דילוג לתוכן העיקרי

הושע פרק א | יזרעאל ורוחמה

אף ספרים צריכים נס. כולנו מכירים היטב את סיפורי התורה ורובנו מכירים היטב אף את ספרי יהושע, שופטים ואולי גם מלכים. אולם לא זכו ספרי תרי-עשר למה שזכו הספרים הללו, שהם נשכחו מעינינו ומונחים בקרן זווית.

ספר הושע הוא הראשון מספרי תרי עשר. התקופה שבה נכתב הספר מתוארת בפסוק הפותח אותו: "דְּבַר ה' אֲשֶׁר הָיָה אֶל הוֹשֵׁעַ בֶּן בְּאֵרִי בִּימֵי עֻזִּיָּה יוֹתָם אָחָז יְחִזְקִיָּה מַלְכֵי יְהוּדָה וּבִימֵי יָרָבְעָם בֶּן יוֹאָשׁ מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל". תקופה זו היא למעשה המאה השמינית לפני ספה"נ, בה הוגלו ישראל לאשור ע"י מלך אשור תגלת-פלאסר.

הספר נפתח בסצנה קשה במיוחד, בה הקב"ה מצווה על הנביא לקחת לו אשת זנונים ולהוליד ממנה ילדי זנונים: "וַיֹּאמֶר ה' אֶל הוֹשֵׁעַ - לֵךְ קַח לְךָ אֵשֶׁת זְנוּנִים וְיַלְדֵי זְנוּנִים, כִּי זָנֹה תִזְנֶה הָאָרֶץ מֵאַחֲרֵי ה'". חומרת הנבואה מתעצמת בציווי החמור שמצווה הקב"ה על הנביא - לקחת זונה לביתו.

בהמשך הנבואה, מצווה הקב"ה על הושע לקרוא לבניו ולבנותיו בשמות המסמלים את שעתיד לבוא על העם:

"וַיֹּאמֶר ה' אֵלָיו - קְרָא שְׁמוֹ יִזְרְעֶאל, כִּי עוֹד מְעַט וּפָקַדְתִּי אֶת דְּמֵי יִזְרְעֶאל עַל בֵּית יֵהוּא וְהִשְׁבַּתִּי מַמְלְכוּת בֵּית יִשְׂרָאֵל... וַתַּהַר עוֹד וַתֵּלֶד בַּת, וַיֹּאמֶר לוֹ - קְרָא שְׁמָהּ לֹא רֻחָמָה, כִּי לֹא אוֹסִיף עוֹד אֲרַחֵם אֶת בֵּית יִשְׂרָאֵל כִּי נָשֹׂא אֶשָּׂא לָהֶם".

בשני שמות נוקב הקב"ה: יזרעאל - על שם הדין שהוא עושה עִם ישראל, ורוחמה - על שם שהקב"ה לא ירחם על ישראל ולא ימחל להם על חטאיהם. אמנם, שתי השמות הללו תמוהים (ומזכירים בדיחה מפורסמת): מדוע מצווה הקב"ה לכנות את הילד בשם "ישראל" על שם 'גלות ישראל', ואת הילדה בשם "רוחמה" על שם 'לא רוחמה'? הלא השמות הללו בדיוק הפוכים ממשמעותם?!

מסתבר, שדווקא בעיצומו של מהלך כה קיצוני, רוצה הקב"ה להדגיש שיש לעם עוד תקווה. כשם שבן שחטא - בן הוא, ועתיד אביו לאוהבו, אף ישראל - על אף גלותם ועל אף חטאיהם, בני ה' הם ועתיד ה' לנחמם.

תא שמע – נודה לכם אם תשלחו משוב על שיעור זה (המלצות, הערות ושאלות)