דילוג לתוכן העיקרי

הגמרא בבכורות מה ע"ב קובעת, שאיטר (=שמאלי) פסול לעבודה במקדש. הראשונים נחלקו בטעם הדבר:

לדעת הרמב"ם (הל' ביאת מקדש ח', יא), איטר נחשב לבעל מום. באופן כללי, הגמרא מחלקת את המומים לשתי קבוצות: מומים המאפיינים אדם ובהמה, ומומים המיוחדים לאדם בלבד. בעל מום מן הסוג הראשון אסור בעבודה במקדש, ואם עבד - לוקה ועבודתו מחוללת, ואילו בעל מום מן הסוג השני אסור בעבודה, ואם עבד - לוקה אך עבודתו כשרה. לדעת הרמב"ם, איטר נחשב לבעל מום מן הסוג השני: מומו מיוחד לאדם בלבד.

לעומתו, רש"י סבור שאיטר אינו נחשב בעל מום כלל, ולא רובץ עליו שום פסול מבחינת מעמדו האישי, אלא שכהן כזה פשוט לא יוכל לבצע את העבודה כהלכתה, ולכן אין מאפשרים לו לעבוד. טעם הדבר הוא, שישנה דרישה לעבוד במקדש דווקא ביד ימין, ואיטר נחשב לאדם שאין לו יד ימין, כך שעבודתו תמיד תהיה פסולה.

נמצא שלפי הרמב"ם הבעיה היא במעמד האיטר כאדם, ולכן איטר שעבד - לוקה אך עבודתו כשרה, ואילו לפי רש"י הבעיה היא בעבודת האיטר, ולכן איטר שעבד - אינו לוקה, אך עבודתו פסולה.

לכאורה, קביעת רש"י שאיטר נחשב כמי שאין לו יד ימין נראית תמוהה. את הדרישה לעבוד ביד ימין ניתן להבין בשני אופנים: או שיש לעבוד דווקא ביד החזקה, או שהתורה רואה חשיבות מסויימת בצד ימין, בלי קשר לחוזק היד. כך או כך, לכאורה יש לאיטר יד ימין: אם צריכים את היד החזקה - איטר יוכל לעבוד ביד שמאל, שהיא היד החזקה שלו; ואם חשוב לנו צד ימין - גם איטר יכול לעבוד ביד ימין!

רש"י כנראה סבור, שהדרישה לעבוד ביד ימין כוללת את שני המרכיבים: יד חזקה + צד ימין, והיות שלאיטר אין אף יד שבה מצטרפים שני היסודות הללו, הרי שעבודתו תמיד תהיה פסולה.

ייתכן שלדעת רש"י, אין מדובר כאן רק בשני מרכיבים של הגדרת 'ימין', אלא בשתי דרישות שונות לגמרי. הדרישה לבצע את העבודה ביד החזקה נוגעת לאיכות הפעולה: פעולה שנעשית ביד החזקה היא איכותית יותר. לעומת זאת, הדרישה לבצע את העבודה ביד הנמצאת בצד ימין נוגעת לאיבר המבצע את הפעולה, בלי קשר לאיכות הפעולה: כשם שיש לבצע את הפעולה ביד ולא באוזן, כך יש לבצע אותה ביד הנמצאת בצד ימין דווקא.

תא שמע – נודה לכם אם תשלחו משוב על שיעור זה (המלצות, הערות ושאלות)