דילוג לתוכן העיקרי

יבמות | דף קו | הכרזת 'חלוץ הנעל'

בברייתא החותמת את פרק 'מצות חליצה' שנינו:

"תניא, א"ר יהודה: פעם אחת היינו יושבים לפני רבי טרפון, ובאתה יבמה לחלוץ, ואמר לנו: ענו כולכם חלוץ הנעל, חלוץ הנעל, חלוץ הנעל".

מקורה של הלכה זו הובא לעיל בדף ק"א ונקשר לפסוק "ונקרא שמו בישראל בית חלוץ הנעל" (דברים כה, י). דומה שקריאת השם בישראל נוגעת לממד מרכזי וחשוב בחליצה – היותה טקס ציבורי.

על פי פשוטם של דברים, מצוות חליצה מבקשת לסייע לשני קרובי משפחה: לאח המת, אשר לא זכה להעמיד צאצאים, ולאשתו האלמנה, שלא תיוותר בודדה וגלמודה, כעין שביקשה רות המואביה מבועז "ופרשת כנפך על אמתך כי גואל אתה" (רות ג, ט). והנה, סוגייתנו מחדשת ממד נוסף במצווה זו – הממד הציבורי והלאומי.

כאשר אדם נפטר בלא בנים, לא רק הוא ואשתו נפגעו, אלא עם ישראל כולו. כדי לשמור על האומה ולוודא את המשך קיומה נדרש כל אדם מישראל להעמיד צאצאים. הנפטר בלא בנים מחליש כביכול את כלל ישראל, ועל כן דורש הציבור כולו מאחיו 'הקם שם לאחיך, ולא יימחה שמו מישראל', ואם חלילה יימחה שמו מישראל, תיפגע האומה כולה.

כאמור, כדי להבהיר ממד ציבורי זה דרש רבי טרפון מתלמידיו שישתתפו כולם בטקס החליצה, ויאשררו למעשה את פירוק האישות והתרת היבמה לשוק. בדרך כלל הדיינים או הזקנים הם המייצגים את כלל ישראל, אך כאן רבי טרפון אינו מסתפק בכך, ומבקש ליצור שותפות גדולה יותר, מעין זו שמצאנו במשנה במסכת ראש השנה (דף כ"ד, וראה בעיוננו שם) ביחס לשותפות הציבור בהכרזת "מקודש" בטקס קידוש החודש.

הלכות רבות לאורך הפרק מובהרות יפה על פי יסוד זה: כך ניתן להסביר את מנהגם של חלק מן האמוראים לבצע חליצה בפני חמישה דיינים ולא בפני שלושה – "לפרסומי מילתא" (ראה בדף ק"א, וכך נפסקה הלכה בשולחן ערוך), כך מובנת הפקעתו של גר מלשמש דיין חליצה, שכן איננו בכלל "ונקרא שמו בישראל", וכן הלאה.

רבי טרפון הורה לתלמידיו לחזור שלוש פעמים על הכרזת "חלוץ הנעל", וכך אומנם נפסקה ההלכה בפשטות ברמב"ם ובשולחן ערוך. האחרונים (ראה ים של שלמה בסוגייתנו – יב, מ; בית שמואל על השולחן ערוך קסט, מג) מביאים משמו של בעל הלכות גדולות פירוש מעניין להכרזה המשולשת:

"חלוץ הנעל כאבל, חלוץ הנעל כמנודה, חלוץ הנעל כמורד במצות סיני".

גם כאן העובדה שהחליצה נתפסת כסוג של נידוי או מרד ב'מצוות סיני' עשויה להתפרש לאור הממד הציבורי שבמצווה זו. כאשר אדם חוטא לחברו יש ליישר את ההדורים ביניהם, אך כאשר אדם חוטא לציבור הוא פוגע במידה זו או אחרת בברית סיני, ועל כן חובה ציבורית היא לנדותו.

 

תא שמע – נודה לכם אם תשלחו משוב על שיעור זה (המלצות, הערות ושאלות)