכת "המביא גט ממדינת הים צריך שיאמר בפני נכתב ובפני נחתם". עדות זו של השליח נועדה אמנם רק לקיים את הגט כדי למנוע ערעור הבעל, אך מכל מקום אם אינו יכול לומר בפני נכתב ובפני נחתם הגט פסול מדרבנן. אלא שעדיין יש להבין למה פסלו חכמים שליח שלא ניתן לגירושין להעיד עדות זו. מה אכפת לנו אם הוא נשלח ממדינת הים על מנת למסור את הגט לאישה עצמה או על מנת למסרו לשליח אחר?

התשובה לשאלה זו פשוטה. מדין תורה יש צורך בשני עדים כדי לקיים שטר. כאן יש תקנה מיוחדת לקבל את דברי השליח כבי תרי, כדברי הסוגיה בריש גיטין:

"והכא משום עיגונא אקילו בה רבנן. האי קולא הוא? חומרא הוא! דאי מצרכת ליה תרי - לא אתי בעל מערער ופסיל ליה, חד - אתי בעל ומערער ופסיל ליה?! כיון דאמר מר: 'בפני כמה נותנו לה? רבי יוחנן ורבי חנינא: חד אמר בפני שנים וחד אמר בפני ג', מעיקרא מידק דייק ולא אתי לאורועי נפשיה" (דף ג.).

תקנה מיוחדת זו נאמרה רק בשליח ההולכה, אבל אדם אחר אינו נאמן אלא אם כן יש עמו עד אחר. שהרי גדולה מזו אמרו: אף השליח עצמו אינו נאמן אחרי שהעביר את הגט ליעדו וסיים את שליחותו, כדגרסינן:

"המביא גט ממדינת הים ונתנו לה ולא אמר לה בפני נכתב ובפני נחתם - יוציא והולד ממזר, דברי רבי מאיר. וחכמים אומרים: אין הולד ממזר. כיצד יעשה? יטלנו הימנה, ויחזור ויתננו לה בפני שנים ויאמר בפני נכתב ובפני נחתם"           (דף ה:).

לכאורה רואים מכאן שרק שליח הולכה נאמן כשני עדים לומר בפני נכתב ובפני נחתם. ועל כך ביסס רבנו פנחס הלוי את פירושו לסוגייתנו והסביר ששליח שלא ניתן לגירושין אינו בגדר שליח הולכה, וממילא אין הוא נאמן לומר בפני נכתב ובפני נחתם.

וזו לשון הריטב"א:

"לפיכך פירש החכם ר' פנחס הלוי בן אחיו של רבינו נר"ו דהכי קא מקשי להו: האיך יאמר בפניהם שבפניו נחתם, דאלמא דבהכי סגי, והא שליח שלא ניתן לגרושין הוא, ולא האמינו רבנן כשנים אלא לשליח הניתן לגרושין, אבל לשליח שלא ניתן [לגרושין] הרי הוא כאדם אחר ולא מהימן. ואפילו אשכחיה נמי לאבא בר מניומי לא הוה מהימן, דהא שליח שלא ניתן לגרושין היה".

והנה כתוב בתוספות:

"מכאן משמע דצריך לומר בשעת נתינה בפני נכתב, מדקאמר 'יטלנו הימנה'. והוא הדין לאחר נתינה תוך כדי דיבור דמהני, מדקאמר לעיל 'שנתנו לה כשהיה פיקח ולא הספיק לומר בפני נכתב עד שנתחרש', אבל לאחר כדי דיבור מספקא לר"י אי מהני כל זמן שעסוקים באותו ענין או לאו, וקודם נתינה מספקא לר"י נמי אי מהני"        (דף ה: ד"ה יטלנו).

מסתבר שהר"י הסתפק אם תקנת בפני נכתב ובפני נחתם, המעניקה לשליח נאמנות כבי תרי, שייכת רק בשליח הולכה - דהיינו דווקא כאשר עדיין יש לו המעמד של שליח להולכה - ולכן אחרי שנתן את הגט תמה שליחותו ואין הוא נאמן אלא אם כן יחזור וייתננו לה, או שמא העניקו נאמנות זו רק בשעת נתינת הגט לאישה. ויש בזה שתי נפקא מינות:

א. אם הוא שליח הולכה שהעיד שלא בשעת נתינה, כגון שאמר בפני נכתב ובפני נחתם קודם הנתינה.

ב. אם העיד בשעת הנתינה, אלא שאינו מוגדר כשליח הולכה. ומסתבר שמעמד שליח ההולכה תם מיד לאחר מסירת הגט, ולכן אם הנאמנות בנויה על מעמד שליח הולכה לא יהיה נאמן לאחר כדי דיבור. אבל כל זמן שעסוקים באותו עניין יכול להיחשב כשעת נתינה.

כאמור, שיטת רבנו פנחס סבורה שנאמנות כבי תרי לא שייכת בשליח שלא ניתן לגירושין משום שאין הוא בגדר שליח הולכה. אם כן, אפשר לקבל את פירושו רק לפי צד אחד של ספק הר"י, דהיינו לפי הצד שהנאמנות המיוחדת הוענקה רק לשליח הולכה. אולם, לפי הצד שחז"ל העניקו נאמנות דווקא בשעת נתינת הגט יש להאמין לעדות שליח שלא ניתן לגירושין המעיד בשעת מסירת הגט גם אם אין הוא מוגדר כשליח הולכה.

2. אינו עושה שליח

פירוש נוסף לפסול שליח שלא ניתן לגירושין עולה מפירוש רש"י, שכתב:

"השליח הזה לא נעשה שליח לגרשה אלא למוסרו לאבא בר מניומי, הלכך לאו במקום בעל קאי למוסרו ליד אחר".

וכך גם בדברי הרמב"ם:

"נתן לו הגט ואמר לו: הולך גט זה לאשתי. אמר לו השליח: איני מכירה. אמר לו הבעל: תנהו לפלוני, הוא מכירה. הרי זה שליח שלא ניתן לגירושין, ואינו נותן הגט אלא לפלוני שאמר הבעל, ואותו הפלוני הוא שליח הגירושין, והוא שמוליכו לה או משלחו ביד אחר אם חלה או נאנס" (הל' גירושין פ"ט הל"ט).

לשיטתם דין שליח שלא ניתן לגירושין איננו קשור למביא גט ממדינת הים, ולכן שליח זה יכול למסור את הגט למי שנשלח אליו, בניגוד לפירוש רבנו פנחס, הפוסל אותו אף מלמסרו למי שנשלח אליו הואיל ואינו יכול לומר בפני נכתב ובפני נחתם. לדעת רש"י והרמב"ם שליח שלא ניתן לגירושין מנוע רק מלמסור את הגט לאחר על מנת שהלה ימסור אותו לשליח ההולכה.

לפי שיטה זו דין שליח שלא ניתן לגירושין קשור לדין שליח עושה שליח. אמנם אנו פוסקים כרבנן, החולקים על רשב"ג וסוברים שליח עושה שליח. אולם דין זה נאמר רק בשליח שניתן לגירושין; שליח שלא ניתן לגירושין אינו יכול לעשות שליח. הלכה זו מובנת על פי מה שהסברנו בשיעורים הקודמים: דין שליח עושה שליח בנוי על מעמדו העצמאי של השליח הראשון. מעמד זה מגדירו כמעין בעל הדבר, ומקנה לו את היכולת למנות שליח כדי לקדם את קיום שליחותו מבלי להימלך במשלח המקורי.

אמנם כל זה אינו אלא בשליח שניתן לגירושין, שהרי הבעל העניק לו את הסמכות ואת המעמד הנדרשים על מנת לעשות את מעשה הגירושין עבורו. שליח שלא ניתן לגירושין, לעומת זאת, אינו אלא ידא בעלמא, ותפקידו הוא רק למסור את הגט לאחר ולהודיעו שהבעל עשהו שליח לגירושין; לכן חסרים לו המעמד והעצמאות הדרושים למינוי שליח אחר לתפקיד זה.

בהקשר זה יש לעיין בדברי המאירי:

"ואי לאו דמיסתפינא מחבריא, ומכל שכן מגדולי הרבנים, שפירשוה בתורת בית דין, דעתי נוטה שזו שאמר 'מסור מילך קמן' פירושו בתורת עדות ובתורת שליחות... אבל כל שבתורת בית דין, יכול למסור להם דבריו והם נותנין לאותו פלני מכח הבעל או ממנים שליח ליתנו לאותו פלני שיתנהו לה. שהבית דין בכל מקום מקבלים את הדברים להשלים כונת הבעל".

לפי המאירי שליח שלא ניתן לגירושין אינו יכול למנות שליח אחר, כפי שהסברנו בדעת הרמב"ם. אלא שדברים אלו אמורים רק בינו לבין עצמו; אבל אם הלך לבית דין, ושם מסר את הגט לאדם אחר על  מנת שימסור אותו לשליח שמינה הבעל - הגט כשר. דברי המאירי סמוכים על מה שכתבנו בשיעור הקודם, שדין שליח עושה שליח אינו שייך בשליח בית דין, שכן בבית דין אין השליח הראשון ממנה את השליח השני מכוחו, אלא בית דין עצמם ממנים אותו מכוח הבעל. על סמך הנחה זו טוען המאירי שגם שליח שלא ניתן לגירושין יכול למסור את הגט לאחר בפני בי"ד, למרות שהוא אינו יכול לעשות שליח מכוח עצמו.

3. האישה עצמה מביאה את גטה

על שני הפירושים יש להקשות מסוגיה בסוף פרק שני:

"האשה עצמה מביאה את גיטה, ובלבד שהיא צריכה לומר בפני נכתב ובפני נחתם"  (דף כג:).

הגמרא שואלת על המשנה: הרי אישה אינה יכולה להיות בגדר שליח הולכה, משום שהיא מתגרשת מיד כשקיבלה את הגט מיד בעלה? והיא מסבירה למסקנה כי מדובר:

"דאמר לה: הוי שליח להולכה עד דמטית התם, וכי מטית התם שוי שליח להולכה וקבלי את גיטך מיניה"        (דף כד:).

וקשה: הלוא האישה עצמה היא שליח שלא ניתן לגירושין, ואם כן אין היא יכולה, לכאורה, לעשות שליח הולכה נוסף לפי הרמב"ם, ולפי רבנו פנחס אינה נאמנת לומר בפני נכתב ובפני נחתם?

ועיין שם בתוספות (ד"ה וכי) שמתרצים:

"דהתם פריך שפיר, דכיון שלא ניתן לגירושין אין לו לעשות אלא כמו שאמר לו הבעל - ליתנו לאבא בר מניומי - אבל הכא, הרי הבעל צוה לה לעשות שליח להולכה".

תירוץ זה הוא לפי ההבנה של רש"י והרמב"ם, שאין פסול בשליח שלא ניתן לגירושין ומותר לו לקיים את מה שציווה אותו הבעל, וכי העובדה שלא ניתן לגירושין מגבילה את סמכותו רק בכך שאין ברשותו לעשות אלא מה שאמר לו הבעל. לכן כאן, שהבעל ציווה במפורש למנות שליח הולכה, מותר לאישה לעשות שליח. דברי התוספות מתפרשים אפוא לפי מה שהסברנו ברמב"ם, שחסרון שליח שלא ניתן לגירושין נובע מכך ששליחותו מוגבלת ומצומצמת - ביטוי לחוסר מעמדו העצמי של השליח.

גם הריטב"א דן בשאלה זו:

"ולא דמי לההוא דאמרינן לעיל 'הוי שליח להולכה עד דמטית להתם, וכי מטית להתם אימא קמי ב"ד בפני נכתב ובפני נחתם ולישוו אינהו שליח', דכיון דאיהי משוו להו לב"ד שלוחי לשוויי שליח, כשליח שניתן לגרושין דמי".

אולם דבריו אינם ברורים דים.

ר' יוסף קארו הביא תשובה לשאלה זו בשם התשב"ץ (בית יוסף אבן העזר סימן קמ"ב ד"ה וכשבא לעשות):

"כתב הר"ש בר צמח בתשובה, על אשה שנתגרשה בגט ששלח לה בעלה על ידי איש שיתנהו ביד שלוחו, ולא היו שם עדים מצויים לקיימו אלא המביא שאמר בפני נכתב ובפני נחתם: אינו דומה לאשה עצמה המביאה גיטה (גיטין כד.), דכיון דאמר לה 'שוי שליח שתרצי' - הרי היא שלוחו של בעל. מה שאין כן באיש זה, שאינו עושה אלא מעשה קוף בעלמא. ובודאי אם היה אומר לו 'עשה שליח שתרצה' היה הנדון דומה. וכיון דשליח זה שליח שלא ניתן לגירושין הוא (שם כט:), אינו נאמן לומר בפני נכתב ובפני נחתם, דאינו שליח כלל".

מדברי התשב"ץ עולה שהנאמנות כבי תרי לומר בפני נכתב ובפני נחתם אינה תלויה דווקא במעמד של שליח הולכה - כל שליח של הבעל נאמן לומר בפני נכתב ובפני נחתם. אך שליח שלא ניתן לגירושין אינו נאמן, משום שאינו בגדר שליח כלל, שהרי אינו עושה אלא מעשה קוף בעלמא: הבעל עצמו מינה את אבא בר מניומי להיות שליח הגט, ותפקידו של השליח הראשון אינו אלא להודיע לשליח האמתי על שליחותו ולהעביר אליו את הגט. אישה המביאה את גטה, לעומת זאת, יכולה למנות לשליח הולכה כל אדם שתרצה, אף על פי שאינה שליח למסירת הגט, ועל כורחנו שתפקידה אינו מעשה קוף בעלמא, אלא הבעל מינה אותה לשליח, ושליחותה היא למנות שליח הולכה, לכן היא נאמנת לומר בפני נכתב ובפני נחתם.

 

 

*

**********************************************************

*

* * * * * * * * * *

כל הזכויות שמורות לישיבת הר עציון, תשס"ו

עורך: יהונתן סלע

*******************************************************

 

בית המדרש הוירטואלי שליד ישיבת הר עציון

האתר בעברית:          http://www.etzion.org.il/vbm

האתר באנגלית:            http://www.vbm-torah.org

 

משרדי בית המדרש הוירטואלי: 02-9937300 שלוחה 5

דואל: [email protected]

* * * * * * * * * *

*

**********************************************************

*