דילוג לתוכן העיקרי

יבמות | דף נח | חופה לפסולות

לאור מחלוקת התנאים במשנתנו בעניין אירוסין בפסולי כהונה נחלקו האמוראים בדין חופה לפסולות. הראשונים בסוגייתנו עמדו על הזיקה שבין מחלוקת זו ובין הסוגיה במסכת קידושין העוסקת במשמעותה הקניינית של החופה. כידוע, האישה נקנית בשלוש דרכים: כסף, שטר וביאה. בגמרא במסכת קידושין (דף ה') מחדש רב הונא:

"אמר רב הונא: חופה קונה מקל וחומר, ומה כסף שאינו מאכיל בתרומה – קונה, חופה שמאכלת בתרומה – אינו דין שתקנה?".

לדעת רב הונא, חופה מובילה לתוצאה שווה לקידושין. הראשונים שם שואלים אם חופה יוצרת קידושין ונישואין כאחד, או שמא החופה אכן מקבילה לחלוטין לקידושין, ולאחריה יש צורך להשלים גם את הנישואין בחופה נוספת. שאלה זו נוגעת במידה רבה ליסוד דבריו של רב הונא, וממילא גם לסוגייתנו ביבמות. ניתן לפרש שלדעת רב הונא החופה מהווה הליך משפטי גרידא, בדיוק כמו קידושין. אם כך, ברור שיש צורך בהשלמה של התהליך בנישואין. לחלופין, ניתן לפרש שלדעת רב הונא החופה איננה הליך משפטי, אלא הליך קיומי ובין-אישי שבין הבעל לאשתו, וחידושו של רב הונא הוא שהליך כזה עשוי להוות תחליף לערוץ המקובל של הקידושין המשפטיים. אם כך, ייתכן שמדובר במעשה בודד היוצר קידושין ונישואין כאחד.

אפשר שחקירה זו בדעת רב הונא נוגעת לדיון שבסוגייתנו. הגמרא בסוגייתנו מציעה לתלות את המחלוקת בין רב לשמואל בדבר חופה לפסולות במחלוקת התנאים במשנתנו אודות "משתמרת לביאה פסולה" – לדעת ר' מאיר, שאירוסין דפסולות פוסלים, יש להניח שגם חופה תפסול, אף אם לא בא עליה, וכפי שנוקט רב. מאידך, לדעת ר' אלעזר ור' שמעון, שאירוסין אינם פוסלים, גם חופה אינה פוסלת אם לא הייתה אחריה ביאה, וכדעת שמואל.

הצעה זו מבוססת, ככל הנראה, על השוואה בין חופה ובין קידושין, ועל כן כדרך שנחלקו תנאים בקידושין נחלקו אמוראים בחופה. אלא שהגמרא דוחה את ההשוואה:

"וממאי? דלמא עד כאן לא קאמר ר"מ התם אלא בקדושין, דקני לה, אבל חופה, דלא קנה לה, לא! א"נ עד כאן לא קאמרי רבי אלעזר ורבי שמעון התם אלא בקדושין, דלא קריבי לביאה, אבל חופה, דקריבא לביאה, הכי נמי דפסלה!".

הגמרא מציעה שני חילוקים המבהירים את חקירתנו. מחד גיסא, חופה "לא קנה לה", דהיינו אין מדובר בפעולה משפטית שבכוחה ליצור קניין, ולכן אין מקום להשוואה בינה ובין קידושין. מאידך גיסא, חופה "קריבא לביאה", כלומר הליך החופה הוא הליך קיומי ובין-אישי, האמור להוביל ליצירת בית ולמערכת הכוללת גם יחסי אישות. מן הבחינה הזו ניתן לומר שחופת פסולה יוצרת מצב של "חצי-ביאה" פסולה, ובזה אפשר שגם ר' אלעזר ור' שמעון, המקלים בקידושין, יודו שיש לפסול.

לסיום נעיר שיש דעות שונות בראשונים בסוגייתנו בדבר היחס המדויק בינה ובין אותה הסוגיה בקידושין. התוספות הסיקו מדברי רש"י כי לדעתו רב ושמואל נחלקו במסגרת שיטת רב הונא שחופה קונה גם בלי שקדמו לה קידושין. רבנו תם חלק על כך, ולדעתו עסקינן בחופה שלאחר קידושין, דהיינו בחופה "רגילה". אם כך, יש לפרש שמחלוקת רב ושמואל נוגעת לשאלה אם לראות חופה כביאה לכל דבר, או שמא עדיין יש מרחק בין החופה והביאה. האפשרות של חופה כהליך משפטי גרידא הרבה פחות סבירה על פי שיטה זו בהבנת הסוגיה.

 

תא שמע – נודה לכם אם תשלחו משוב על שיעור זה (המלצות, הערות ושאלות)