דילוג לתוכן העיקרי

הוריות | דף ד | טעות בדבר שהצדוקים מודים בו

 

"הורו בית דין לעקור את כל הגוף: אמרו 'אין נדה בתורה', 'אין שבת בתורה', 'אין עבודת כוכבים בתורה' – הרי אלו פטורין. הורו לבטל מקצת ולקיים מקצת – הרי אלו חייבין" (משנה דף ג ע"ב).


"אמר רב יהודה אמר שמואל: אין בית דין חייבין עד שיורו בדבר שאין הצדוקין מודין בו, אבל בדבר שהצדוקין מודין בו – פטורין. מאי טעמא? זיל קרי בי רב הוא" (גמרא דף ד ע"א).


דין המשנה ודין הגמרא דומים מאוד – מדובר בהוראה שכל כולה טעות: כשם שכל אחד אמור להכיר באיסורו של דבר שהצדוקים מודים בו, ד"זיל קרי ביה רב הוא", כך אמור כל אחד לדעת מהם גופי התורה הבסיסיים. [כמובן, הגם שלשתי ההגדרות יסוד אחד, אין זאת אומרת שהן חופפות; ועיין בתוספות על אתר (ד"ה בדבר), שהציעו כמה דוגמות לגופי תורה שאין הצדוקים מודים בהם.]

ככלל, הצדוקים הודו רק במצוות המפורשות בתורה שבכתב, אך לא קיבלו את מסורת חז"ל, ובכללה הן הלכות המנותקות לגמרי מן הכתוב הן הלכות הנלמדות מן הכתוב בדרך דרש. דומה שמצד המחויבות להלכה אין הבדל בין הלכות המפורשות בכתוב להלכות הנלמדות מדרשה. עם זאת, מצינו במרחבי הש"ס הבחנות אחדות בין שני סוגי ההלכות. לדוגמה, הנשבע לבטל מצוה מן התורה, שבועתו שבועת שווא; וכתב הר"ן (נדרים ח ע"א, ד"ה והלא מושבע) שדין זה אמור רק במצוה המפורשת בכתוב, אבל מצוה שאיננה מפורשת בכתוב – השבועה חלה עליה. היה מקום להאריך בביאור חידושו של הר"ן בדיני הפלאה, אך מה שחשוב לענייננו הוא עצם הכרתו בהבחנה שבין הלכות הנלמדות מן הכתוב לבין הלכות הנלמדות במדרש.

כמובן, הגדרת פשט ודרש איננה חדה. יש הלכות הנזכרות בפירוש בתורה, ובהן אין מקום לספק. אבל בין מדרשי חז"ל יש מדרשים המבוססים בבירור על פשטי המקראות, ומדרשים אחרים הנראים רחוקים למדיי מפשוטו של מקרא [דוגמה קיצונית לדרשה מסוג זה היא דרשתו של עולא בסוגייתנו: "קרי ביה: 'ונעלם מדבר'", הכופלת את המ"ם של המילה "ונעלם" לפני המילה "דבר"]. וכבר העיר מורנו הרב אהרן ליכטנשטיין שליט"א שקשה מאוד לסרטט קו גבול מדויק בין פשט לדרש.

לסיום נציין כי המושג "דבר שהצדוקים מודים בו" נזכר עוד בסוגיה אחרת. במשנה במסכת סנהדרין דף לב ע"א נאמר שאם דנו בית דין בדיני נפשות וזיכו את הנידון, אי אפשר 'לפתוח את התיק' ולשנות את פסק הדין. ומוסיפה הגמרא שם לג ע"ב, שאם טעו בדבר שהצדוקים מודים בו, ניתן לשנות את הפסק אפילו בדיני נפשות, ד"זיל קרי בי רב הוא". מאותה סוגיה ניתן ללמוד, שפסיקה בטעות בדבר שהצדוקים מודים בו אינה מוגדרת כלל כפסיקה, ועל כן אפשר לשנותה.
 

תא שמע – נודה לכם אם תשלחו משוב על שיעור זה (המלצות, הערות ושאלות)