יום הכיפורים - איל אחד או שני אילים?

פעמיים מצווה התורה להקריב ביום הכיפורים איל. בפרשת אחרי-מות (ויקרא ט"ז, ה) נאמר: "ומאת עדת בני ישראל יקח שני שעירי עיזים לחטאת ואיל אחד לעולה", ובפרשת פינחס (במדבר כ"ט, ז-יא) נאמר: "והקרבתם עולה לה' ריח ניחוח, פר בן בקר אחד איל אחד, כבשים בני שנה שבעה תמימים יהיו לכם... שעיר עזים אחד חטאת מלבד חטאת הכיפורים ועולת התמיד ומנחתה ונסכיהם". נחלקו על כך התנאים בספרא: "רבי אומר: 'איל אחד' - הוא הוא האמור כאן, והוא האמור בחומש הפיקודים. ר' אלעזר ברבי שמעון אומר: שני אילים הם - אחד אמור כאן, ואחד אמור בחומש הפיקודים" (ספרא אחרי מות ב', ב).

דעת רבי מבוססת לכאורה על דיוק מהפסוקים: "איל אחד" - מכאן שיש להקריב איל אחד בלבד. אולם ייתכן שדעתו מבוססת על דיוק נוסף: על החטאת המוזכרת בפרשת פינחס נאמר "מלבד חטאת הכיפורים", אך משפט דומה לא נאמר על האיל. מכאן, לכאורה, שהאיל המוזכר באותה פרשה הוא אותו האיל המוזכר בפרשת אחרי-מות, וביום הכיפורים יש להקריב איל אחד בלבד.

מדוע סבור ר' אלעזר בר' שמעון שיש להקריב שני אילים שונים? ראשית, יש לזכור שהאיל המופיע בפרשת פינחס אינו מופיע לבדו, אלא ביחד עם קרבנות נוספים המוקרבים ביום הכיפורים. לכן, ניתן להניח שכשם שהקרבנות האחרים לא הוזכרו בעבר, כך גם האיל הוא איל שונה מזה שאנו מכירים מחומש ויקרא. אמנם, טיעון זה אינו הכרחי, שכן ניתן בהחלט לטעון שחלק מרשימת הקרבנות שבפרשת פינחס מופיע כאן לראשונה, וחלק רק חוזר על מה שכבר הוזכר בעבר.

עיון בפרשת פינחס יכול לבאר את דעתו של רבי אלעזר. רשימת הקרבנות של פרשת פינחס מכילה את קרבנות המוספים של החגים השונים, ואחד מהם הוא קרבן המוסף של יום הכיפורים. ייתכן שהתורה ריכזה את קרבנות המוספים לפרשה אחת כדי להבהיר שרק הקרבנות המנויים בפרשה זו הם קרבנות המוספים, ואילו הקרבנות המופיעים בפרשיות אחרות אינם נחשבים לקרבנות מוספים. ממילא, יכול רבי אלעזר לטעון ששני האילים הנזכרים הם נפרדים ושונים לחלוטין: אחד מהם הוא מוסף, ואילו השני הוא עולה.

לאור זאת, ייתכן שיש להבחין בין שתי בחינות של יום הכיפורים. יום הכיפורים הוא גם יום טוב, אך גם יום כפרה. ייתכן שבפרשת אחרי-מות פורטו הקרבנות המובאים מצד יום הכפרה שביום הכיפורים, ואילו בפרשת פינחס פורטו הקרבנות המובאים מצד המועד שבאותו היום (ואכן, בפרשת פינחס כלל אינו מופיע השם 'יום הכיפורים', והחג מכונה 'מקרא קודש' בלבד!). אם כן, כל בחינה של היום הקדוש מחייבת איל נפרד: איל לעולה כחלק ממערכת המועדים, ואיל נוסף לכפרה.